הצדדים וכתבי הטענות
1. התובעת הגישה תביעה על סך של 30,000 ש"ח, כנגד הנתבעות, בגין כוויה, שנגרמה, לטענתה, במהלך טיפול באבנים חמות, שביצע בה עובד של הנתבעת 1.
2. המשפט החל להישמע בפני השופטת בן ארי, והצדדים הסכימו שיימשך בפני, מהשלב בו הופסק, בפני המותב הקודם. התובעת הודיעה לבית המשפט כי לא תוכל לעמוד בתשלום למומחים, וכי היא מעמידה את תביעתה על כאב וסבל בלבד.
3. בכתב התביעה טוענת התובעת כי ביום 5.8.11 קיבלה טיפול, באבנים חמות, מידי גילי, העובד אצל הנתבעת 1. לדבריה במהלך הטיפול הופיעה בליטה בצווארה, שרק לאחר הטיפול התחוור לה שמדובר בכוויה.
4. לדבריה, פנתה למוקד הרפואי "ביקורופא", שם נאמר לה כי מדובר בכוויה מדרגה גבוהה. לכתב התביעה צורף מסמך מ"ביקורופא", חתום על ידי רופא, שאינו רופא עור, שם נאמר כי היא סובלת מזיהום מקומי. עוד צירפה התובעת לכתב התביעה מסמך רפואי, חתום ע"י רופא עור, מיום 20.9.11, לפיו היתה במקום כוויה, ונשארה "אריטמה מקולרית".
5. לדברי התובעת, בדיון שהתקיים בפני השופטת בן ארי, ביום 17.4.12, באמצע הטיפול, אמר לה המטפל שהבחין בשלפוחית. לדבריה חשה בחום, בחלק האחורי. אבן אחת, לדבריה, הייתה מונחת במקום בו נוצרה השלפוחית. לדבריה, נגרמה לה עגמת נפש רבה, שכן היה זה כשבוע לפני חתונתה, היה עליה להחליט לשנות את תסרוקתה.
6. לדבריה לא אמרה למטפל שנעקצה.
7. מר רשתי, שביצע בתובעת את הטיפול באבנים החמות, העיד בפני השופטת בן ארי.
לדבריו, הטיפול מתבצע באופן שהמטופל יושב, הוא, המטפל, מסדר את האבנים, הוא מסתכל לפי העין, לפי עמוד השדרה בין 13 ל-15 אבנים, המטופל חוזר לשכב.
האבנים אינן באות במגע ישיר עם הגוף, אלא במגבת. לדבריו, בעת שטיפל בתובעת, לאחר שחלפו 12-20 דקות, הגיע לצוואר, והבחין בשלפוחית. לדבריו אמרה לו התובעת "אתמול משהו עקץ אותי וזה הציק לי". העד הוציא את האבן, והמשיך בטיפול.
דיון והכרעה
:
8. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, ובמסמכים שצורפו להם, לאחר שקראתי את פרוטוקול הדיון שהתקיים בפני השופטת בן ארי, ולאור הודעתה של התובעת, לפיה היא מעמידה את תביעתה על עגמת נפש ועל כאב וסבל, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל, אם כי רק בחלקה.
9. טענתו של העד, מטעם הנתבעת, לפיה אמרה לו התובעת, לאחר שהפנה אותה לשלפוחית אדומה, כי נעקצה יום קודם לכן, וכי הדבר הציק לה, הינה כבושה, וזכרה לא בא בכתב ההגנה, שהוגש על ידי הנתבעות.
10. העד לא אמר כי הבחין, בטרם הטיפול, בשלפוחית, או בכל עקיצה. מצופה מהמטפל להסתכל על הגוף, אותו הוא מניח על אבנים חמות, וזאת בטרם תחילת הטיפול.
11. לאור העובדה שלא הובאה בפני ראיה, התומכת בטענת התובעת, לפיה נגרמה השלפוחית כתוצאה מכוויה, אין לי צורך לדון בטענה זו. עם זאת, העובדה שהמטפל לא הבחין בשלפוחית, בטרם הטיפול, מחזקת את הטענה, לפיה לא הייתה כל שלפוחית או עקיצה בטרם הטיפול, ואף אם הייתה, הרי שהיה סימן שקשה היה להבחין בו.
12. חזקה על המטפל, שהיה מבחין בשלפוחית, בעת שהתובעת ישבה, בטרם נשכבה על מצע האבנים החמות, כשם שהבחין בשלפוחית כשהוציא את האבן, והמשיך בטיפול. משלא הבחין המטפל בשלפוחית קודם לטיפול, הרי שגם לו אכן הייתה במקום עקיצה, הרי שהטיפול, באבנים החמות, החמיר את מצב העקיצה, שכן בתחילת הטיפול לא הבחין המטפל בשלפוחית, משמע, שלא ניתן היה להבחין בה מחמת גודלה וצורתה. מכל מקום, משלא הבחין המטפל בשלפוחית בתחילת הטיפול, הרי שלא סתרה הנתבעת את טענת התובעת, לפיה נגרמה השלפוחית במהלך הטיפול.
13. התובעת, כאמור, נמנעה מלהביא חוות דעת מומחה, והעמידה את תביעתה על עגמת נפש, וכאב וסבל בלבד.
14. לאור האמור ישלמו הנתבעות לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 3,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעות לתובעת הוצאות בסך של 500 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
15. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.