בתאריך 10.2.10, ברח' שארית הפליטה, ארעה תאונת דרכים שבה נפגע רכבו של התובע.
מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי התאונה התרחשה כאשר הנתבעת 1, שנהגה ברכב מסוג הונדה, יצאה מחניה בנסיעה לאחור.
רכב וולוו, הנהוג על ידי הנתבעת 3, שהגיע מהמסלול הנגדי, ממול, פגע בעוצמה ברכב ההונדה.
רכב ההונדה הוסט אל עבר רכב התובע, שחנה בצד ימין הדרך, כשאין איש בתוכו.
רכב התובע נהדף קדימה ופגע ברכב טויוטה שבבעלות מר איתן ארנפרוינד, שחנה אף הוא בצד ימין הדרך, לפני רכב התובע (להלן: "התאונה").
כתוצאה מהתאונה, נפגע רכב התובע בחלק האחורי שלו ואף בחלקו הקדמי.
התביעה הוגשה כנגד שתי הנהגות המעורבות בתאונה, לרבות חברות הביטוח המבטחות אותן, כאשר התובע עותר כי ביהמ"ש ייקבע את אחריותן להתרחש התאונה ושיעורה.
יש לציין כי במקור הוגשה התביעה אף כנגד מר איתן ארנפרוינד, שרכב התובע נהדף אליו, אך נמחק מכתב התביעה, כאשר אין ספק כי אין לו אחריות להתרחשות התאונה.
במהלך הבאת הראיות בפני ביהמ"ש, נשמעו עדויות, הוגשו שרטוטים, תצלומים וחומר החקירה המשטרתי.
על בסיס כל הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הנני קובעת כי הנתבעות 1 ו-3 נהגו, כל אחת מהן, ברכבן, ברשלנות ובחוסר זהירות והינן אחראיות להתרחש התאונה, אם כי לא בחלקים שווים, כפי שיפורט.
לקביעתי, מירב האחריות לאירוע התאונה מוטל על הנתבעת 1, שיצאה ממקום חניה, בנסיעה לאחור, עברה את הנתיב הימני וחדרה אל תוך מסלול הנסיעה שמשמאלה, הוא נתיב הנסיעה לרכבים הבאים מהכיוון הנגדי.
בעשותה כן - לא הבחינה כלל ברכב הנתבעת 3 המגיע ממול, במורד הדרך וכאשר רכבה שלה חוסם את אפשרות המשך נסיעתו בכביש.
הנתבעת 1 עמדה על כך שהתאונה התרחשה, כאשר היא יצאה כבר ממקום החניה וזאת בנסיעה קדימה אל תוך הכביש, לרוחבו וכאשר ברצונה אכן היה לנסוע לאחור כדי לסובב את חזית רכבה ולהמשיך לנסוע קדימה במעלה הרחוב והיא כבר סיימה את נסיעתה לאחור והיתה בדרכה להמשיך ולנסוע ישר קדימה, במעלה הרחוב.
לא מצאתי משמעות של ממש לקביעה אם התאונה ארעה בעת שהנתבעת 1 עדיין היתה במהלך הנסיעה לאחור או שהיתה כבר בתחילת נסיעתה קדימה.
בכל מקרה, נהיגתה של הנתבעת 1 אל תוך נתיב הנסיעה הנגדי ולאחר מכן נסיעה לאחור במרכז הכביש, כדי להסתובב בכביש, וכל זאת בנתיבי נסיעתם של רכבים משני הכיוונים - הינה נהיגה רשלנית וחסרת זהירות ביותר.
זאת ועוד; הנתבעת 1 לא בחנה כראוי את מצב התנועה במסלול הנגדי אליו חדרה ולא הבחינה ברכב הנתבעת 3 שהתקרב לעברה במורד הדרך, למרות ששדה הראיה שלה היה פתוח וגלוי לכיוון ממנו הגיעה הנתבעת 3. על הנתבעת 1 היה עליה לראות את רכב הנתבעת 3 הנוסע במורד הדרך ולהימנע כליל מלחדור למסלול נסיעתו של הרכב האחר.
אחריותה של הנתבעת 3 לתאונה, מתבטאת בכך שלא ראתה כלל את רכב הנתבעת 1 החודר לנתיב נסיעתה שלה, כאשר אף שדה הראיה שלה קדימה היה פתוח ולא היתה כל מניעה כי תראה את רכב הנתבעת 1 ותעשה למניעת התאונה על ידי בלימת רכבה שלה.
על בסיס כל הנ"ל, הנני מחלקת את האחריות לתאונה בין שתי הנהגות, כך שעל הנתבעת 1 תוטל האחריות לתאונה בשיעור של 80% ואילו הנתבעת 3 תישא באחריות בשיעור 20% הנותרים.
התובע העיד כי לאור התמשכות ההליכים בין חברות הביטוח המבטחות את הנתבעות 1 ו-3, וכאשר לא קיבל את הפיצוי בגין נזקי רכבו וזאת במשך תקופה ארוכה - תבע את חב' הביטוח שלו וקיבל פיצוי.