זוהי תביעה קטנה שהגישו התובעים נגד הנתבעים.
על פי טענת התובעים, אם ובנה, בשנת 2010 נגרם נזק לגג ביתם בשל סופה, נזק המבוטח באמצעות הנתבעת מס' 1 (להלן "
סוכנות הביטוח") בביטוח מבנה שנערך במסגרת הלוואת משכנתא שנטלו התובעת ובעלה דאז (אבי התובע) מר מאיר וייצמן (להלן "
מאיר") מן הנתבע מס' 2 (להלן "
הבנק"). לטענת התובעים, חברת הביטוח מטעם הנתבעות מסרבת להעביר להם את התשלום עבור הנזק, הואיל ולטענתה הוטל עיקול על כספי מאיר "דבר אשר לא קיים". עוד טוענים התובעים כי רישום הפוליסה על שם מאיר, יסודו בטעות וברשלנות מצד הבנק וסוכנות הביטוח, שכן בידי התובעים מסמכים המעידים על כך שהבית רשום על שמם ולא על שמו של מאיר, כאשר התובעים הם שמשלמים את כספי הביטוח ואת תשלומי המשכנתא ואין כל קשר למאיר.
התובעים צרפו לכתב התביעה מכתב של מאיר מיום 10.8.08 לסוכנות הביטוח, שם ביקש להסיר שמו מפוליסת הביטוח מאחר ולטענתו הוא אינו קשור לנכס מפברואר 2008, כאשר המשכנתא רשומה על שמו ועל שם התובעת אך מי שמשלם אותה הוא בנו התובע, מכתב של התובעים מיום 10.6.2009 לסוכנות הביטוח, שם חזרו על הנאמר במכתב מיום 10.8.2008 וביקשו להסיר את שמו של מאיר ולהוסיף את שמם לפוליסה, מכתב התובע מיום 20.12.11 בו הודע לסוכנות הביטוח על הכוונה להגיש תביעה נגדה, מסמכים מחשבון הבנק של התובע וכן תצהירי התובע ומאיר מיום 10.8.11 על העברת זכויותיו של מאיר בנכס במתנה וללא תמורה לבנו התובע.
הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה. סוכנות הביטוח איננה חולקת על סכום הנזק הנטען על ידי התובעים ועל היותו מבוטח, אולם לטענתה, הואיל והמבוטח הוא מאיר והואיל ועל זכויותיו בחברת הביטוח הוטל עיקול, הרי שכל עוד הוא לא הסיר את העיקול, מנועה חברת הביטוח להעביר אליו את התשלום.
לטענת סוכנות הביטוח, התובעת ומאיר הם הלווים אשר נטלו את ההלוואה מן הבנק (להלן "
הלווים"). הבנק דרש, כאחת הבטוחות, ביצוע ביטוח מבנה לנכס המשועבד לבנק. הלווים הפרו את הסכם ההלוואה ולא ערכו ביטוח כאמור ועל כן, פנה הבנק בשנת 2006 לסוכנות הביטוח על מנת שזו תבצע ביטוח למבנה הנכס המשועבד. סוכנות הביטוח ביצעה את הנחיית הבנק ורכשה פוליסה לביטוח המבנה ב"מגדל חברה לביטוח בע"מ". כמבוטח נרשם שמו של מאיר, שהוא אחד הלווים ובעלי הזכויות הרשומים בנכס המבוטח. פרמיית הביטוח שולמה על ידי הבנק, אשר חייב את חשבון הלווים. מיד לאחר עריכת הביטוח שלחה סוכנות הביטוח הודעה על כך ללווים. התובע מס' 2 איננה הלווה ואיננו המבוטח, הוא איננו מוכר לסוכנות הביטוח ולפני יום 21.2.11, שאז יצר עמה קשר לשם קבלת הצעה לביטוח נכס אחר, הוא לא יצר עמה קשר בכל צורה שהיא. סוכנות הביטוח מכחישה את קבלת המכתבים שהתובעים צירפו לכתב התביעה וטוענת כי גם אילו היו נשלחים אליה מכתבים אלה, התובעים היו נדרשים לצרף את אישור הבנק לשינוי הסכם ההלוואה וזהות הלווה וכן אישור מלשכת רישום המקרקעין ומנהל מקרקעי ישראל על היות התובע בעל הנכס, ובלעדי אלה ממילא לא היה ניתן לבצע כל שינוי בשם המבוטח.
עוד טוענת סוכנות הביטוח כי התצהירים שצורפו לכתב התביעה נחתמו רק תשעה חודשים לאחר אירוע הנזק ומכל מקום, אין בהם משום העברת זכות קניינית וספק אם דווחו לרשויות.
הבנק טוען בכתב ההגנה כי ביום 7.5.1993 נחתם בינו לבין הלווים הסכם ההלוואה, כאשר הלווים התחייבו לבטח את המבנה. הואיל והלווים לא קיימו התחייבותם זו, נאלץ הבנק לרכוש פוליסת ביטוח בעצמו, באמצעות סוכנות הביטוח, ולחייב את הלווים בפרמיית הביטוח. כמבוטח נרשם מאיר, שהינו אחד הלווים ובעלי הזכויות בנכס. התובע איננו הלווה ואיננו מוכר לבנק, והמכתבים שצורפו לתביעה כלל לא הופנו לבנק וממילא לא הגיעו לבנק. גם התצהירים שצורפו לתביעה, שנחתמו לאחר מועד היווצרות העילה, לא נשלחו לבנק ואילו היו נשלחים, היה נדרש אישור של הבנק שמשמעותו הסכם הלוואה חדש עם לווים חדשים. כל שינוי ברישום בלשכת רישום המקרקעין כפוף לאישור הבנק ולחתימת שטרי משכנתא חדשים. גם אם התובע הוא שמשלם את החזרי ההלוואה לבנק, אין בכך כדי לשנות את זהות הלווים ובעלי הנכס עבורם ביצע הבנק ביטוח נכס.
בדיון שהתקיים בפני היום, העידו מאיר, התובעת ונציגי הנתבעים. לאחר שמיעת העדויות והטענות ועיון בכל חומר הראיות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) ל
תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין),
התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית.
כאמור, הנתבעות אינן חולקות על עצם הנזק הנטען והיותו מבוטח בביטוח, שנעשה כביטוח "כפוי" על ידי הבנק, באמצעות סוכנות הביטוח, ב"מגדל חברה לביטוח בע"מ", אלא שלטענת הנתבעות, הואיל והלווים בהסכם ההלוואה ובעלי הנכס המבוטח הם התובעת ומאיר, ולא התובע, והואיל והמבוטח על פי פוליסת הביטוח הוא מאיר, והואיל והוטל עיקול בחברת הביטוח על זכויותיו של מאיר אצלה, הרי שזו מנועה מלשלם את תגמולי הביטוח ללווים - מאיר והתובעת. בדיון שהתקיים בפני הוסיפה נציגת סוכנות הביטוח וטענה, כי גם לו הייתה התובעת מבוטחת עם מאיר בפוליסת הביטוח, בהיותה לווה, הרי שמרגע שהוטל עיקול על זכויותיו של מאיר, שגם הוא מבוטח עמה ביחד ולחוד, מנועה חברת הביטוח מלשלם לתובעת דבר כל עוד לא יוסר העיקול.
מאיר אישר בעדותו בבית המשפט כי אכן הוטל עיקול על זכויותיו בחברת הביטוח, אותו הוא איננו יכול להסיר (עמ' 4 שורות 6-7 לפרוטוקול). בכך, נסתרה טענת התובעים בכתב התביעה ולפיה העיקול אינו קיים.
טענת התובעים ולפיה מאיר נרשם בטעות וברשלנות כמבוטח בפוליסה, נמצאה אף היא כחסרת ממש. מאיר והתובעת צוינו במפורש כלווים בהסכמי ההלוואה שנחתמו עם הבנק, דבר שאף לא הוכחש על ידי מאיר, כאשר גם מטענות התובעים בנספחי כתב התביעה, לרבות התצהירים על "העברה במתנה", וכן בדיון, עלה כי התובעים אינם טוענים שמלכתחילה נפלה טעות ברישום מאיר כבעל הנכס כלווה וכמבוטח, אלא שרק בדיעבד, החל משנת 2008 על פי הנטען, מאיר כבר "איננו קשור לנכס" וביקש להסיר את שמו מפוליסת הביטוח ולהעבירה על שם בנו התובע.
טענה נוספת של התובעים שנטענה בכתב התביעה ולא הוכחה, הינה שהבית רשום על שם התובע. התובעים לא הגישו כל מסמך בעניין זה ועלה מעדותו של מאיר שרק לפני חודש, משמע - זמן רב לאחר אירוע הנזק ולאחר הגשת התביעה, הועברה הבעלות בנכס לבנו התובע, טענה שאף היא לא הוכחה בכל ראיה שהיא בכתב (עמ' 5 שורה 22 לפרוטוקול).
יצוין כי גם תצהירי ה"העברה במתנה", שאינם יכולים להוות ראיה לשינוי רישום הזכויות בנכס, נחתמו רק ביום 10.8.11, משמע - חודשים לאחר אירוע הנזק, כאשר לא הוגשה כל ראיה לכך שתצהירים אלה אכן הוגשו, דווחו לרשויות והביאו לשינוי רישום הזכויות בנכס.
באשר למכתבים אותם צרפו התובעים לכתב התביעה - גם אם היו התובעים מוכיחים בראיות שמכתבים אלה אכן נשלחו ונמסרו לנמען - סוכנות הביטוח (ולא הבנק), דבר שלא הוכח, הרי שאין בהם בבחינת העברה כדין של זכויות במקרקעין או של זכויות המבוטחים על פי פוליסת הביטוח. הואיל ומדובר בביטוח שנערך כביטוח כפוי על ידי הבנק, במסגרת הלוואת משכנתא, הרי שלשם החלפת המבוטח היה על התובעים לפנות לבנק, דבר שלא הוכח, ולקבל את אישורו של הבנק לשינוי זה, דבר שממילא גם הוא לא הוכח.
התובעים טענו בדיון כי בשנת 2008 סוכנות הביטוח כבר הכירה בתובע כמבוטח ושילמה לו תגמולי ביטוח על נזק דומה קודם שארע בנכס. ניתנה לתובעים, במהלך הדיון, האפשרות להציג אסמכתא לטענה זו, התובע עזב את בית המשפט וחזר בלא שהציג כל מסמך. נציגת סוכנות הביטוח, לעומת זאת, הציגה מסמך (נ/1), עליו לא חלקו התובעים ואף ביקשו להסתמך עליו בטיעוניהם (עמ' 11 שורות 9-28 לפרוטוקול). על פי טענת הנציגה, שלא נסתרה, מבירור שערכה בחברת הביטוח עולה כי בחודש פברואר 2008 אכן היה אירוע נזק דומה בנכס המבוטח, כאשר בחודש אפריל 2008, ולאחר שהוברר כי עיקול שהוטל על זכויותיו של מאיר בחברת הביטוח הוטל רק לאחר אירוע הנזק, משכה חברת הביטוח המחאה לפקודת מאיר. חודש או חודשיים לאחר מכן, פנה מאיר לחברת הביטוח וביקש לשנות את שם הנפרע בהמחאה - משמו לשמו של התובע (משה וייצמן) שכן לטענתו אז, הוא בעל המקצוע שביצע את העבודות בנכס. לכן, ובהעדר עיקול, הסכימה חברת הביטוח לשנות את שם הנפרע כפי שנתבקש וכך נעשה.
על פי מסמך זה - נ/1, ובניגוד לטענת התובעים בתביעה דנן, עולה כי בשנת 2008, כאשר מאיר פנה לסוכנות הביטוח בבקשה להסב את ההמחאה שקיבל על שם בנו התובע, הוא לא טען שהוא איננו בעל הנכס, או שהוא איננו הלווה, או שהוא איננו המבוטח, אלא רק ביקש להסב את ההמחאה שקיבל אז לשמו של בנו התובע, כמי שהיה "בעל המקצוע שביצע ומימן את העבודות
בדירתי" (ההדגשה שלי, א.א.).
נמצא, כי אותה הסכמה של חברת הביטוח, בשנת 2008, להסב את ההמחאה, על פי בקשת מאיר, לשמו של התובע, בנסיבות בהן לא רבץ עיקול על זכויותיו של מאיר אצלה, אין בה כדי להוות תקדים או השתק כלפי חברת הביטוח כיום, כאשר זכויותיו של מאיר בחברת הביטוח מעוקלות.
העובדה שהתובעת רשומה אף היא כלווה וכבעלת הנכס, אין בה כדי לשנות מן המסקנה דלעיל. גם אם יש לראות בתובעת כמבוטחת, בהיותה לווה ובעלת הנכס ביחד עם מאיר, כל עוד לא הוסר העיקול אשר הוטל על זכויותיו של מאיר, אשר מבוטח ביחד ולחוד עם התובעת, מנועה חברת הביטוח מ"לעקוף" את העיקול, על הפגיעה הכרוכה בכך בזכויותיו של צד שלישי שלזכותו נרשם העיקול, ולשלם לתובעת את תגמולי הביטוח או חלק מהם.
על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.