1. בכתב תביעתו טוען התובע כי הוא בעל מוסך וכי הנתבע מסר לו את רכבו לצורך ביצוע תיקון. לטענתו הדבר הצריך נסיעה לצורך תיקון במוסך אחר. התובע טוען כי נהג ברכב, לצורך ביצוע תיקון כאמור, אך במהלך הנסיעה אירעה תאונה, במסגרתה גרם הוא נזק, באשמתו, לרכב אחר. לטענתו, הוא ביקש מהנתבע להפעיל את פוליסת הביטוח שלו, אך לשווא.
2. התובע טוען עוד כי נתבע בשל הנזקים שגרם, ועל כן עותר הוא להשיב לו את הסכומים בהם חויב בפסק הדין (ת"ק 30658-03-10). את התביעה הגיש התובע כנגד הנתבע וכן כנגד חברת הביטוח, אשר ביטחה את הנתבע.
3. הנתבעים טוענים כי התובע לא נסע כלל ברכב לצורך תיקונו במוסך אחר, אלא כנסיעת מבחן, אשר הנה מוחרגת בפוליסה. הנתבעים מפנים לעובדה כי הרכב הגיע על גרר ומכאן שלא הגיוני שהתובע, נסע בו לצורך תיקונו, אלא סביר יותר שנסע בו לאחר התיקון, לצורך בדיקת כושר נסיעתו, נסיעה אשר כאמור, אינה מכוסה בפוליסה. עוד טוענת הנתבעת 2 כי התובע יכול היה לצרפה כצד ג' בתביעה שהוגשה נגדו והוא לא עשה כן.
4. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, לרבות במסמכי ההליך שנוהל כנגד התובע, סברתי כי לא עלה בידו להוכיח כי קיים כיסוי ביטוחי לנסיעתו. ליתר דיוק, אדגיש כי לא עלה בידו להוכיח את מטרת הנסיעה והאם היא מכוסה בפוליסה.
5. בהנחה שהתובע יכול להביא להפעלתה של פוליסת הביטוח שרכש הנתבע, בפני תביעת צד ג' (ואינני מחווה דעה בעניין זה שכן לא נטען דבר בנושא), עליו להראות כי נסיעתו הנה למטרה המכוסה בפליסה. התובע טען כי נסע למוסך פחחות לצורך תיקון הרכב. אין ביכולתי לקבל גרסה זו. הנתבע טען כי הרכב לא היה במצב המאפשר נסיעה, כאשר מסר אותו לידי התובע, ואני מעדיף את גרסתו של הנתבע בעניין זה, שכן עדותו של התובע לא הייתה אמינה בעיני.
6. דוגמה לחוסר היכולת ליתן אמון בתובע, ניתן למצוא בעדותו של מר חסון עבדאללה (אשר העיד בהליך האחר, מטעמו של התובע) שטען כי התובע הסיע אותו
לביתו לאחר ששהה בבית התובע ובמהלך נסיעה זו ארעה התאונה. מכאן, שלא מדובר היה בנסיעה לצורך הגעה למוסך כלשהו. בעניין זה אציין כי הגם שעד זה לא העיד בפני, סברתי שכאשר עילת התביעה מושתתת על פסק הדין בהליך האחר, במסגרתו העיד התובע עד שמסר גרסה אשר הייתה מקובלת עליו (שכן לא הביע כל התנגדות לעדות זו), ניתן וצריך למנוע מהתובע, לטעון בהליך כעת, טענה עובדתית הסותרת עדות זו (רע"א 4224/04
בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ (8.3.05))
7. עוד ראוי לציין כי בהליך הקודם, נטען כנגד התובע כי מסר במעמד התאונה, פרטים של רכב אחר והוא הודה בטענה זו, אך טען שעשה כן "שלא יהיה לו (לבעל הרכב האחר-י.ט) חשד שאין לי כוונה לשלם את הנזק". הסבר זה, קשה לקבלו, והדברים ברורים.
8. לאור כל זאת, מתקשה אני ליתן אמון בתובע, כל שכן כאשר קיימת לפני גרסתו בלבד ללא כל ראיה לחיזוק. חוסר היכולת ליתן אמון בגרסת התובע, אינו מאפשר לקבוע את מטרת הנסיעה, היינו האם היא הייתה ברשות, האם הייתה זו נסיעה לצרכי מבחן כושר, או שמא נסיעה למטרה אחרת, אשר מכוסה בפוליסה. התובע לא מסר לבית המשפט גרסה ברורה וקוהרנטית והדבר חייב להיות בעוכריו. יתכן, והנסיעה אכן הייתה מכוסה בפוליסה, אולם ריבוי הגרסאות וחוסר היכולת הכללית ליתן בו אמון, לאור התנהגותו לאחר התאונה, עת מסר פרטים של רכב אחר, אינם מאפשרים לקבוע מהי מטרת הנסיעה.
9. מכאן, שדין התביעה להידחות. עוד אציין כי התובע יכול היה להגיש הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח, ונראה שבכך שלא עשה כן, גרם לה נזק, שכן סכום פסק הדין, כיום, הנו בבחינת עובדה מוגמרת עבורה. בכך מנע ממנה את היכולת לנסות ולהקטין את חבותה. עוד אציין כי התובע לא הוכיח כלל ששילם את פסק הדין (ואף לא באופן חלקי) ונראה כי טרם שילם את מלוא הסכום, שכן הודה שעושה כן בתשלומים.
על כן אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעים הוצאות בסך 500 ש"ח לכל נתבע.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.
המזכירות- יש להמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום +אישור מסירה.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.