1. ביום 24.10.11 הגישה התובעת תביעה כספית, במסגרתה ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 7,000 ש"ח, בגין חיובי יתר, אותם שילמה לטענתה, שלא כדין.
2. לדיון שנקבע ליום 11.03.12 לא התייצבה התובעת. נוכח העובדה כי לא ניתן לדעת באם קיבלה התובעת זימון כדין לדיון הנ"ל, נדחה מועד הדיון בתיק ליום 03.06.12, אליו התייצבה התובעת בלבד. משלא הופיעה הנתבעת לדיון זה, על אף שהזימון נקבע בנוכחות נציגה מטעמה, הוריתי על קבלת התביעה במלואה.
3. ביום 02.09.12 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין, בה טענה כי, עקב טעות משרדית, עדכנה ביומנה את מועד הדיון הנוסף לתאריך מאוחר יותר מהתאריך שנקבע, ולכן לא התייצבה לדיון שנקבע ליום 03.06.12. עוד טענה הנתבעת כי, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש בתיק, סיכויי הצלחתה גבוהים, ועל כן, על פי שיקול הדעת המוקנית לבית המשפט, יש לבטל את פסק הדין, שניתן בהעדרה.
4. על אף החלטתי מיום 23.09.12, לא הגיבה התובעת לבקשה לביטול פסק הדין.
הבקשה לביטול פסק דין
5. אין חולק כי הנתבעת הוזמנה כדין לדיון, וכי לא נפל פגם דיוני שגרם לאי התייצבותה. במצב דברים זה, בבוא בית המשפט לדון על פי שיקול דעתו האם לבטל את פסק הדין, עליו לבחון את הטעם למחדלו של המבקש, האם נבע מזלזול בבית המשפט או שקיים נימוק ראוי לכך, וכן את סיכויי הגנתו/תביעתו של המבקש, כאשר הטעם השני הוא הטעם העיקרי - ראה רע"א 2694/92
אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לא"י (פורסם ביום 5.8.1992); ע"א 1205/03
א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ נ' קמיל (ניתן ביום 13.1.2005); רע"א 7934/06
אבו קנדיל נ' עין הנצי"ב בקבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (ניתן ביום 18.4.2007).
6. כאמור לעיל, הנתבעת לא התייצבה לדיון, וגרמה לבזבוז זמנו של בית המשפט ושל התובעת. הנתבעת צירפה תצהיר לבקשה, בה הצהירה נציגה מטעמה, אשר נכחה בדיון מחודש 03/2012, כי עדכנה ביומנה של הנתבעת, את מועד הדיון בתיק לתאריך מאוחר יותר מהתאריך שנקבע, ועל כן, לא התייצבה הנתבעת ו/או מי מטעמה לדיון בו ניתן פסק דין בהעדר התייצבות. על אף שלא מצאתי הצדקה למחדל זה, שכן על המבקשת/הנתבעת ו/או מי מטעמה, מוטלת האחריות להגיע לדיון בזמן, הרי שמדובר במחדל שלא נגרם עקב זלזול חמור בבית המשפט, וניתן לרפאו באמצעות פסיקת הוצאות.
7. לעניין סיכויי ההגנה, בתצהיר שצורף לבקשה, הפנתה הנתבעת לכתב ההגנה שהוגש מטעמה בתיק, בו פירטה סיכויי הגנתה.
8. לאור ההלכה כי ראוי לשאוף לבירורן של המחלוקות לגופן, תוך ריפוי הפגמים והטרחה שנגרמה לצד השני, באמצעות הוצאות ותוך הטלת סנקציות, להבטחת זכויות הצד שכנגד (ראה לדוגמא רע"א 5423/06
פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 17.8.2006), אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין, וכך אני מורה.
9. לאור האמור לעיל, הנני מבטלת בזאת את פסק הדין שניתן על ידי ביום 03.06.12, בו התקבלה התביעה בשל אי התייצבות הנתבעת לדיון, בכפוף לתשלום הוצאות, אשר יקבלו ביטוי בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי שבפניי.
לגופה של התביעה
טענות התובעת
10. לטענת התובעת, במהלך חודש 05/2011 רכשה בסניף של הנתבעת בעפולה, חבילת שיחות מחו"ל, הכוללת 180 דקות שיחה ו- 50 הודעות כתובות, בעלות של 380 ש"ח (להלן:
"החבילה"). באותו מעמד הסבירה נציגת הנתבעת לבתה את שיטת החיוג מחו"ל.
11. הוסיפה התובעת כי, משביקשה לברר באם בתה עושה שימוש נכון בחיוג מחו"ל, נמסר לה על ידי נציגי הנתבעת כי, "הכול כשורה", וכי בתה טרם חרגה מהחבילה אותה רכשה.
12. עוד טענה התובעת כי, בסוף חודש יוני 2011 גילתה כי חויבה בסך של 2,885 ש"ח, כאשר מבירור שעשתה במוקד שירות של הנתבעת, נמסר לה כי בתה לא ביצעה את החיוג מחו"ל בצורה נכונה. הוסיפה התובעת וטענה כי משנאלצה לרכוש חבילה עבור בתה גם בחודש יולי 2011, חויבה בסך של 2,529 ש"ח.
13. לטענת התובעת, לא נמסר לה על ידי מי מנציג הנתבעת, כי במידה והחיוג מחו"ל ייעשה בצורה לא נכונה, תעריף החיוב יהיה תעריף מלא. כמו כן, ציינה כי לא נמסר לה על ידי מי מעובדי הנתבעת, כי בתה מחייגת מחו"ל שלא במסגרת החבילה, כאשר כל העת נמסר לה על ידי בתה כי חייגה כפי שהוסבר לה על ידי נציג הנתבעת.
14. עוד טוענת התובעת, כי ניסיונותיה באמצע חודש יולי, לנתק את הקו נשוא התביעה, לא צלחו, ועודנה מחויבת בסך של 90 ש"ח לחודש. זאת ועוד, לטענת התובעת הינה מחויבת בשירותי תוכן, בעלות של 60 ש"ח לחודש, אותם לא ביקשה.
תגובת הנתבעת