1. בפני תביעה כספית על סך 30,000 ש"ח שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, בגין טענה לנזקים שנגרמו להם, כתוצאה מהפרת חוזה שכירות שנכרת בינם- כשוכרים, לבין הנתבעים- המשכירים. הנתבעים אף הם הגישו תביעה שכנגד נגד התובעים.
לטענת התובעים, שכרו את המושכר (להלן גם "הדירה") לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1.6.09 ועד יום 1.6.10 בתמורה לדמי שכירות חודשיים ע"ס 2,800 ש"ח. בחודש 2/10 הוארך חוזה השכירות לשנה נוספת החל מ-1/6/10 ועד 1/6/11.
התובעים טענו כי בהתאם להסכמי השכירות ניתנה להם זכות להשכיר את הדירה לשוכרי משנה לתקופות מסוימות, זאת לאור עבודתו של התובע בגינה נאלץ לנסוע לתקופות מסוימות לחו"ל.
התובעים טענו כי ב-2/10 ועקב נסיעתם לחו"ל, חתמו עם שוכרי משנה על הסכם שכירות משנה לתקופה של חצי שנה בה שהו בחו"ל.
לטענת התובעים, הנתבע סילק את שוכרי המשנה מהמושכר, תוך ששילם להם 4,650 ש"ח ודרש מהתובעים להשיב לו סכום זה.
התובעים טענו כי על מנת לשמור על הסכם השכירות, השיגו לנתבעים שוכרים חלופיים מהם גבו הנתבעים סכום של 2,600 ש"ח לחודש, כשעבור חודש 5/10 גבו הנתבעים דמי שכירות כפולים גם מהתובעים.
התובעים טענו כי חזרו לארץ ביום 6/8/10 ואולם הנתבעים סירבו לבקשתם לשוב לדירה ולפיכך נאלצו לאחסן את מיטלטליהם במכולה וכן לשכור חדר בבית מלון. התובעים צירפו קבלות בגין תשלום למלון וכן אישור על אחסון המיטלטלין במכולה.
התובעים הוסיפו כי הנתבע העביר את הריהוט והמיטלטלין השייכים להם ושהיו מאוחסנים בחדר בדירה, אל מחסן, זאת לאחר שדרש מהם לפנותם.
2. הנתבעים הכחישו את התביעה ואף הגישו כאמור תביעה שכנגד. לטענת הנתבעים, הסכמתם להשכרה לשוכרי משנה הייתה במצב בו התובעים יעזבו את הדירה ולא באופן זמני ולתקופות מוגבלות. כן נטען כי ההסכמה הותנתה בכך ששוכרי המשנה יערכו חוזה שכירות עם הנתבעים עצמם ובאישורם.
הנתבעים טענו כי לתובעים לא הייתה זכות לנהוג בדירה מנהג בעלים ולהשכירה לדיירי משנה, ללא אישור הנתבעים.
לטענת הנתבעים, דיירי המשנה להם השכירו התובעים את הדירה גרמו לרעש ולנזקים לדירה. לפיכך ולאור תלונות השכנים, נאלצו להגיע עם שוכרי המשנה להסכמה בדבר פינוי הדירה תוך פיצויים בסכום של 4,680 ש"ח בתוספת ארנונה בסכום של 703 ש"ח (בתביעה שכנגד, נטען לסכום ארנונה של 680 ש"ח). הנתבעים הוסיפו כי בסילוק שוכרי המשנה רק הטיבו עם התובעים שכן השוכרים החלופיים שילמו שכ"ד בסכום של 2,600 ש"ח, בעוד ששוכרי המשנה המקוריים שילמו סכום של 2,000 ש"ח בלבד.
הנתבעים טענו כי מלבד המחאה אחת לא השתמשו בהמחאות שהפקידו התובעים קודם (ושהיו מוכנים להשיבם לתובעים, בכפוף לתשלום נזקיהם), ואף העבירו לתובעים את דמי השכירות שקיבלו מהשוכרים בסכום של 2,600 ש"ח לאותו חודש בו נפרעה המחאת התובעים.
לטענת הנתבעים, ביום 10/5/11, הודיעה התובעת לנתבעים כי הסכם השכירות ביניהם מבוטל ואף הורתה לבטל את הוראת הקבע שהייתה ע"ש התובעים בעיריה.
הנתבעים טענו כי לאור ביטול ההסכם ע"י התובעת, הושכרה הדירה ולא ניתן היה עוד להשכירה לתובעים כשחזרו לארץ והם נדרשו לפנות לפיכך, את חפציהם מהדירה. הנתבעים טענו כי אף הציעו לתובעים מחסן לאחסון החפצים.
הנתבעים תבעו נזקים כדלקמן:
בגין השכרת הדירה בזמן שהתובעים שהו בחו"ל ולאחר מכן, בסכום של 2,500 ש"ח בלבד, במקום בסכום של 2,800 ש"ח וכן הפסד בסכום של 200 ש"ח לחודש, בגין החדר בו אחסנו התובעים חפציהם. כן נתבעו: נזקים שנגרמו לדירה ע"י שוכרי המשנה בסכום של 13,108 ש"ח על פי חוות דעת שצרפו, דמי אחסנה לחפצי התובעים בסכום של 4,000 ש"ח, עלות העברת חפצי התובעים למחסן בסכום של 1,200 ש"ח. הסכום ששילמו הנתבעים לדיירי המשנה על מנת שייצאו מהדירה וכן הוצאות בגין שכ"ט עו"ד ופיצויים בגין עגמת נפש.
בתאריך 20/2/2011 העידו בפני התובע והנתבע. בתאריך 11.9.11 העידו העדים דביר דרי- שוכר המשנה מטעם התובעים וכן ערן אוחיון -מי ששכר ושוכר את הדירה מהנתבע.
דיון
:
3.
השכרה לשוכרי משנה - עיון בסעיף 3 להסכם השכירות מעלה כי לא נקבעה בו זכות לתובעים להשכיר את הדירה בשכירות משנה לתקופות מוגבלות. המדובר בחובה (ולא בזכות), אשר התייחסה למצב בו יעזבו התובעים את הדירה טרם הזמן ובמקרה כזה יהיו מחויבים למצוא שוכרים חלופייים: "במידה והשוכר מחליט לעזוב טרם הזמן שנקבע, מחויב למצוא דייר מחליף" .