פסק-דין בתיק ת"ק 3505-11-12

1.         א.         לטענת התובע, פגעה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בצידו הימני של רכב התובע וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכבו, אשר בחלקם שולמו ע"י הנתבעת 2 (להלן: "מנורה") ובחלקם בחרה מנורה שלא לשלם ובתביעה זו תובע התובע את יתרת הנזקים, שמנורה לא שילמה.

            ב.         הסכום הכולל אותו תובע התובע בתיק זה הוא 14,500 ש"ח, הכולל בחובו: עבור צמיגים סך של 5,500 ש"ח, עבור השכרת רכב למשך 70 ימים סך של 7,000 ש"ח - התקופה בה עמד הרכב במוסך לצרכי תיקון, עוגמת נפש ובזבוז זמן מיותר סך 2,000 ש"ח.

2.         בכתב ההגנה מסבירה מנורה מדוע לא שולמו לתובע הסכומים הנתבעים וטוענת, שמנורה שילמה לתובע את מלוא נזקיו על פי חוות הדעת של השמאי מטעם התובע, אך לא שילמה 

            בעד צמיגים משום שהשמאי לא אישר החלפת צמיגים.

            באשר לתביעת הסכום עבור השכרת רכב, טוענת מנורה, שאין לפסוק לתובע  סכום זה מאחר ואין - לדעתה - קשר סיבתי בין הוצאת הסכום ובין האירוע הנטען ו/או בשל העדר ראיות לקיום נזק זה.

3.         עוד בטרם החל הדיון בתיק זה, הסכים התובע למחוק התביעה נגד הנתבעת 1 ולכן המשך

            הדיון התמקד בין טענות התובע מזה ובין טענות מנורה מזה.

            לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שהתובע צרף לכתב התביעה, אני מחליט שדין התביעה להידחות, תוך התייחסות לכל אחד מפרטי הנזק הנתבעים על ידי התובע.

4.         באשר לתביעת הסכום של 5,500 ש"ח עבור החלפת 3 צמיגים נוספים, אני מחליט שאין מקום להיעתר לתביעת התובע בגין פריט זה - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)         מחוות הדעת שצרף התובע לכתב התביעה עולה, שבין הנזקים שנגרמו לרכב התובע נפגע גם צמיג אחד, אשר הוחלף ברכב התובע ועבור החלפת צמיג זה - היות והוא נכלל בין הנזקים שנמצאו על ידי השמאי - קיבל התובע את המגיע לו ממנורה.

                        ב)         נזקי המכונית תוקנו ביום 6.2.12 (ראה חשבונית מצורפת) וביום 5.3.12 החליט התובע על דעת עצמו להחליף עוד 3 צמיגים בעלות 5,500 ש"ח (כולל מע"מ).

                                       רק לאחר החלפת הצמיגים, פנה התובע בכתב ביום 8.5.12 אל השמאי  אשר

                                    בדק את הרכב לאחר התאונה ואשר הגיש חוות דעת על הצורך בהחלפת צמיג אחד ובאותו מכתב הסביר התובע את הצורך בהשלמת 3 צמיגים נוספים על מנת שברכב יהיו כל הצמיגים מקוריים ובשל כך, ביקש התובע מהשמאי להוציא תוספת לחוות הדעת הראשונה עבור שלושת הצמיגים הנוספים.        

                        ג)          השמאי אמנם נענה לדרישת התובע וערך תוספת לחוות הדעת הראשונית וביום 17.5.12 העביר סיכום חוות דעת נוספת ושם קבע השמאי שלא ניתן לאשר החלפת כל הצמיגים היות ולמעט צמיג אחד - לא ניזוקו האחרים (ראה תוספת לחוות הדעת אותה צרף התובע לכתב התביעה וגם הוגשה לבית המשפט וסומנה נ/1).

                        ד)         התובע טען בבית המשפט, שהצמיג שהוחלף לא היה זהה לצמיגים האחרים וכן טען, שהיה מתואם עם השמאי לגבי הצמיגים וכי רכבו לא עבר טסט מהסיבה שהצמיג שהוחלף לא היה זהה לשלושת האחרים. התובע כלל לא הוכיח טענה זו (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 9-13). התובע גם לא הגיש חוות דעת, על מנת להוכיח שהצמיג שהוחלף לא היה זהה לצמיגים

                                    האחרים.

                                    לעניין הטסט, העיד התובע, שאין הוא יכול להמציא אישור על הטסט הראשון, משום שזה לא טסט רשמי והכל מתואם עם השמאי גם החלפת הצמיגים (עמ' 2 לפ', ש' 7-12). גם אם התובע לא יכול היה להמציא אישור, כדבריו, היה התובע יכול - לפחות- להמציא אישור על המועד בו היה צריך הרכב לעבור טסט על מנת לבדוק האם מועד הטסט הוא באמת מועד החלפת הצמיגים ובאשר לתאום עם השמאי, היה על התובע להזמין את השמאי - אם באמת היה תיאום כזה- על מנת ללמוד ממנו האם למרות האמור בתוספת לחוות הדעת, הוא אישר לתובע להחליף את כל הצמיגים.

                        ה)         מכל האמור לעיל עולה, שהתובע החליף על דעת עצמו את 3 הצמיגים עוד לפני שפנה אל השמאי להגיש תוספת לדו"ח השמאי המקורי והתובע לא הוכיח את טענותיו הנ"ל ולכן, אין מקום להיעתר לפריט זה של התביעה.

            ב.         א)         התובע תבע סך של 7,000 ש"ח עבור השכרת רכב, בעוד שהתובע כלל לא הוכיח ששכר רכב חלופי או ששילם סכום כלשהו עבור השכרת רכב. התובע לא הוכיח את טענתו, שהרכב עמד 70 ימים במוסך. אגב, מחשבונית התיקון עולה, שהרכב נכנס ביום 6.2.12 ובאותו יום אף יצא מהמוסך (ראה בכותרת החשבונית).