1. התביעה שהוגשה היא תביעה כספית להשבת הלוואה. לאחר ששמעתי את הצדדים, התברר כי ברקע להגשת התביעה, ניצבת מערכת יחסים אישית, שהתקיימה תקופה כלשהי בעבר בין הצדדים. העובדות והפרטים הנוגעים לאותה תקופה, לרבות בשאלות הכספיות, ידועים לצדדים וניכר היה כי מרבית הפרטים צרובים בלבם של השניים ואך קמצוץ חשפו בפני בית המשפט.
2. לגבי מערכת היחסים הכספית הוצג לבית המשפט מסמך אחד בלבד, עליו אין מחלוקת, והוא העומד בשורש התביעה.
3. התובעת צרפה לכתב תביעה, מסמך מיום 23.1.07, שזו לשונו:
"אני איציק עדן חייב לחברה שלי סכום כסף של 10,000 מתחייב להחזיר לה בהקדם".
4. התובע מאשר חתימתו על המסמך, אך טוען כי פרע את החוב זה מכבר, למעט סך של 2,000 ש"ח, עליו לטענתו ויתרה התובעת.
5. הנתבע טוען כי התובעת מתנכלת לו לאחר שנישא לאחרת. בכתב ההגנה, טען הנתבע, כי לפני זמן לא רב, יצרה איתו התובעת קשר וביקשה לדעת האם שמר את הקבלות בגין החזר ההלוואה, שכן היא מבקשת לבדוק דבר מה. הנתבע השיב שהשאיר את הקבלות בבית הוריו ולאחר בדיקה נוספת, הודיע לתובעת שלא מצא את הקבלות, שכן כבר אינו מתגורר בבית הוריו. לדברי הנתבע, לאחר דברים אלו, הגישה התובעת את התביעה לבית המשפט.
6. לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הטענות ועיינתי במסמכים, החלטתי שדין התביעה להתקבל בחלקה, ככל שהיא נוגעת לסכום של 2,000 ש"ח.
7. הנטל הראייתי מונח על כתפי התובעת, בבחינת המוציא מחברו-עליו הראיה. לאחר ששמעתי את התובעת ואת אביה, שהעיד מטעמה, לא שוכנעתי כי הנתבעת עמדה בנטל האמור, לגבי הסכום המלא בשיעור 10,000 ש"ח. בכתב התביעה מציינת התובעת כי פנתה לנתבע "בכתב" וביקשה שיחזיר את ההלוואה. הפניה בכתב שצורפה לתיק בית המשפט נשלחה אל הנתבע ביום 14.3.13, כלומר כחודש לפני הגשת התביעה. המסמך עליו מבוססת התביעה, נחתם בינואר 2007 ומדובר בתביעה שהוגשה סמוך לפני מועד ההתיישנות. התובעת לא הציגה כל מסמך בכתב המלמד על פניה בבקשה להשבת החוב בתקופה שבין 2007 לבין 2013. התובעת לא יכלה להסביר את השיהוי הרב בהגשת התביעה. שיהוי זה, לא רק שיש בו להסב נזק ראייתי לנתבע, כפי שהעיד, אלא שיש בו לפגום במהימנות גרסת התובעת. אין חולק כי התביעה לא התיישנה, אולם כאשר מערכת היחסים בין הצדדים הסתיימה לפני שנים רבות (כפי שהעיד אביה של התובעת), יש צורך בהסבר כלשהו, לפשר השיהוי. ההסבר שהוצג על ידי הנתבע, ממנו עולה כי התביעה הוגשה לאחר שאישר שלא שמר בידיו קבלות, לא נסתר ולא ניתן הסבר חלופי לפשר השיהוי הממושך.
בע"א (ת"א) 1191/05
אגוזי נ. בנק דיסקונט (פורסם בנבו) נפסק כך:
"שני תנאים עיקריים נבחנים על-ידי בית המשפט כאשר מועלית טענת שיהוי: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע; והשני, האם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי (
ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נד
(5) 252, 280 (2000)...;
ע"א 5793/96 חיים נ' חיים, פ"ד נא
(5) 625, 635 (1997) וההפניות שם). היו שמנו תנאי חלופי נוסף, והוא האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום-לבו של התובע (
ע"א 6805/99
תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, בעמ' 446 (2003) וההפניות שם). מכל מקום, גם בהתקיימם של תנאים אלו, לבית המשפט שיקול-דעת להכריע בדבר המשמעות שראוי להעניק לאלמנט השיהוי במקרה הספציפי שלפניו. במסגרת זאת, שוקל בית המשפט, על דרך של איזון, את האינטרסים ההדדיים של בעלי-הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם. כן נשקלת מהות התביעה והסעד המבוקש במסגרתה, אותם מבקשים הנתבעים לדחות מחמת שיהוי".
(
ע"א 2576/03
אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (ניתן ביום 21.2.2007))
8. במקרה שבפני, השיהוי אינו מבטא ויתור על הזכות מצד התובעת, ואולם אני מקבלת את דברי הנתבע, כי בשל השיהוי הרב, הורע מצבו הראייתי והוגבר הקושי להציג ראיות שיהיה בהן לסתור את התביעה. כאשר אני שוקלת את הסעד המבוקש ומאזן הנזקים האפשרי בין הצדדים, הרי התוצאה נוטה לקבלת התביעה בחלקה בלבד.
9. זאת ועוד, העד מטעם התובעת, לא חיזק את עדותה אלא דווקא החליש את משקלה. עד זה, מתוך רצונו לסייע לתובעת, העיד על הלוואה בסכום גדול יותר מזה המופיע בכתב התביעה (12,000 ש"ח ולא 10,000) ואף ציין הסכם נוסף להחזרת ההלוואה בינו לבין הנתבע. לדברי העד, סכום של 400 ש"ח, הוחזר במסגרת ההסכם הנוסף. קיומו של הסכם נוסף והחזר סכום מסוים (גם אם קטן), לא בא זכרם בכתב התביעה. בנסיבות אלו, לא אוכל לקבל את האמור בכתב התביעה ככתבו וכלשונו ויש קושי לקבוע ממצאי מהימנות לטובתה של התובעת.
10. במהלך הדיון, טען הנתבע כי לאחר ההלוואה שילם לתובעת סכום של 3,000 ש"ח, לטובת מימון לימודיה. התובעת לא הכחישה האמור. מן הדברים שהוחלפו בין הצדדים, נראה כי מערכת היחסים הכספית בין השניים, הורכבה מפרטים נוספים, פרט למסמך שצורף לתביעה, כך שמשקלו של זה, איננו מכריע.
11. לא ניתן להתעלם מכך שגם בגרסתו של הנתבע קיימות סתירות ואי בהירויות ואין היא גרסה נקיה מספקות. כך למשל בכתב ההגנה טען הנתבע כי השיב את החוב במלואו לאביה של התובעת ואף קיבל ממנו קבלות, בעוד שבדיון הסביר כי הכסף הוחזר לשיעורין, חלקו לתובעת חלקו לתובעת בנוכחות אביה ומכל מקום הושב סכום של 8,000 ש"ח בלבד. הנתבע לא הביא את העדים מטעמו, אשר לדבריו הם שהעבירו את הכסף לתובעת. עם זאת, הנטל הוא על התובעת ומשלא עמדה בנטל זה, לא די בבקיעים שהתעוררו בגרסת הנתבע.
12. סוף דבר, מאחר והנתבע אישר כי סכום של 2,000 ש"ח עדיין לא שילם בגין אותה הלוואה, וסכום זה אינו נתון במחלוקת, אני מורה לנתבע לשלם את הסכום האמור של 2,000 ש"ח לתובעת בתוך 30 יום. אם לא ישולם הסכום במועד, ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת סך 800 ש"ח בגין הוצאות התביעה. הסכום האמור ישולם אף הוא בתוך 30 יום שאם לא כן ישא תוספות ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום שיומצא להם פסק הדין.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.