הרקע והצדדים
1. עניינה של התביעה שבפני תאונת דרכים מיום 31.12.11 בתל אביב.
2. לטענת התובעת 2 (להלן: "התובעת") עקפה את רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), שעמד במרכז הנתיב כאשר מנועו כבוי. התובעת טענה כי תוך כדי עקיפה נפתחה דלת הנהג ברכב הנתבע ופגע בצד ימין של רכב התובעים.
3. לטענת הנתבע דלת הנהג ברכבו היתה פתוחה והוא עמד לידה, כאשר רכב התובעים החל בעקיפה ופגע בדלת הפתוחה.
4. בדיון בפני העידו הנהגים וכן עד מטעם כל אחד מבעלי הדין. כל עד תמך בגרסת בעל הדין שזימן אותו לעדות.
דיון והכרעה
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני מעדיפה את גרסתה של התובעת הכול כפי שיפורט להלן:
ראשית, עדותו של הנתבע לא היתה מהימנה עלי, התובע טען בעדותו כי עמד ליד הדלת ובהמשך כי הוא לא זוכר כל כך מה עשה ליד הרכב:
"אני לא כל כך זוכר. אני עמדתי ליד הרכב, אני כנראה מתכופף או משהו, הדלת פתוחה לצדי". מאידך בהודעה לביטוח (נ/3 - שהוגשה רק 3 חודשים לאחר התאונה) רשם התובע
"באתי להיכנס לרכב".
עמידתו של התובע ליד הרכב אינה מוסברת ואינה סבירה כאשר מדובר בהעמדת הרכב באמצע נתיב הנסיעה (כפי שנראה בתמונות ת/1) למשך 10 דקות כשמנוע הרכב כבוי. בעדותו טען הנתבע כי "
חברים שלי הגיעו ופתחתי את הדלת כדי לאפשר להם להיכנס" ומנגד טען העד מטעם הנתבע:
"הנתבע עמד כי חכינו לאנשים שעדיין לא הגיעו". כאשר החברים טרם הגיעו למקום, לא סביר שהנתבע יפעל להזיז את כיסא הרכב בשלב זה.
עוד קושי בגרסתו של הנתבע אני מוצאת בעובדה כי טען בדיון שרכבו עמד עם אורות דולקים ואיתות חירום בעוד שבמכתב למשטרה לא הזכיר קיומם של אורות דולקים אלא רק אורות מהבהבים.
אציין כי במכתב זה של התובע במשטרה (כאמור בעדותו, לא הוגש למשטרה) טען התובע כי החברים שלו הגיעו והוא עמד להיכנס אל הרכב- שוב גרסה שונה מזו שהעלה בפני.
שנית, עדותו של העד מטעם הנתבע היתה בלתי סבירה בעיני. מר צ'רנין (להלן: "עד הנתבע") טען שראה את כל פרטי האירוע וזאת כאשר הוא עומד על המדרכה בצדו המרוחק של הרכב כאשר הרכב עומד כמטר מהמדרכה, וכך הוא עומד 10 דקות. למרות המצב כאמור, ידע העד לציין לא רק את מצב דלת הנהג אלא גם את סטיית רכב התובעת ימינה ואפילו לטענתו ראה
"שהתובעת תפסת את הדלת והמשיכה לנסוע עוד מעט עד שהדלת נתקעה ומנעה ממנה להמשיך".
אפילו אם עד הנתבע הוא אדם גבוה, עדיין לא סביר שיראה את פרטי הפרטים האמורים במרחק שבו עמד בשעת חשכה (כפי שנראה בתמונות ת/1 ונ/2), ולפיכך אינני מקבלת את גרסתו.
שלישית, תמונות הנזק ברכב התובעת תומכות בגרסתה לפיה הדלת נפתחה בשעה שהיתה במקביל לרכב הנתבע בעת שהדלת פגעה ברכבה, וגרמה לשריטות בחלק האמצעי של צד ימין ברכב. אני מקבלת את טענת התובעת שלו דלת רכב הנתבע היתה פתוחה לפני שעברה התובעת, היה רכבה של התובעת צריך להיפגע בחזית. גם סטייה של רכב התובעת ימינה לכיוון מפרץ החניה לא היה מביא לשריטה ממוקדת באמצע צדו הימני של הרכב.
רביעית, עצירת רכב הנתבע באמצע נתיב הנסיעה ובמרחק משמעותי משפת המדרכה, למשך 10 דקות כשהמנוע כבוי - גרמה לסיכון משמעותי לכל המשתמשים בדרך. לא מדובר בעמידת לצד הכביש כפי שנטען בכתב ההגנה. לו היה הנתבע עוצר את רכבו בצמוד למדרכה - היתה התובעת יכולה לעקוף אותו כאשר ביניהם מרחק גדול יותר, ובכך היתה נמנעת התאונה.
6. לאחר ששקלתי את טענות נציג הנתבעת 2, הגעתי למסקנה כי אין במקרה זה מקום להטיל על התובעת אחריות תורמת כלשהי לאירוע. קיבלתי את גרסת התובעת שדלת רכב הנתבע נפתחה תוך כדי נסיעתה בסמוך אליו כשלא היה בידה למנוע את התאונה, הדלת נתקעה ברכבה ובהמשך נסיעתה נמעכה הדלת ונלחצה פנימה. אינני מקבלת את הטענה כי לא היה בידי התובעת לראות את דלת הנהג ברכב התובע בשל העמדתו בזווית מסוימת כלפי המדרכה, כאשר אין חולק שרכב התובעים היה במקביל לרכב הנתבע בעת הפגיעה, ובשלב זה לא היה כל קושי לראות את דלת הנהג ברכב הנתבע, ואם היתה פתוחה - היה הדבר נראה בבירור.
7. באשר לסכום הפיצוי, התובעים הוכיחו נזק בסך 2,830 ש"ח (עלות תיקון הנזק ושכ"ט השמאי). יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה.
8. סוף דבר, לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שיערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התייצבות בעלה של התובעת להעיד אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 2,400 ש"ח.