פסק-דין בתיק ת"ק 27267-04-13

שמעתי את גרסאותיהם של שני הנהגים, שהיו מעורבים בתאונת-פח אשר אירעה ביום 18.7.2012 ברמת גן, סמוך לאצטדיון. קראתי את שהניחו בפני בכתובים. עיינתי בתמונות שהציגו, ומהן נשקפים מקום האירוע והפגיעות שנגרמו לכל אחד מכלי-הרכב. מסקנתי היא כי לא עלה בידי מר שרר, הנוהג במכוניתה של התובעת ושימש לה פה לפי ייפוי כוח שהוגש, להוכיח את הנטען בתביעתה. מכאן, שלא אוכל לקבל את התביעה.

מר שרר נסע ב דרך אבא הלל, ופניו לכיוון למערב. במסלול הכביש שבו נסע היו שלושה נתיבים בכיוון נסיעתו. מן הימין התחברה לכביש, בנקודת מפגש, דרך היוצאת מחניון האצטדיון. משם הגיע נתבע 1 במכוניתו, במטרה להשתלב בתנועה בדרך אבא הלל. טענתו של מר שרר היא כי כל העת הוא נסע במסלול הימני ביותר. הוא חלף על פני נקודת המפגש בלא שראה את מכונית הנתבע מגיעה (הדבר, אגב, סותר את התיאור שהעלה על הכתב בפנייתו למבטחת). מייד לאחר מכן הוא חש פגיעה במכוניתו. ברשלנותו, נטען, נכנס הנתבע לנתיב שאינו פנוי וכך נגרמה, ממש בצמוד לנקודת המפגש, הפגיעה. הנתבע טוען, מנגד, כי הוא הקפיד להשתלב כדין בדרך הפנויה. הוא הבחין במכונית שלישית, שאת הדגם והצבע שלה הוא זכר, ומייד לאחר שחלפה על פניו החל בנסיעה אל דרך אבא הלל. במרחק לא מבוטל מנקודת המפגש, בעוד הנתבע נוסע במסלול הימני, סטה לפתע מר שרר במכוניתו מן הנתיב השמאלי ביותר בכביש, חצה את הנתיב האמצעי, נכנס אל נתיב הימני והתחכך בנתבע. הנתבע משער כי היה זה בעקבות כך, שהנתיב השמאלי אפשר אך נסיעה אל השמאל ומשהבחין בכך מר שרר, שביקש לנסוע ישר, הוא סטה כאמור.

הראיות שהוצגו אינן מאפשרות לקבוע כי גרסתו של מר שרר היא הנכונה. ברי, כי המגע בין שתי המכוניות היה בדרך של חיכוך פינתו הקדמית השמאלית של כלי-הרכב של הנתבע בתחתית הדלת האחורית והכנף האחורית מימין מכוניתה של התובעת. כתוצאה, נשרטה מכוניתה של התובעת עמוקות, ואילו הפנס הקדמי השמאלי במכונית הנתבע וחלקו השמאלי של הפגוש הקדמי נקרעו ונמשכו לעבר קדמת המכונית. אם מתיישבות פגיעות אלו עם איזו מבין גרסאות הצדדים, הרי זה דווקא עם גרסתו של הנתבע. קשה להלום, כי אילו נכנס הנתבע לנתיב לא פנוי, ובפרט לאחר שחלקה הקדמי של מכונית התובעת כבר עבר את נקודת המפגש - כזכור, מר שרר העיד כי לא ראה את הנתבע - ושני כלי-הרכב "נפגשו" סמוך לנקודה זו כמתואר מפיו, לא נגרם היה נזק של מעיכה בחלקה הקדמי של מכונית הנתבע. לעומת זאת, הפגיעות עשויות להתיישב עם אירוע, שהתרחש לאחר נקודת המפגש, בשעה שמכוניתו של הנתבע נסעה כבר במקביל לתוואי הנתיב ונפגעה ממכונית התובעת, שחדרה לנתיבה.

זולת דבריו והתמונות שהציג לא נמצאו למר שרר ראיות. גם אם ניתן הסבר מניח את הדעת לאי-התייצבותה באולם הדיונים של רעיתו, אשר הייתה עמו במכונית בעת האירוע, הרי שעדות מפיה - ועשויה הייתה לזרות אור נוסף על שהתרחש - לא נשמעה. במשפט האזרחי, הקושי הראיתי המתואר אינו מונח אלא לפתחו של זה, המבקש לחייב את האחר בנזקו, ובמקרה זה לפתחם של התובעת ושל מי שנהג במכוניתה. 

בהיעדר בסיס ראיתי מספק, התביעה נדחית. התובעת תשלם לכל אחד מן הנתבעים, בתוך 30 ימים, הוצאות בסך של 250 שקלים. הפיקדון, שהפקידה התובעת במזכירות, ישולם לשמאי, העד מטעמה, כהחזר הוצאות בגין התייצבותו לדיון.

המזכירות תמציא העתקו של פסק-דין זה לכל הצדדים, ללא דיחוי. בתוך 15 ימים מיום ההמצאה (ימי הפגרה אינם נמנים) ניתן לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור .

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.