1. התובע ביקש לשכור קרוואן לתקופה שמיום 18.8.10 ועד ליום 27.8.10 לצורך טיול בנורבגיה. לפיכך הוא פנה ביום 5.7.10 לנתבעת אשר הציגה עצמה באמצעות אתר האינטרנט שלה , כמומחית בהשכרת קרוואנים בחו"ל, והזמין באמצעותה קרוואן + 2 כסאות בטיחות לתינוק. עלותה הכוללת של העסקה 11,388 ש"ח.
2. הנתבעת, שעיקר עיסוקה כאמור הזמנת שירותי השכרת קרוואנים בחו"ל אצל חברות שונות בחו"ל, הזמינה עבור התובע את הקרוון השכור לרבות כסאות הבטיחות לתינוק באמצעות חברת טורינג קארס שבנורבגיה.
3. עם הגעת התובע ומשפחתו לנורבגיה, המתין להם שם קרוואן ובו 2 כיסאות בטיחות לתינוק. עם קבלת הקרוואן ניסה התובע "לחבר" את כיסאות התינוק אל המושבים באופן שניתן יהיה להשתמש בהם בבטחה, אך כל ניסיונותיו לעשות כן לא צלחו.
4. סופם של דברים ומשעה שלא ניתן היה לחבר את כיסאות התינוק באופן בטיחותי, לא נותרה לתובע ברירה והוא שכר באמצעות חברת השכרה מקומית אחרת רכב רגיל עם כסאות בטיחות ונגרמו לו עקב כך נזקים, הם נשוא התביעה שבפניי.
5. לטענת הנתבעת, תפקידה התמצה בביצוע ההזמנה ובהעברתה לחברת ההשכרה בחו"ל (טורינג קארס). מרגע שהתובע קיבל לידיו את מפתחות הקרוואן, יש לראות בכך בעצם חתימה על חוזה התקשרות חדש עם ספק הרכב המקומי, דהיינו עם טורינג קארס, ולכן כל טענה שיש לתובע כנגד תקינות הקרוון או כיסאות הבטיחות עליו להפנות לחברת טורינג קארס.
6. עוד טענה הנתבעת כי דברים אלו מצוינים באופן מפורש בתקנון הנתבעת המפורסם באתר האינטרנט שלה וכי בעת ביצוע ההזמנה, האמור מובהר למזמין באופן ברור, וכך גם היה במקרה דנן. משהנתבעת העבירה את ההזמנה לחברת ההשכרה בחו"ל ומשעה שהתובע קיבל את הקרוואן ושני כיסאות מילאה הנתבעת חובותיה כלפי התובע. מכאן והלאה מוטלת האחריות על כל תקלה או הפרה על חברת השכרה המקומית עמה חתם התובע על חוזה השכירות.
7. בישיבה שהתקיימה בפניי העידו התובע ומנכ"ל הנתבעת. כל אחד מהם חזר על כל טענותיו, כפי שהם פורטו בכתבי הטענות. כמו כן הוצג לי סרט וידאו שצילם התובע בתוך הקרוון במהלך ניסיון שלו לחבר את הכיסאות למושב.
8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על כל נספחיהם צפיתי בסרט הוידאו וכן שמעתי את הצדדים אני סבורה כי דין התביעה להתקבל.
9. הגם שאני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה היא איננה חברת השכרה, עדיין אינני מקבלת את הטענה לפיה תפקידה מתמצה בהעברת ההזמנה לחברת ההשכרה בחו"ל ולפיכך יש לראות בנתבעת שליח או מתווך בלבד.
10. לטעמי, מטרת הפנייה לסוכנות להשכרת רכב בישראל לצורך שכירת רכב בחו"ל הינה, בין היתר, כדי שלשוכר הרכב תהיה כתובת אליה יוכל לפנות בכל מקרה של תקלה או בעיה בעת קבלת הרכב השכור. ככל שחברת ההשכרה בארץ תרצה לטעון כי יש לראות בה מתווכת בלבד בין המזמין לבין חברת ההשכרה בחו"ל יהיה עליה להראות כי פעלה בתום לב ובגילוי נאות וכי עובר לביצוע ההזמנה היא מסרה למזמין את כל המידע הרלוונטי
לרבות ובעיקר מידע בדבר חתימה על חוזה חדש על כל המשתמע מכך כאמור לעיל.
11. המסקנה המתבקשת מהאמור היא אפוא, כי יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ואין לטעון באופן גורף כי הנתבעת אחראית לכל תקלה או הפרה מצד חברת ההשכרה שבחו"ל ולהיפך.
12. במקרה שלפניי, נדמה כי אין מחלוקת שהנתבעת מילאה אחר חובתה הבסיסית והעבירה לחברת ההשכרה המקורית את הזמנת התובע לקרוואן לרבות 2 כיסאות לתינוק ואף דאגה שבעת הגיעו לנורבגיה ימתין להם הקרוואן בשדה התעופה.
13. השאלה העומדת להכרעה היא: האם בהעברת ההזמנה לחברת ההשכרה המקומית מיצתה הנתבעת חובותיה כלפי התובע אם לאו. ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית, כי אז דין התביעה להידחות ולהיפך.
14. כאמור, לאחר ששמעתי את הצדדים ואף עיינתי בכרטיס פרטי הנתבעת הנושא את הכותרת "אודותינו", כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט של הנתבעת (להלן:"הכרטיס"), אני סבורה כי התשובה לשאלה היא שלילית:
א. מדובר
בתנאי מהותי אשר יכול היה להשפיע על רצון התובע להתקשר עם הנתבעת. לפיכך אני סבורה כי תנאי שכזה צריך להופיע בכרטיס ובטופס ההזמנה באופן ברור וחד משמעי ובוודאי שלא על דרך ההפניה.
ב. בשום מקום בכרטיס לא מצוין באופן ברור וחד משמעי כי הנתבעת אינה אחראית כלפי התובע ביחס לכל נזק או תקלה שייגרמו לו בעת שהותו בחו"ל.
נהפוך הוא עיון בכרטיס מלמד כי הנתבעת מציגה עצמה כמומחית בכל הקשור להשכרת קרוואנים בחו"ל דווקא ["אנו מתמחים בהשכרת קרוואנים בקמפרים ברחבי העולם...מסלול השירות המומלץ בחברת מוטרהום ישראל ומתאים ללקוחות השוכרים קרוואנים בפעם הראשונה או כאלו החייבים תמיכה ויעוץ מקצועי..."].
ג. בעניין אחרון זה אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה יש לראות באמור בסעיף 6 לכרטיס מילוי חובתה של הנתבעת כלפי התובע בכל הקשור לציון העובדה כי הנתבעת אינה אחראית וכי במקרה של תקלה על התובע לתבוע את חברת ההשכרה בחו"ל.
לטעמי, סעיף 6 האמור מנוסח באופן עמום ובלתי ברור, ולפיכך ועל פי כללי הדין יש לפרשו לרעת מנסחיו. [ראו: ע"א 191/85
מדינת ישראל נ' חברת נוה שוסטר, פ"ד מ"ב(1) 573, 580-581 (1988) (להלן: נוה שוסטר); דברי השופט טירקל בע"א 4651/95
בני סעיד חמודה נ' מועצה מקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81 (1997); ע"א 650/98
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נג(4) 433 (1999); ע"א 9609/01
מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פ"ד נח(4) 106, 137-134 (2004)].