1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכביהם של הצדדים בעקבות תאונת דרכים שאירעה ברחוב הראשי בעיר סח'נין, ביום 22.12.2010 (להלן: "
התאונה").
2. בזמנים הרלוונטיים לתאונה נהג התובע/הנתבע שכנגד 1 (להלן "
התובע") ברכב מסוג סובארו לגאסי, מ. רישוי 3993223 ומנגד נהג הנתבע מס' 1/התובע שכנגד (להלן "
הנתבע") ברכב מסוג סובארו אימפרזה, מ. רישוי 2798723.
3. בכתב התביעה טען התובע כי בזמן שנסע בכביש הראשי, מכיוון מזרח לכיוון מערב, רכב הנתבע חנה בצידו הימני של הכביש, במקום אסור; בהגיעו אליו, ביצע הנתבע פרסה אסורה באופן מפתיע, חסם את נתיב נסיעתו של התובע והתנגש ברכבו.
סכום התביעה עומד ע"ס 16,551 ש"ח והוא כולל נזקים שנגרמו לרכב התובע והוערכו ע"י שמאי מטעמו בסך של 12,583 ש"ח, ירידת ערך בסך של 1194 ש"ח ושכ"ט שמאי בסך של 1,034 ש"ח. בנוסף נכלל בתביעה סך של 1,740 ש"ח עבור תיקון קצר חשמלי + חיישן ג'י (אשר לא נכלל בחוות דעת השמאי).
4. מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה כי התובע היה אחראי לאירוע התאונה וכך הוא תיאר, בכתב התביעה שכנגד, את נסיבות התאונה : "התובע שכנגד היה תוך כדי נסיעה בעיר סחנין, בכביש הראשי מכיוון מזרח לכיוון מערב; התובע שכנגד נסע במסלולו הימני כחוק, בכביש יש שני מסלולים, התובע שכנגד המשיך בנסיעתו כחוק (בהמשך הכביש נהפך למסלול אחד), רכב הנתבע שכנגד אשר נסע מאחורי רכב התובע שכנגד נכנס ופגע ברכב התובע שכנגד מצד שמאל, כנראה רצה לעקוף אותו ולא כחוק ובלי לשים לב כי הכביש הופך משני מסלולים למסלול אחד".
נזקיו של הנתבע הוערכו ע"י שמאי מטעמו בסך 10,101 ש"ח בנוסף ל- 1,000 ש"ח שכ"ט שמאי.
5. בדיון שמעתי את עדותם של שני הנהגים ושל עד מטעם התובע. עיינתי בתמונות הכביש שבו אירעה התאונה ובתמונות הנזק בשני הרכבים.
6. לאחר שהתרשמתי מעדותם של הצדדים באופן בלתי אמצעי ולאחר שבחנתי היטב את המסמכים הנמצאים בתיק ובכלל זה תמונות הנזק, מצאתי להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע.
ראשית אציין כי עדותו של התובע היתה עדות עקבית ואמינה והיא עלתה בקנה אחד עם הגרסה שמסר בטופס ההודעה על התאונה. אומנם בכתב התביעה לא נטען כי הוא עצר להוריד אישה וילד, כפי שהעיד בדיון, ואולם פרט זה כשלעצמו אינו חיוני לצורך תיאור נסיבות התאונה, שכן התובע סיפר, גם בטופס ההודעה על התאונה וגם בכתב התביעה כי רכבו של התובע עצר בצד ימין של הכביש.
מנגד, הנתבע היה פחות החלטי בעדותו ודומה כי הגרסה בדבר העקיפה שניסה התובע לבצע נולדה לצורך התגוננות כנגד התביעה.
שנית, וזה העיקר, הנזק בשני הרכבים מתיישב יותר עם גרסתו של התובע, לפיה הנתבע פגע בחלק קדמי שמאלי של רכבו, ברכב התובע, בעת שביקש לצאת מהמקום בו עצר ולפנות שמאלה לביצוע פניית פרסה. עוצמת הפגיעה והיקף הנזק ברכב הנתבע מחד, ומוקד הנזק ברכבו של התובע מאידך (החל מהגלגל הקדמי ימני ואחורה -
ולא בחזית הרכב) עולים בקנה אחד עם גרסתו של התובע ומלמדים כי הנתבע ביקש לפנות שמאלה בזווית חדה יחסית לצורך ביצוע פניית הפרסה, וכאשר רכבו של התובע החל לחלוף על פניו (דבר המסביר את הפגיעה רכבו של התובע בגלגל ואחורה).
שלישית, שוכנעתי כי עדותו של העד הנוסף מטעם התובע לפיה לאחר התאונה ובשיחה שהתנהלה בין המעורבים בה, נאמר כי נהוג במקום שבו אירעה התאונה לבצע פניית פרסה אסורה, לא היתה באה לעולם אילולא באמת עלה עניין זה בשיחה שהתנהלה ויש להניח כי הדבר לא עלה 'סתם'. נושא הנוהג הפסול של חלק מתושבי המקום לבצע פניית הפרסה מהמקום בו אירעה התאונה (פנייה אסורה ובניגוד לסימון על הכביש), לא היה עולה אלמלא באמת התכוון התובע לבצע פניית הפרסה.
דומה גם כי התובע לא היה מטריח את עצמו ומצלם מספר רב של תמונות להוכחת נוהג פסול זה אלמלא האמין באמת ובתמים כי הנתבע ביצע פניית פרסה.
7. לאור האמור, ומאחר ואני מבכרת את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבע, אני מקבלת את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד.
8. אשר לנזק - כאמור, התביעה התבססה על חוות דעת שמאי מטעמו של התובע. משלא נחקר השמאי ולא נסתרה חוות דעתו, אני מקבלת את התביעה בנוגע לכל הרכיבים שנכללו בחוות הדעת וזאת ע"ס של 13,777 ש"ח (כולל ירידת ערך).
בנוסף, אני מקבלת את התביעה בנוגע לשכ"ט שמאי בסך של 1,034 ש"ח.
לא מצאתי לאשר נזקים שלא נכללו בחוה"ד ואשר לא ברור הקשר שלהם לתאונה.
9.
לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 14,811 ש"ח.
בנוסף, אני מחייבת אותם לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.