1. התובע הינו נכה, ולפי אישור משרד הבריאות, דרגת נכותו היא בשיעור של 90.68%, החל מיום 1.10.95.
התובע צירף לכתב התביעה תו חניה לנכה שהונפק לו על ידי משרד התחבורה שתוקפו 6.5.12 עד 6.5.16. יש להניח כי לתובע הונפקו תו חניה כאלה בגין שנים קודמות, אך אלה לא הוגשו.
2. נתבעת 1 הינה עיריית רמת-גן ונתבע 2 הוא משרד עורכי דין, שבין השאר, הוא פועל בשמה של עיריית רמת גן לגביית קנסות חניה.
דו"ח חניה מס' 47032339 ביטולו והנסיונות לגביית הקנס בגינו
3. התובע טוען לגבי תביעתו, כי
"עניינה העיקרי בארועים השונים הנוגעים לדוח החניה מס' 47032339"
(להלן:
"הדו"ח"
), כאמור בסעיף 10 לכתב התביעה).
4. התובע טוען כי ביום 26.1.10 הוא קיבל את "הדו"ח" כיוון שהחנה את מכוניתו על מדרכה בתחומי בית החולים תל השומר.
5. ביום 27.8.10, התובע כתב מכתב לעיריית רמת-גן ובו התובע מודה כי חנה על המדרכה (ר' סע' 5 לנספח 6 לכתב התביעה), וביקש את ביטול "הדו"ח".
התובע מודיע במכתבו הנ"ל, כי במידה ו"הדוח" לא יבוטל,
"אבחר אז להישפט בבית המשפט"
(סע' 11 לנספח 6 הנ"ל).
6. התובע העירוני דחה את בקשתו של התובע לבטל את "הדו"ח". הודעת הדחיה נשלחה לתובע בדואר רגיל (בסופו של דבר "הדו"ח" בוטל לפנים משורת הדין ועל כך ראה בהמשך).
7. התובע טוען (בסע' 21 לכתב התביעה), כי היה על עיריית רמת-גן להמציא לו בדואר רשום, את תשובת התובע העירוני לבקשת נספח 6, וזאת על פי הוראות סעיף 237 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ), אולם לטענתו, במקום לקבל את תשובת התובע העירוני, הוא קיבל מנתבע 2 דרישת תשלום (נספח 8 לכתב התביעה).
לאחר קבלת דרישת התשלום (נספח 8 הנ"ל), התובע פנה לנתבע 2, במכתב מיום 21.3.11 (נספח 9), ובו טען, כי הוא אינו יכול לבקש להישפט, אלא תוך 30 יום ממועד המצאת תשובת התובע העירוני לבקשת הביטול ומכיוון שהוא לא קיבל תשובה לבקשת הביטול, לטענתו,
"העבירה עצמה התיישנה".
8. נתבע 2 השיב לתובע ביום 12.4.11 (נספח 10 לכתב התביעה). במכתב זה טוען נתבע 2, כי הערעור שהתובע הגיש בקשר לדו"ח, נדחה על ידי עיריית רמת-גן וכי הודעה על כך נשלחה אליו ביום 18.11.10 לכתובתו וכי התובע יכול היה לשלם את הקנס או לבקש להישפט.
9. התובע טוען כי הוא פנה בכתב שוב לנתבע 2 (פנייתו זו לא צורפה) ובעקבות פנייתו הוא קיבל את מכתבו של נתבע 2 (נספח 11 לכתב התביעה).
במכתב זה, חוזר נתבע 2 על כך שהתובע העירוני דן בקשת התובע מיום 27.8.10 (נספח 6 לכתב התביעה) והחליט לדחותה וכי הודעה זו נשלחה לתובע ביום 18.11.10. בנוסף נאמר שם
"חסמת את המעבר להולכי רגל, דבר המהווה הפרעה והמנוגד לחוק חניית נכים".
10. נתבע 2 טוען בנספח 11 הנ"ל, לגבי משלוח הודעת הדחייה של הבקשה לביטול הדו"ח, כי אין חובה לשלוח את ההודעה הזו בדואר רשום והיא נשלחה בצירוף להודעת תשלום הקנס החדשה
"ולפיכך יש לראות את המכתב כהגיע אל יעדו
" .
11. התובע השיב (בנספח 12 לכתב התביעה), כי ההמצאה לפי סעיף 237 (א) (2) לחסד"פ , צריכה להיעשות במשלוח מכתב רשום. בתשובה, שלח נתבע 2 ביום 11.7.11 את נספח 13 לכתב התביעה ובו נאמר, כי הודעת התובע העירוני נשלחה לתובע ויש לראותה כהגיעה ליעדה ו"
בכל מקרה אפילו לשיטתך לפיה ידעת על החלטת התובע רק בחודש אפריל 2011 (דבר המוכחש), הרי שהמועד לבקש להישפט על העבירה חלף
".
12. התובע החליט לפנות לעורך דין ר. שחר, כדי שזה ייצג אותו לגבי התנהלותה של עיריית רמת גן (ר' סעיף 29 לכתב התביעה). עו"ד ר.שחר פנה לעיריית רמת-גן (נספח 14 לכתב התביעה) והמחלקה המשפטית השיבה לעו"ד ר. שחר (נספח 15-3 לכתב התביעה). בתשובתה זו, מודה עיריית רמת-גן, כי אכן יש לשלוח את תשובת התובע העירוני לבקשת הביטול, בדואר רשום, אולם נטען שם, כי העירייה נהגה לשלוח את התשובות בדואר רגיל. מאידך, נאמר שם, כי כאשר קיימת מחלוקת בענין מועד קבלת מכתב התשובה של התובע העירוני,
"העירייה מאפשרת לפונה להגיש את הבקשות להישפט באיחור
" (סע' 12 לנספח 15-3 הנ"ל), כך
"שבפועל לא נגרם נזק מאופן המצאת החלטת התובע
" (סע' 13 לנספח 15-3 הנ"ל).. עוד נכתב בתשובת העירייה הנ"ל, כי גורמי העירייה עודכנו לגבי הצורך במשלוח התשובה במכתב רשום (סע' 14 לנספח 15-3 הנ"ל).
במכתב (נספח 16-2 לכתב התביעה) מפנה עו"ד ר. שחר את תשומת לב המחלקה המשפטית של עיריית רמת-גן לתשובת נתבע 2 מיום 4.5.11, בו נכתב, כי החוב חלוט, הואיל והמועד להגשת הבקשה להישפט חלף.
אולם במכתב של המחלקה המשפטית של עיריית רמת-גן (נספח 17-1 לכתב התביעה), מודה עיריית רמת-גן, כי לגבי "הדו"ח",
"אכן נפלה שגגה בענין נקודתי זה"
(ר' סעיף 2 למכתב הנ"ל).