ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
|
40050-06-12
08/11/2012
|
בפני השופט:
רנה הירש
|
| - נגד - |
התובע:
שמעון בן שושן
|
הנתבע:
פלאפון תקשורת בע"מ
|
| פסק-דין |
הרקע והצדדים
1. התובע היה בעל מנוי בחברת פלאפון משנת 1995 במסגרת תוכנית "דיברת שילמת". בתאריך 24.07.09 (יום שישי) בצהריים הגיע התובע למרכז שירות ומכירה שבחולון במטרה להעביר את מספר הטלפון הנייד שברשותו ממכשיר נייד שהתקלקל למכשיר חלופי שהיה ברשותו.
2. במהלך שהותו חתם התובע על תוכנית חדשה שהוצעה לו, הכוללת מכשיר טלפון חדש, אינטרנט, ושירותים נלווים בסך של 160 ש"ח לחודש ובכפוף להתחייבות למשך 36 חודשים (להלן: "התוכנית החדשה").
3. לטענת התובע, רק לאחר חזרתו לביתו קרא את הטפסים עליהם חתם, ולדבריו - רק במועד זה "גילה" כי התוכנית אליה שוייך אינה התוכנית שהוצעה לו ע"י נציגת מכירות.
התובע טען כי לא ניתנה לו הזדמנות לקרוא את החוזה בטרם חתימתו, בדיעבד התברר כי הוא הוטעה ע"י נציגת המכירות, ומה שנמסר לו בע"פ לא תאם לדבריו את מה שהוסכם בכתב.
לפיכך פנה התובע ביום ראשון בבוקר 26.07.09, בסמוך לאחר פתיחת מרכז השירות, לנציגי הנתבעת בבקשה לבטל את התוכנית אליה הצטרף. לטענת התובע, הנתבעת סירבה לבקשתו לבטל את התוכנית חרף בקשותיו.
למרות שהתוכנית לא בוטלה, ובעקבות ייעוץ משפטי שקיבל התובע באותו היום, הוא חזר למרכז השירות והעביר את מספר הטלפון מהמכשיר הנייד החדש שקיבל למכשיר ישן שקיים ברשותו, וזאת על מנת להימנע משימוש בטלפון הכלול בתוכנית החדשה. לדברי התובע, מאז כל התקופה הנ"ל (מאז 26.07.09 ועד היום) לא עשה כל שימוש במכשיר שהיה כלול בעסקה.
התובע הבהיר כי טרם הצטרפותו לתוכנית החדשה עמד חשבונו החודשי הממוצע על סך של כ- 102 ש"ח כולל מע"מ, ואילו לאחר מכן היה החשבון גבוה משמעותית, סביב 185 ש"ח לחודש. התובע מסר בכתב התביעה, כי נכון להיום החשבון החודשי שלו עומד על סך של 288.13 ש"ח.
התובע עתר לפיצוי על סך 5,577 ש"ח בגין ההפרש בין מה ששילם בפועל לבין מה שהיה לגרסתו אמור לשלם אלמלא חתם על ההסכם למעבר לתוכנית החדשה, ובצירוף 200 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד, 293 ש"ח הוצאות תמלול ההקלטה, ועוד 15,000 ש"ח בגין עוגמת נפש לרבות נסיעות, זמן, טלפונים, והתרוצצויות.
4. התובע צירף לכתב התביעה סיכום אשפוז מחודש אוקטובר 2009 המעיד כי הוא חולה במחלת האפילפסיה, כאשר לטענתו בשל כך תביעתו לא הוגשה עד היום.
5. הנתבעת מצידה טוענת כי חייבה את התובע בהתאם להסכם המחייב ביניהם, כי התובע הגיש תביעתו לאחר 3 שנות התקשרות אשר עולה כדי חוסר תום לב ושיהוי ניכר מצידו, וכי אין היא חייבת לפצותו כלל, ובפרט מקום שלא נגרמו לתובע נזקים כלשהם.
הנתבעת הוסיפה והבהירה כי בכל סניף קיים שילוט ברור המציין את מדיניות החזרת המוצרים הנהוגה, ועל פי הרשום שם לא ניתן להחזיר מכשיר טלפון אלא להחליפו בלבד וזאת בתוך 24 שעות - העתק המודעה צורפה כנספח ד' לכתב ההגנה.
הנתבעת הסכימה כי ניתן לראות בתובע משום "צרכן" וחזרה בה מטענתה כי הוא בבחינת לקוח עסקי שחוק הגנת הצרכן אינה חלה עליו.
6. לנוכח הקושי של התובע לסכם בעל פה ולהתייחס לטענות נציג הנתבעת כפי שהועלו בכתב התביעה, איפשרתי לו להגיש התייחסות זו בכתב. טענות התובע הוגשו ביום 12.11.12 וקראתי אותן בעיון.
התובע טוען כעת כי חתם על המסמך אלקטרונית, אך יש לראות טענה זו כטענה כבושה, שלא הועלתה בדיון או בכתב התביעה. יובהר כי כלל לא הוכח שבשנת 2009 היתה נהוגה שיטה זו של חתימה אלקטרונית. התובע התייחס להיקף הגלישה הסלולארית, ואינו מכחיש כי בוצעה גלישה כזו, אך לטענתו הגלישה בוצעה אקראית. התובע סבור שהיתה לו זכות לבטל את העסקה בטרם חלף יום עסקים ממועד חתימתו. התובע טען כי מהתמליל עולה שהוצע לו לעבור לחבילה יקרה יותר ולא לחבילה הקודמת וכי הפניה לחשבונות חודשיים בודדים אינה מייצגת את השימוש הממוצע שעשה בטלפון הנייד שלו. התובע חוזר וטוען כי הוטעה על ידי הנתבעת אשר אף רימתה אותו וניצלה את כוחה.
דיון והכרעה
7. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות, הן המפורטות בכתבי הטענות והן אלה שנטענו במהלך הדיון, כמו גם תגובת התובע שהוגשה בכתב לאחר הדיון - אני סבורה שהדין עם הנתבעת, ולפיכך יש בדעתי לדחות את התביעה. אפרט נימוקיי להלן, תוך התייחסות לסוגיות השונות שנטענו על ידי הצדדים.
השיהוי בהגשת התביעה
8. התובע עשה שימוש בתוכנית החדשה במהלך שלוש שנים כמעט בטרם הגיש את התביעה דנן.