1. לפני תביעה כספית נזיקית ותביעה שכנגד שבמסגרתן מבקשים הצדדים לחייב האחד את רעהו בנזקי רכוש שנגרמו לרכביהם בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 31/1/12 ברחוב שמואל בייט בירושלים
.
2. התובע הינו הבעלים של רכב מסוג סקודה אוקטביה מ.ר. 94-968-17 (להלן:
"רכב התובע"). הנתבעת הינה הנהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מסוג שברולט אופטרה, מ.ר. 37-784-65 שבבעלות בעלה מר גיורא גיפס (להלן:
"רכב הנתבעת").
3. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה כאשר כל צד טוען, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הצד שכנגד.
4. אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה ובכתב ההגנה שכנגד, עת נסע ברכבו בנתיב השמאלי, בכביש בעל שני נתיבים, יצא רכב הנתבעת מרחוב צדדי תוך שהינו מתפרץ מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת רכב התובע, ופגע ברכבו (להלן: "
התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע נזקים בסך 5,576 ש"ח.
5. אליבא דגירסת הנתבעת כפי שנטענה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, עת נסעה בנתיב הימני בכביש בעל שני נתיבי נסיעה ביקשה היא לעבור לנתיב השמאלי. בבדיקתה במראה הצדדית הבחינה הנתבעת ברכב התובע נוסע בנתיב השמאלי במרחק כ-100 מטר מאחוריה. לטענתה, אותתה והחלה להיכנס לנתיב לאט ובזהירות. כאשר רכב הנתבעת נכנס מספר סנטימטרים לנתיב השמאלי פגע בה רכב התובע במהירות ובפתאומיות.
6. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים ביום 19/11/12 נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה וכן, הוגשו תמונות הרכבים ומקום התאונה.
7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו בפני במהלך הדיון ושמעתי את עדויות הצדדים הנני מעדיף את גירסתו של התובע על פני זו של הנתבעת.
ראשית, אין חולק, כי התאונה ארעה עת רכב הנתבעת סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעת רכב התובע וכתוצאה מכך, התרחשה התאונה.
שנית, הנתבעת טוענת, כי התובע השתמש בזכות הקדימה הקנויה לו בנתיב נסיעתו שלא בתום לב ונהג בכביש בבריונות. לשיטתה, ברגע שאותתה כי בכוונתה לפנות לנתיב נסיעתו חובה היתה עליו לאפשר לה להשתלב בנתיב נסיעתו. אל מול גירסה זו, טען התובע, כי למרות שהבחין ברכב הנתבעת, היא לא אותתה כי בכוונתה לסטות מנתיבה לנתיב נסיעתו וכן, הוא לא שיער בנפשו, שהנתבעת תסטה באופן כה חד ותעבור למעשה שלושה נתיבים [ נתיב השתלבות, נתיב ימין אל תוך נתיב נסיעתו]. גירסתה של הנתבעת בעניין זה הינה בבחינת גירסה יחידה של בעלת דין שאינה נתמכת בסיוע ראייתי כלשהו.
אומנם, בהקשר זה, צירפה הנתבעת תמליל שיחה בין התובע לבעלה שהוקלטה, ממנה ביקשה להוכיח, כי התובע נהג בבריונות ונטל את זכות הקדימה הנתונה לו על פי החוק בכוח ואולם, סבורני, כי יש לבחון את האמור על רקע מכלול הדברים שנאמרו בשיחה שהתנהלה ביניהם. בין היתר, בדברי התובע במהלך השיחה כדלקמן
" אני לא חשבתי אפילו על אחוז אחד שהיא תעבור...." בחינה זו, מלמדת, כי התובע סבר לתומו, כי הואיל וקיימת לו זכות קדימה, הרי שהנתבעת שרק החלה את הסטייה בסנטימטרים בודדים ובטרם עברה עדיין את נתיב נסיעתה, תעצור את המשך פעולת הסטייה על מנת לתת לו לחלוף על פניה.
8. לכאורה, קיימות בפניי גירסה מול גירסה בעניין זה. כאשר התובע טוען, כי הנתבעת הפתיעה אותו בכך שהמשיכה לסטות לעבר נתיב נסיעתו והנתבעת טוענת מאידך, כי התובע נטל את זכותו בכוחנות. עם זאת, ראיתי להעדיף את גירסתו של התובע על פני גרסת הנתבעת, זאת, כאמור, נוכח הוראות הדין, כי על הסוטה מנתיב להיזהר ביתר זהירות ולהימנע מהפרעה או סיכון לתנועת כלי הרכב הנוסעים בנתיב הנסיעה אליו הינו מבקש להיכנס וליתן זכות קדימה לנוסע בנתיב הנסיעה.
כמו כן, בשים לב לתרשים שהוגש וסומן
ת/1 ובתמונות המקום והרכבים שהוגשו וסומנו
ת/2, מהם עולה, כי הנתבעת חצתה עם רכבה לפחות שני נתיבים [נתיב ההשתלבות והנתיב הימני] במרחק קצר של מס' מטרים בודדים עד למקום התאונה. נסיבות אלה אינן מתיישבות עם טענות הנתבעת לנהיגה בזהירות ובאיטיות.
9. העובדה, כי המהירות המותרת בכביש בו אירעה התאונה הינה 60 קמ"ש מלמדת אף היא על כך, כי עסקינן בכביש מהיר יחסית לכביש עירוני. בנסיבות אלה, היה על הנתבעת להיזהר שבעתיים שעה שהינה מבקשת להיכנס לכביש מנתיב השתלבות, לחצות נתיב נסיעה אחד ולהיכנס לנתיב נסיעה אחר במרחק כה קצר של מס' מטרים.
נוכח האמור, הנני מעדיף את גירסת התובע באשר לאופן קרות התאונה וקובע, כי מירב האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת. עם זאת, סבורני, כי לתובע תרומת רשלנות מסויימת בכך שלא נהג בזהירות מספקת ולא האט את מהירות נסיעתו לאחר שהעיד, כי ראה את הנתבעת שעה שהחלה בפעולת הסטייה ואף צפר לעברה. הנני מעמיד רשלנות תורמת זו בכ-15%.
10. באשר לנזקי רכב התובע, התובע צירף חוות דעת שמאי ממנה עולה, כי נזקי הרכב שנגרמו בעקבות התאונה עולים כדי 4,726 ש"ח לא כולל מע"מ. התובע אישר כי לא תיקן את הנזקים ואף לא הציג חשבונית תיקון ומשכך, אינני מאשר רכיב המע"מ. כמו כן, נגרמו לתובע הוצאות שכ"ט שמאי בסך 500 ש"ח.
סה"כ נזקי התובע נאמדים בכ- 5,226 ש"ח.
באשר לנזקי רכב הנתבעת, הנתבעת צירפה חוות דעת שמאי, לפיה, נגרמו לרכבה נזקים בשיעור 5,488 ש"ח לא כולל מע"מ. הנתבעת לא הוכיחה תיקון הרכב ולא הציגה חשבונית תיקון ועל כן, אין בידי לאשר רכיב המע"מ. כמו כן, נגרמו לנתבעת הוצאות שכ"ט שמאי בשיעור 620 ש"ח .
סה"כ נזקי הנתבעת נאמדים בכ- 6,108 ש"ח.
11. סוף דבר- לאחר קיזוז הרשלנות התורמת של התובע, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,525 ש"ח.