1. לטענת התובע, תוך כדי נסיעה בפקק תנועה, התנגש רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 3- מר רונן אפרים- (להלן:" אפרים"). אפרים טען, שרכב שנסע אחריו פגע בו מאחור והדף אותו לעבר רכב התובע.
התובע הגיש תביעה למבטחת את רכבה של הנתבעת 1 (להלן:"קרדן") ומשלא קיבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו, הגיש התובע תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 20,177 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 15,148 ש"ח, שכ"ט שמאי 1,334 ש"ח, ירידת ערך בסך 3,195 ש"ח ועוגמת נפש בסך 500 ש"ח.
2. א. א) הנתבעים קרדן, ומקור ראשון המאוחד בע"מ (להלן:"מקור ראשון") הגישו כתב הגנה משותף ובכתב הגנה זה, הכחישה קרדן אחריותה הישירה בגין תאונה זו, משום שעל אף שהיא הבעלים של הרכב, הרי שהיא חברה להשכרת רכב לנהיגה עצמית ואין היא אחראית לנזקים שגרם שוכר הרכב או מי מטעמו.
ב) עם זאת ציינו הנתבעים הנ"ל, ששמאי מטעם קרדן מר בר עוז שמואל (להלן:"מר בר עוז") בדק את רכב התובע וקבע שהנזקים הנטענים על ידי שמאי התובע, מר יהודה דואני (להלן:"מר דואני") הינם מופרזים ולכן אושר לתובע פיצוי הוגן שלא שנוי במחלוקת בסך 9,564 ש"ח - כפי שפורט בסעיפים 6- 7 לכתב ההגנה והנתבעות הנ"ל אף שלחו לתובע שיק על הסך הנ"ל ביום שהוגש כתב ההגנה - 6.6.13.
ב. הנתבעת 2 ואפרים הגישו כתב הגנה משותף והם סבורים, שיש לדחות התביעה נגדם, בהעלותם את הטענות העיקריות הבאות:
א) אפרים נסע ברכבו אחרי רכב התובע, כאשר רכבים אלה נסעו באיטיות ולפתע וללא כל התראה מוקדמת, הרגיש אפרים חבטה עצומה בחלק האחורי של רכבו ומעוצמת החבטה נהדף רכבו לעבר רכב התובע ופגע בחלקו האחורי של רכב התובע.
הסתבר לנתבעים אלה, שהרכב, אשר פגע בחלקו האחורי של רכבו של אפרים היה נהוג בידי מר רגונס יהודה, (להלן:" יהודה") אשר נסע במהירות ולא בלם בזמן.
ב) לכן, סבורים קרדן ואפרים, שהתאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו ו/או חוסר זהירותו של יהודה ומוסיפים על כך נתבעים אלה, שמיקום הפגיעות ברכב בו נהג יהודה ומיקום הפגיעות ברכב התובע תומך בגרסת אפרים.
3. בטרם אכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בתיק זה, אני קובע, שיש להפחית סכום התביעה מסך של 20,177 ש"ח לסך של 10,613 ש"ח (כאשר סכום זה כולל סך של 500 ש"ח בגין עוגמת נפש) - זאת משום, שאין חולק בין הצדדים, שלאחר הגשת התביעה שלחה קרדן שיק לתובע שיק ע"ס 9,564 ש"ח. (ראה גם דברי התובע בעמ' 1 לפ',ש' 11- 12).
בעצם שליחת הסכום הנ"ל - הכירה קרדן ומקור ראשון באחריות לגרם הנזק בחלק האחורי של רכב התובע.
לכן, לאור התשלום הנ"ל ולאור הכרת האחריות על ידי הנתבעים הנ"ל, נותרה שאלה אחת בלבד, שהיא עדיין שנויה במחלוקת, הנוגעת לשאלת גובה הנזק, קרי: האם יש לשלם לתובע על פי קביעותיו של מר דואני או שמא יש לקבל את קביעותיו של מר בר עוז ולשלם לתובע סכום הנזק, כפי שנקבע על ידו וכפי ששולם כבר בפועל לתובע.
4. שאלת גובה הנזק נבחנה על ידי בית המשפט, הן על פי ממצאי חוות דעתו של מר בר עוז והן על פי ממצאי חוות דעתו של מר דואני וגם לאחר ששמעתי את עדותו של מר בר עוז בבית המשפט- אני מחליט כדלקמן:
א. א) האירוע נשוא תיק זה, אירע ביום 6.9.12 ומר דואני בדק את הרכב ביום 12.9.12, קרי סמוך למועד קרות האירוע.
מר בר עוז בדק את רכב התובע ביום 17.5.13, כשמונה חודשים לאחר האירוע, ברם לעבור הזמן אין נפקא מינה, משום שהן מר דואני והן מר בר עוז בדקו את הרכב בטרם תוקן ובעצם הרכב לא תוקן עד היום.
ב) כפי שעולה מחוות דעתו של מר דואני, נקבע גובה הנזקים לסך של 15,148 ש"ח (ללא מע"מ) בתוספת סך 3,195 ש"ח ירידת ערך ושכ"ט שמאי בסך של 1,140 ש"ח (ללא מע"מ) ועל סכומים אלה הוסיף התובע סכום נוסף של 500 ש"ח בגין עוגמת נפש ולכן התוצאה היא שסכום הנזק מסתכם לסך של 19,983 ש"ח. מסכום זה שולם לתובע סך של 9,564 ש"ח, והתוצאה מכך היא, שהיתרה הבלתי מסולקת היא בסך של 10,419 ש"ח.
ב. א) מר בר עוז, התייחס לכל נזק בנפרד, כשם שהתייחס מר דואני והמחלוקת ביניהם נסבה על השאלה: האם הפגיעה בדלת מטען אחורית שמאלית מצריכה החלפתה בדלת חדשה, או שמא ניתן לתקן את הדלת באופן כזה, שניתן להביא הדלת למצבה קודם התאונה.
ב) שאלה זו, גוררת אחריה גם המחלוקת בדבר גובה הנזק, משום שאם יש להחליף את הדלת - כפי שסבר מר דואני, אזי עלות ההחלפה היא 8,774 ש"ח, בעוד שדעתו של מר בר עוז היא, שאם ניתן לתקנה - העלות היא פחותה.
5. לאחר שבחנתי המחלוקות הנ"ל בין השמאים, החלטתי להעדיף את חוות דעתו של מר בר עוז על פני חוות הדעת של מר דואני - זאת לאור הנימוקים הבאים: