1. התובע נהג ברכבו ברח' טשרניחובסקי ברחובות ותוך כדי נסיעה חש חבטה חזקה מאחור וכתוצאה מכך, נהדף רכבו קדימה אל רכב שנסע לפניו ואשר בו נהג מר ליבוביץ יוסף (להלן:"יוסף") - דבר שגרם נזק לרכבו הן בצדו קדמי והן בצדו האחורי. הפגיעה ברכבו הייתה כה קשה, עד כי הרכב הושבת.
התובע מייחס לנתבע 1 (להלן:"הנתבע") את האחריות לפגיעה ברכבו, ולכן החליט להגיש תביעה זו נגד הנתבע ונגד הנתבעת 2, בהיותה הבעלים של הרכב (להלן:"העירייה") ונגד הנתבעת 3, בהיותה המבטחת את הרכב הפוגע (להלן:"איילון") ובתביעה זו מבקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 16,304 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 14,418 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 1,386 ש"ח והוצאות נלוות בסך של 500 ש"ח.
2. הנתבעים אינם מכחישים את העובדה, שהנתבע פגע בחלקו האחורי של רכב התובע, אך לטענתה, פגע רכבו של הנתבע קלות ברכב התובע ופגיעה זו הייתה, לאחר שכבר התרחשה תאונת השרשרת בה פגע התובע ברכבו של יוסף, רוצה לומר: התובע אשר לא שמר מרחק מרכבו של יוסף, פגע ברכב שלפניו מאחור ועקב כך, גרם לקיצור מרחק הבלימה של רכב הנתבעים.
לכן, סבורים הנתבעים, שהתאונה נגרמה באשמתו הבלעדית של התובע ולנתבעים אין כל אחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה ולחלופין נטען, שלתובע רשלנות תורמת בשיעור של 100% להתרחשות התאונה.
3. א. בטרם יינתן פסק הדין לגופו של עניין, ברצוני להעיר שניים אלה:
ראשית, אם הנתבעים מאשרים, שהנתבע פגע - גם אם פגיעה זו היא פגיעה קלה- בחלקו האחורי של רכב התובע, כיצד ניתן לטעון בכתב ההגנה, שלתובע רשלנות תורמת בשיעור של 100% להתרחשות התאונה? (ראה סעיף 4 לכתב ההגנה)
שנית, נציג איילון, טען בבית המשפט, בהגינותו, שהם לוקחים אחריות על הפגיעה בחלק האחורי של רכב התובע (עמ' 3 לפ',ש' 28) ואם הנתבעים מודים בפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע, כיצד ניתן לטעון בכתב ההגנה, שלתובע לא נגרמו נזקים להם הוא טוען? (סעיף 5 לכתב ההגנה) - זאת במיוחד כאשר צורפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי שיש בה כדי להוכיח את הפגיעה בחלקו האחורי - מקום בו פגע הנתבע- כנזק בסכום של 5,850 ש"ח (ללא מע"מ).
ב. עם כל הכבוד לנתבעים, גם הכחשות בכתב ההגנה צריכות להיות צמודות לעובדות המקרה והגשת כתב הגנה המנסה להסיר כל אחריות מהנתבע, אשר ללא ספק פגע בחלקו האחורי של רכב התובע - אינו משקף ואינו מתיישב עם עובדות המקרה - גם כפי שהנתבעים עצמם מודים בהם.
4. לגופו של העניין, אין ספק, שרכב התובע ניזוק בחלקו הקדמי ובחלקו האחורי, אך המחלוקת בין הצדדים היא, האם פגע רכב הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובע, לאחר שרכב התובע פגע עוד קודם לכן ברכבו של יוסף, או שמא פגע רכב הנתבע ברכב התובע לפני שרכב התובע פגע קודם לכן ברכבו של יוסף ובאופן כזה הצטרף הנתבע כבר לתאונה קיימת.
כדי להכריע בשאלה זו, עיינתי היטב בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו לכתב התביעה ולאלה אשר הוגשו במהלך הדיון ולאחר ששקלתי כל חומר הראיות, הגעתי למסקנה שכתוצאה מפגיעת רכבו של הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובע- נהדף רכב התובע לעבר רכבו של יוסף ובאופן כזה, נפגע רכבו של התובע, הן בחזית והן בחלקו האחורי ובשל כך, יש להשית האחריות על הנתבע בכל הקשור לנזקים שנגרמו לרכב התובע.
עם זאת, לאור עצם הפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע - אשר נפגע כתוצאה מהפגיעה ברכבו של יוסף - יש לייחס גם לתובע רשלנות תורמת, בשל אי שמירת מרחק מהרכב שנסע לפניו ולאור מסקנה זו והיות ואני קובע, שאחריותו של הנתבע גבוהה בהרבה מאחריותו של התובע, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 30%- כל זאת לאור הנימוקים הבאים:
א. א) אינני מקבל טענת הנתבעים - כפי שטענה זו באה לידי ביטוי בכתב ההגנה- שהפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע הייתה פגיעה קלה. מתמונות רכב התובע ומחוות הדעת של השמאי, שצורפו לכתב התביעה, עולה שאין מדובר כלל בפגיעה קלה, אלא העולה מחומר ראיות זה הוא, שבעצם הפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע גבוהה מהפגיעה בחזית רכבו, שכן לפי קביעת השמאי, נגרם נזק בחלקו האחורי של הרכב בסך של 5,850 ש"ח (ללא מע"מ) ואילו הנזק בחזית הרכב נקבע לסך של 5,450 ש"ח (ללא מע"מ).
ב) הציון הנ"ל לגבי גובה הנזקים בחלקי הרכב (חזית- אחור) אינם רלוונטיים בכל הקשור לפיצוי שעל הנתבעים לשלם לתובע, משום שממילא הרכב לא תוקן אלא הוכרז כאובדן כללי, אך גובה הנזקים צוין על מנת לשלול טענות הנתבעים הטוענים, שהפגיעה מאחור הייתה פגיעה קלה.
את הנזק הממשי, יש לקבוע על פי קביעת השמאי ובהתאם לחישוב ערך הרכב בניכוי השרידים, המגיע לסך כולל של 14,418 ש"ח - כפי שתבע התובע בכתב התביעה.
ג) לכן, לאור האמור לעיל ולאור העובדות שהתבררו בפני, קבעתי את אחריותו של הנתבע לפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע, אשר כתוצאה מפגיעה זו- שבהחלט לא הייתה פגיעה קלה- נהדף רכבו של התובע לעבר רכבו של יוסף ובשל כך, גם נקבעה אחריותו של הנתבע כאחריות גבוהה מזו של התובע.
ב. א) כפי שכבר קבעתי לעיל, אין מקום לשחרר את התובע מתרומת רשלנות אותה תרם בעצם אי שמירת מרחק מהרכב שנסע לפניו - רכבו של יוסף.
התובע העיד בבית המשפט, שנסע אחרי רכבו של יוסף ובעת שזה האט, האט גם התובע ותוך כדי האטה- נפגע רכבו וכתוצאה מכך פגע ברכבו של יוסף.
עצם העובדה, שדי היה בהדיפת רכבו של התובע כדי לפגוע ברכב שנסע לפניו- מוכיח שהתובע לא שמר מרחק מהרכב שנסע לפניו ודי היה בהדיפה- כדי לגרום לתאונה שרשרת.
ב) הנתבע גם לא ידע לומר בבית המשפט, מה מרחק שמר מהרכב לפניו (עמ' 2 לפ',ש' 10- 14)
נציגה של איילון, שאל את התובע מדוע לא הביא את הנהג שנהג ברכב לפניו לעדות, אך אותה שאלה אפשר, בעצם לשאול את נציגי הנתבעים, שאם הם סברו שעדותו של יוסף יכולה לאשר או לתמוך בגרסתם, הרי שגם הם יכלו לגרום להבאתו של יוסף להעיד בבית המשפט, שכן פרטיו של יוסף היו בידי הנתבעים, הן מציון שמו בכתב התביעה, ציון מס' הרכב שלו והן מעצם העובדה, שלאיילון הייתה גם חוות הדעת - עם פרטיו של יוסף- בכל הקשור לפגיעה ברכבו של יוסף. (ראה נ/3, אשר הוגש על ידי נציג איילון)
.