לפניי תביעה קטנה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים האחד נגד משנהו.
התובעים שכרו דירה מן הנתבעים, על פי חוזה שנחתם ביום 16.8.2009. בתום שנתיים שכירות, פדו הנתבעים שיק בטחון בסך של 5,000 ש"ח שהפקידו בידיהם התובעים על פי הסכם השכירות.
התובעים טוענים כי לא הייתה סיבה לפירעון שיק הביטחון. עם כניסתם לדירה הם הופתעו לראות כי היא מלוכלכת מהשיפוץ שעברה קודם לכן ומצואת ציפורים והתובעים נאלצו לשכור שירותיהן של שתי עוזרות כדי להביא את הדירה למצב נורמאלי. הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה להתקין מזגן בדירה והיא התקינה אותו רק כחודש לאחר חתימת החוזה. בנוסף, אסלת השירותים לא קובעה למקומה, חיבורי המזגן נעשו בצורה לא יסודית, מה שגרם לכניסת מי גשמים דרך הקיר ולרטיבות בחדרים. חלק מהרטיבות טופלה על ידי הנתבעים, באיחור, אך בחדר הילדים לדוגמא נותרה רטיבות עד ליומם האחרון של התובעים בדירה. ביום 8.8.11 הודיעו התובעים לנתבעת כי הם מתכוונים לעזוב את הדירה בתום תקופת השכירות. הצדדים קבעו להיפגש בדירה במהלך חודש אוגוסט ובפגישה הצביע הנתבע על כתמים בקירות שנבעו מרטיבות מי הגשמים, ודרש כי התובעים יצבעו את הדירה. עוד באותו יום, לפני סיום תקופת השכירות, הייתה הדירה נקייה, מסודרת וריקה מרהיטים וכל החשבונות שולמו. התובעים שאלו את הנתבעת אם היא מסכימה כי אביה של התובעת ימסור לה את מפתחות הדירה לאחר שיצבע אותה, הנתבעת הסכימה אך מסיבות לא ברורות היא סירבה לקבל ממנו את המפתח, חרף פניות מספר של התובעים אליה בעניין, וזאת בתואנה שהדירה מטונפת ומלוכלכת. התובעים הגיעו לביתה של הנתבעת על מנת לסיים את ההתקשרות בצורה מכובדת, על יד פיצוי כספי שייקבע על ידי צד ניטראלי, אם ישנם נזקים שנגרמו על ידם, אך הנתבעת התחמקה ובהמשך פרעה את שיק הביטחון. התובעים פנו לנתבעת בדרישה להשיב להם את כספם, אך היא התעלמה מהם ומפניית עורך דינם. על כן, תובעים התובעים החזר של סכום שיק הביטחון - 5,000 ש"ח.
הנתבעים (התובעים שכנגד) טוענים, מנגד, כי עובר להשכרת הדירה לתובעים הם השקיעו בה עשרות אלפי ש"ח. טענת התובעים לליקויים בדירה, איננה מתיישבת עם העובדה שבתום שנת השכירות הראשונה הם ביקשו להאריך את החוזה בשנה נוספת. הנתבעים אף התקינו מזגן בדירה אף שלא התחייבו בהסכם לעשות כן. היה מצב אחד בודד של חדירת מי גשמים במהלך תקופת השכירות, בו ביום הוזמן איש מקצוע על ידי הנתבעים ופתר את הבעיה ומאז לא היו תלונות בעניין. במהלך חודשי השכירות האחרונים של השנה השנייה, חלק מן ההמחאות שמסרו התובעים עבור דמי השכירות לא כובדו על ידי הבנק ולכן הנתבעים ביקשו מהתובעים לעזוב את הדירה בתום תקופת השכירות, דבר שלא נעשה בפועל, שכן התובעים לא מסרו את הדירה בתום תקופת השכירות ולא מסרו את המפתח ואת הדירה במצבה כפי שנמסרה לתובעים בתחילת השכירות. בדירה נתגלו ליקויים רבים: דלת אחד החדרים נעקרה ונלקחה, מערכת הגז נעקרה ממקומה והבלונים נלקחו, כ- 15 מרצפות נשברו, המזגן חובל ואיננו עובד, כל הכלים הסניטריים ואביזרי השירותים נעקרו ממקומם ונלקחו על ידי התובעים, מערכת החשמל חובלה ומרבית המפסקים והמנורות נלקחו, הקירות של הדירה ניזוקו, מלאים חורים והצבע מלוכלך. במשך 3 חודשים לאחר תום תקופת השכירות, ביקשו הנתבעים מהתובעים לתקן את הליקויים ולמסור את הדירה ואת המפתח, אך לשווא. על כן, פרעו הנתבעים את שיק הביטחון שכיסה רק חלק מהנזקים. הנתבעים הביאו איש מקצוע שתיקן את הליקויים בדירה בעלות של 6,774 ש"ח, בנוסף לעלות מערכת הגז בסך של 1,300 ש"ח ו- 3 חודשי שכירות בסך של 3,300 ש"ח, כך שהנזק מסתכם בסך של 11,374 ש"ח. בניכוי סכום שיק הביטחון תובעים הנתבעים (כתובעים שכנגד) את התובעים לתשלום סך של 6,374 ש"ח.
בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע והנתבע והצדדים סיכמו את טענותיהם. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ולאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד וכי דין התביעה שכנגד להידחות. על פי תקנה 15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) , התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:
הנתבעים, הטוענים כי התובעים גרמו לנזקים כאלו ואחרים בדירה, מוטל נטל הבאת הראיות בעניין, ובכלל זה תיעוד של הנזקים הנטענים ושל תיקונם ועלות התיקון.
בדיון שהתקיים בפני ביום 9.9.2013, התחייבו הנתבעים להביא לדיון את ההוכחות לטענותיהם, אך הדבר לא נעשה.
בדיון שהתקיים בפני היום, טען הנתבע כי בנו בן ה- 32 צילם את הנזקים בדירה, אך הצילומים לא נקלטו במצלמה והבן יכול להעיד על מה שראה בדירה, אלא שהבן לא זומן כעד על ידי הנתבעים.
הנתבעים לא הציגו כל תמונה או מסמך שיש בהם כדי להעיד על נזקים בדירה. המסמך היחיד שהוצג על ידם, הינו הצעת מחיר שניתנה לנתבעים, אך הצעה זו איננה מעידה על כך שאכן בוצעו התיקונים הנטענים בפועל ומכל מקום, גם עורך המסמך לא התייצב לדיון ולא צורפה להצעה כל ראיה נוספת.
התובעים, מנגד, הציגו תמונות שצולמו בטלפון הסלולארי של התובע. מתמונות אלה ניתן היה להיווכח כי הדירה נקייה וצבועה. אביה של התובעת, שצבע את הדירה, העיד אף הוא על כך, ועדותו הותירה רושם אמין. על פי עדותו, הוא אף תיקן תיקוני צבע לאחר שקיבל הערות בעניין מן הנתבעים (עמ' 4 שורות 16-20 לפרוטוקול). עוד ניתן לראות בצילומים כי קיים חור וסדקים בתקרה, עובדה המתיישבת עם טענת התובעים כי היו בדירה נזקי רטיבות שאינם תלויים בהם או בשימוש שהם עשו בדירה.
חרף האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום לחייב את התובעים בשני ליקויים:
ראשית, התובע אישר בעדותו כי הוא אכן הוציא מן הדירה את אחת הדלתות. טענתו כי הדלת ספגה מים בשל ליקויי הרטיבות האמורים, לא הוכחה בכל ראיה שהיא. על פי הצעת המחיר שהציגו הנתבעים, מחיר דלת הינו 900 ש"ח. התובעים לא הציגו כל ראיה מטעמם בעניין זה.
שנית, התובע אישר כי הוא לקח מן הדירה את שני בלוני הגז שהיו בה. בהעדר כל ראיה שהיא לטענת התובע כי הבלונים שלו, חזקה כי הם שייכים לדירה. הצדדים לא הציגו כל ראיה שהיא בעניין ערך הבלונים. על דרך האומדנא ייקבע כי מדובר בסך של 1,000 ש"ח.
טענת הנתבעים כי התובעים פינוי את הדירה באיחור, לא הוכחה. על פי עדות התובע, שלא נסתרה, הנתבעת היא שסירבה לקבל את מפתח הדירה לאחר צביעתה.
על יסוד האמור לעיל, נמצא כי הנתבעים היו זכאים לפיצוי בסך של 1,900 ש"ח מן התובעים. על כן ומשפרעו את שיק הבטחון בסך של 5,000 ש"ח, עליהם להשיב לתובעים סך של 3,100 ש"ח.
סיכום
התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, כך שעל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 3,100 ש"ח.
התביעה שכנגד נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.