לפני תביעת מבוטח לתגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו.
1. בתאריך
21.11.11 נגנב מהחניון שבקניון איילון, רמת גן רכב מסוג אודי שנת יצור 1999 שמספרו 80-838-18 (להלן: "
הרכב"). בעל הרכב, הוא התובע, הגיש למחרת היום תלונה במשטרת ישראל. כן דיווח לנתבעת, מבטחת הרכב בביטוח מקיף (ללא תאונות), על הגניבה ותבע תשלומם של תגמולי הביטוח. מאחר שהנתבעת סירבה לדרישתו, הגיש את תביעתו זו בה הוא תובע את ערך הרכב - 31,000 ש"ח.
2. לטענת הנתבעת היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח על יסוד הוראותיו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "
חוק חוזה הביטוח") שעניינו "
מרמה בתביעת תגמולים". זאת מאחר שחוקר מטעמה בדק את נסיבות האירוע, ועלה החשד כי התובע הינו מי שעוסק לפרנסתו בסחר של כלי רכב וכן נמצאו סתירות בגרסתו לעניין תחזוקת הרכב. עוד היא טוענת כי אמצעי המיגון שהיה אמור להיות מותקן ברכב
לא היה תקין, ומפנה לחוות דעת מומחה מטעמה לו נמסרו מפתחות הרכב לבדיקה. גם על גובה הנזק חולקת הנתבעת תוך שהיא מצרפת את מחירו של הרכב כפי המחירון של השמאי יצחק לוי בו שווי הרכב הוא 20,871 ש"ח בלבד.
3. בתאריך 18.7.12 התקיים לפני דיון בו העיד התובע. מטעם הנתבעת העיד המומחה מר תמיר חבושה שבדק את מפתחות הרכב וחוות דעתו צורפה לכתב ההגנה (להלן: "
המומחה"). אקדים את המאוחר ואומר כבר עתה כי התפתחות נוספת הראויה לציון היא שהרכב נמצא והוא מאוחסן באתר האחסנה של משטרת ישראל. לדברי הנתבעת, הרכב נמצא לפני כחודש ימים, ברמת גן, וללא סימני פריצה. על ממצאי בדיקה נוספת אותה ערך המומחה לרכב לאחר שזה נמצא הוסיף הוא במועד הדיון.
לאחר כל אלה - מששמעתי את העדים ועיינתי בתיק בית המשפט כמו גם במוצגים שהוגשו - הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.
4. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "
המוציא מחברו עליו הראיה" (ראו גם ע"א 1184/04
קרויזר נ' שוורץ ([פורסם במאגרים] 15.4.07), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" -
"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81
זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)). במקרה דנן, על התובע להוכיח כי מקרה הביטוח (הגניבה) התרחש, שאז על הנתבעת הנטל להוכיח את קיומו של החריג המשחרר אותה מאחריות (ע"א 78/04
המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, [פורסם במאגרים] 5.10.06).
5. התובע העיד כי שהה בקניון איילון, וכאשר יצא ראה שרכבו נעלם. למחרת היום הגיש תלונה במשטרה (ראו אישור מיום 22.11.11). הוא לא נשאל בחקירתו הנגדית מדוע עשה כן רק למחרת. לא התעוררה מחלוקת בין הצדדים כי מזה חודשים ארוכים הרכב איננו, והעובדה כי נמצא לבסוף - כפי הנראה כחודש לפני הדיון - אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על כך כי הוא לא נגנב מלכתחילה.
הנני סבורה כי אפוא התובע עמד בנטל להוכיח את אירוע הגניבה.
6. מכאן שעל הנתבעת להוכיח את טענותיה שלה, בדבר קיומו של חריג הפוטר אותה מאחריות. היא נסמכת על סעיף 25 לחוק החוזה הביטוח שעניינו מרמה בתביעת תגמולים, הקובע כדלקמן: -
"
25. הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה
בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו".
בע"א 230/98
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה ([פורסם במאגרים] 19.5.98) נקבע כי יש לפרש את תוכנו של סעיף זה על דרך הצמצום. "כוונת מרמה", אף כי הסעיף אינו כולל הגדרתו של ביטוי זה, משמעו קיומם של שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי נכונות או לכזב העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.
עיינתי בכתב הגנתה של התובעת, שם חזרה פעם אחר פעם על הטענה כי נמסרו לה עובדות לא נכונות לעניין נסיבות גניבת הרכב - אולם לא מצאתי בסיס לטענותיה. בסיכומיה הגישה תמלול של שיחה שנערכה בין חוקר מטעמה לבין התובע (נ/11 וההקלטה עצמה הינה נ/11א). לא מצאתי בתמלול (ובתקליטור לו האזנתי) סתירות מהותיות המעמידות את התובע כמי שמבקש להוציא מהתובעת כספים
בכוונת מרמה. כך למשל, לא הוכח כי התובע הינו סוחר רכבים, למעט קניה/מכירה של שני רכבים בתקופה שמחודש מרץ 2011 ועד למועד השיחה 27.12.11 (
נ/11 בעמ' 4 שו' 7-17). העובדה כי ביקר ב'מוסך 2000' ביום הארוע (פרוטוקול עמ' 2 שו' 1) אין בה כדי לעשותו בגדר 'חשוד', גם אם זה היה מקום עבודתו בעבר ובמשך 5 שנים (עמ' 1 שו' 22-26). לטענת הנתבעת התובע לא מסר לה כי בעבר גרר את רכבו מאחר שהתקשה להניע אותו, והדבר עלה רק לאחר שהחוקר עימת אותו עם עובדה זו. אולם, התובע הסביר כי הרכב בסופו של דבר לא נגרר וכי הוחלף רק החלק שהיה אחראי לקצר (בעדותו לפני ציין כי זהו ה"סוויץ'"). עוד אציין כי בשיחה עם החוקר התרעם התובע על כך כי הוא מבוטח אצל הנתבעת מאז שנת 2003, ולא דרש ממנה בעבר תגמולים. וגם לכך יש ליתן משקל טרם תדחה תביעתו בשל כוונת מרמה. אמנם, יכולה הנתבעת להעלות תמיהות הכיצד הרכב נמצא בסמוך לפני הדיון המשפטי, ועוד ברמת גן, וכשאין בו סימני פריצה. אך אין בתהיות אלו כדי להחליף את הנטל
להוכיח את אותן עובדות בעטיין מבקשת היא כי תופטר מאחריותה בשל כוונת מרמה דווקא.
7. עם זאת, אין עוררין כי בהתאם לתנאי המיגון שבפוליסה "
תנאי מוקדם לכיסוי גניבה הינו מיגון הרכב באמצעות
אמצעי מיגון תקין המפורט להלן
והפעלתו בכל עת שבתוך הרכב לא נמצא אדם מטעמו של המבוטח שהינו למעלה מ - 18 שנה.
תגבור אימובילייזר קיים ביחידת ניתוק עלוקה אלחוטית מדגם שלדג/סופר סאן/דולפין ...נשלט על ידי לוח מקשים" (ראו "
מפרט לפוליסת ביטוח רכב - תוספת",
נ/14) [הדגשה איננה במקור].
הנה כי כן, על פי תנאי הפוליסה, חבותה של הנתבעת לכיסוי ביטוחי בגין גניבה קמה כאשר אמצעי המיגון
תקין.
8. התובע רכש את הרכב התאריך 6.10.11 (פרוטוקול בעמ' 2 שו' 8). באותו היום נערך הביטוח ובסמוך לאחר מכן הוצגה לנתבעת בדיקת מיגון שנעשתה על ידי מתקין מוסמך שאישר כי ברכב מותקנת ופועלת כנדרש מערכת מיגון: אימובילייזר מקורי ולוח מקשים הכולל עלוקה אלחוטית RF מסוג דולפין (ראו אישור מיגון מיום 9.10.11, נספח לכתב התביעה). הרכב נגנב בתאריך 21.11.11 והשאלה היא האם בפרק הזמן שבין ההתקנה לבין הגניבה, כחודש וחצי, נפגע כושרו של אמצעי המיגון מלשרת את המטרה שלמענה הותקן.
9. בחקירה שבוצעה על ידי הנתבעת וכן מעדותו של התובע עולה כי בתאריך 7.11.11, עת חנה הרכב בחנייה שבנמל תל אביב, התגלתה בו תקלה והוא לא הניע. התובע הזמין גרר במסגרת השירות הקיים בפוליסה, אך לדבריו לא נדרש לו מאחר שמצא "
כפתור סודי" מתחת להגה, בצד שמאל בעזרתו הצליח להניע את הרכב (ראו פרוטוקול מיום 18.7.12 בעמ' 2 שו' 13-17). לאחר ההנעה הצליח להגיע ל'מוסך עזיקרי' (שמתמליל שיחה שבין חוקר הנתבעת לבין התובע עולה כי מדובר במוסך הנמצא בסמוך, ברחוב הירקון בתל אביב. ראו
נ/11 בעמ' 7 שו' 14). שם, החליפו לו את "הסוויץ'" ויש לו על כך קבלות (פרוטוקול בעמ' 2 שו' 22-23). אך אלה לא הוצגו.
הנתבעת טוענת כי רכבו של התובע דווקא נגרר באותו מועד על ידי הגרר שהוזמן, ולא פחות מאשר ל"מוסך 2000" שם עבד בעבר התובע משך חמש שנים. לביסוס טענתה זו הגישה הנתבע את אישור חברת הגרירה
[נ/1]. עיינתי באישור זה אך אין בו, למעט ציון כתובת מוסך ברחוב ברוך הירש 24, בני ברק (מבלי לנקוב בשם המוסך) כדי להיות אסמכתא לכך כי הרכב נגרר
בפועל לאותו מוסך.
10. מכל מקום, ובכך אני רואה את העיקר - הוצגה חוות דעת מומחה אשר בדק את צרור מפתחות הרכב כפי שנמסרו
על ידי התובע לחוקר הנתבעת לאחר אירוע הגניבה. בעדותו ביאר המומחה כי המפתח מורכב משלושה רכיבים: (
א) מפתח מכאני - זהו החלק המתכתי שתפקידו לבצע פתיחה מכאנית של מנעול הרכב ומתג ההנעה; (
ב) שלט המאפשר פתיחה וסגירה של דלתות הרכב מרחוק; (
ג) אימובילייזר שחבוי בתוך המפתח ותפקידו לנטרל את משבת המנוע המקורי של הרכב.
במקרה דנן, מצא המומחה כי המפתח בכללותו תואם יותר מפתח של רכב אודי משנת ייצור 2005 (ראו השוואה בין תמונה
נ/3 - המפתח שנבדק לבין תמונה
נ/4 של מפתח המתאים לרכב שנת יצור 2005 ומעלה). לדבריו, המפתח במקור התאים לרכב משנת ייצור 1999 (לשתי אפשרויות מפתח מקורי לרכב משנת ייצור 1999 ראו תמונות
נ/5-נ/6), אך הוא עבר שינוי על מנת להתאימו לרכבים חדישים יותר. מבחינת חלקיו של המפתח הספציפי שנבדק פרט המומחה כי החלק המכאני, המתכתי, יכול להוות התאמה לרכב שנת ייצור 1999; החלק של השלט לא תקין באשר אינו מבצע שידור; ואילו האימובילייזר - אותו רכיב אלקטרוני שאמור לנטרל את משבת המנוע המקורי - אינו משדר כל קוד אלקטרוני.