1. בפני בית המשפט תביעת השבת כספים שנגבו ע"י חברת הביטוח ללא הרשאה. הנתבעת 2 לא התייצבה לדיון ההוכחות למרות שבוצעה מסירת ההזמנה לדיון כדין.
2. אין מחלוקת ביחס לגביית פרמיה בסך 152 ש"ח לחודש בגין ביטוח דירה מחודש 2/07 עד 1/3/12. עפ"י חישוב התובע, מדובר בסך של 10,100 ש"ח כולל הצמדה וריבית כאשר מנגד נטען ע"י הנתבע 1 כי מדובר בסך של 1,900 ש"ח לחודש אשר נגבה כל שנה ובסך הכל 9,500 ש"ח במהלך 5 שנים אם נכלל שנת 2007 בחשבון. לטענת הנתבעת מס'1 אין לכלול 2/07 עד 1/1/08 מאחר ולא הוכח עצם הביטול אפילו לשיטת התובע.
המחלוקת בין התובע לנתבעת 1 הינו על קיום הודעת ביטול פוליסת ביטוח. לטענת התובע הוא התייצב במשרד הנתבע 1 וחתם על ביטול פוליסת ביטוח. לטענת הנתבעת 1 לא נשלחה שום הודעה בכתב בדואר רשום על ביטול הפוליסות בהתאם לתנאי הפוליסה.
4. בנספח א' לכתב התביעה, מכתבו של התובע המפרט את נסיבות ביטול פוליסת ביטוח החובה לרכב כבר ב 2/07, כאשר נמסר לו בשעת הצורך כי הפוליסה לא חודשה. לכן התובע ביטל את הפוליסות בשמו כולל תכולת דירה באמצעות הנתבעת 1.
5. למרות האמור, אין חולק כי פוליסת ביטוח תכולת דירה חודשו בהתאם להוראת קבע דרך תשלום חברת האשראי. לדברי התובע, הוא לא הבחין בגביית הפרמיה בתשלומים החודשיים נוכח פוליסות אחרות שהיו לו עם חברת איילון שהינה הנתבעת מס' 2.
6. השאלה הינה האם מדובר ב"חידוש אוטומטי" של הפוליסה? לטענת הנתבעת 1, היא פעלה כשליחה של הנתבעת 2 (ר' סע' 33(א) וסע' 34 ל
חוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"). דהיינו אין הנתבעת מס' 1 נושאת באחריות מאחר ולא נהנתה מגביית הכסף כמו כן הארכת תוקף כל פוליסה נעשתה כתוצאת נוהלי הנתבעת מיס' 2.
כמו כן, הנתבעת 1 מפנה לסע' 45 לחוק הקובע את תנאי ביטול פוליסת הביטוח ע"י המבוטח. לטענת הנתבעת 1, התובע לא פעל לפי סע' 45 לחוק.
במקרה דנן, הארכת כיסוי ביטוח נבעה מהוראת הקבע ובכך שהדואר שנשלח אל התובע חזר כ"לא נדרש".
7. מנגד, מפנה התובע לסע' 9(ב) לחוק הקובע כי כדי להאריך ביטוח כאשר המבוטח מציע להאריך כיסוי ביטוחי ואם המבטח לא משיב במועדים הקבועים בחוק, יש להאריך את הפוליסה. משמעות הדבר כי לא ניתן להאריך פוליסת ביטוח ללא הרשאה מפורשת של המבוטח.
8. האיסור על "חידוש אוטומטי" של פוליסת ביטוח כולל חידוש בשל "שתיקת" מבוטח, זאת מאחר ופוליסת ביטוח מהווה חוזה לכל דבר והמחייב כריתת חוזה ע"י הסכמת שני הצדדים ע"י היצע וקיבול על כל המשתמע מדיני החוזים.
9. אין בידי התובע אישור שביטל את הביטוח לשנת 2007. אולם, כעולה ממכתבו (נספח א') כאשר נמסר לו ביום - 14.2.07 שלא חודש ביטוח חובה על רכב התובע החליט התובע לפעול לביטול כל פוליסות ביטוח אשר היו על שמוע באמצעות הנתבעת מס' 1. בפני בית המשפט לא הובאה כל ראיה מצד תובע על עצם ביטול פוליסת הביטוח לתכולת דירה. אין חולק על ביצוע החזר פרמיה בסך 2,584 ש"ח כאשר הזיכוי נוכה מחישוב התובע בסך הכל בתביעתו מאחר והתובע עזב את הדירה מזמן (ראה נ/3).
10. בטרם הכרעה בטענות הצדדים, יש להתייחס לטענת הנתבעת 1 כי כספי התובע לא מצויים בידה ולכן אין לחייבה בעניין התביעה. אין בטענה זו כל ממש. פעולות הנתבעת 1 היא זו אשר גרמה להמשך הגביה בהתאם להוראת הקבע כאמור. היה לנתבעת מס' 1 איתות לחוסר רצון התובע לחדש פוליסות ביטוח כאשר דברי דואר לא זכו למענה או הוחזרו כ"לא נדרש". לשאלה מי החזיקה בכספי הפרמיה, אין נפקות, השאלה שצריכה להישאל הינה מי אחראי לעוולה אשר נגרמה. במקרה דנן מדובר באחריות משותפת של שני הנתבעים. היה על נתבעת מס'2 לברר אם היתה הרשאה התואמת החוק לחידוש פוליסת ביטוח על תכות הדירה. על חלוקת אחריות על הנתבעים לפנות לביהמ"ש להכרעה בעניין חלוקת האחריות ביניהם.
11. מקובלת על ביהמ"ש במידה הנדרשת בהליך אזרחי כי התובע לא התכוון לחדש את פוליסת הביטוח על תכולת הדירה באמצעות הנתבעת 1. חידוש הפוליסה בהעדר מענה למכתב הנתבעת 1 ע"י התובע לא מהוות הסכמה להארכת תקפות הפוליסות, זאת למרות האמור בהוראת הקבע מיום 31.8.06 לפיה הרשאה תהא בתוקפה גם לגבי התשלום עבור חידוש הפרמיות בגין הפוליסה לעיל. אין בהצהרה זו כדי להוות הסכמה לחידוש אוטומטי בניגוד לחוק.
יחד עם זאת, לא הוכח במידה הנדרשת על ידי התובע על ביטול הפוליסה בשנת 2007 בכל דרך שהיא, בין אם מדובר בהודעה בכתב לנתבעת 1 או לנתבעת 2 ובין אם לאו. נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע בעניין זה.
אין להתעלם מראשי הנזק הקשורים לאובדן של זמנו של התבוע ועצם גביית הכסף ללא רשות התובע. ביחס לאובדן זמן עבודה של התובע אין בפני בית המשפט ראיה של ממש ביחס להשקעת שמנו של התובע והשלכה כלכלית בעקבות כך. כנגד אין לאפשר מצב בכך הנתבעת מס'2 נהנתה מכספו של התובע (כאשר לנתבעת מס' 1 קבלת אחוזים עקב קיום הפוליסה). יש לקבוע אחריות משותפת במסגרת התביעה בענין דנן זה מאחר וההפסד הכלכלי נובע ממעשה הנתבעים ביחד ולחוד, כאשר הרווח על כספי התובע היה לטובת הנתבעת מס' 2.
12. לאור האמור, מורה על השבת סך של 5700 ש"ח , סכום המשקף את גביית הכספים בשנים 2008, 2009 ו -11, כאשר עבור שנת 2007 בניכוי הסך 1900 ש"ח זיכוי שקיבל התובע מנתבעת מס'2.
ביחס לעצם גביית הכסף ועשיית עושר ללא מפט בכך שהנתבעת מס' 2 נהנתה משימוש בכפי התובע, על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע סך 3000 ש"ח.
ביחס לזמנו והוצאות משפט (מדובר בשני דיונים, יש לשלם לתובע סך 3600 ש"ח .
לסיכום על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 9300 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כמו כן, על הנתבע מס' 2 לשלם לתובע סך של 3,000 ש"ח בגין עשיית עושר ללא משפט.