התובעת הינה בעלת רכב מסוג פג'ו. הנתבעת הינה בעלת מוסך לתיקון כלי רכב. בפני תביעה להשבת סכום בן כ- 4,500 ש"ח אשר שולם לנתבעת בגין טיפולים שבוצעו ברכבה של התובעת במוסך הנתבעת, ושלטענת התובעת, היו מיותרים ולא פתרו את התקלות החוזרות ברכבה.
על פי כתב התביעה, ביום 13/7/09 הכניסה התובעת את רכבה למוסך הנתבעת בתלונה כי הרכב "נחנק" ומקרטע.
הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי ביצעה בדיקה ממוחשבת במחשב ניהול המנוע ומצאה תקלה שהופיעה כתקלה ארעית. הנתבעת ביצעה איפוס של מחשב הרכב למחיקת התקלה ושחררה את התובעת לדרכה, בהבטחה כי היה והתקלה תחזור על עצמה, ייגרר הרכב למוסך על חשבון הנתבעת ויטופל.
שבוע לאחר מכן, ביום 20/7/2009 חזרה אותה תקלה שוב.
לטענת הנתבעת, עובד המוסך שהגיע למקום בו נתקע הרכב, ביצע אבחון ואיתר תקלה בממיר הקטליטי ובחיישן החמצן. הפעם הוגדרה התקלה במחשב כ"קבועה".
לצורך הנעת הרכב והבאתו למוסך בוצע במקום איפוס של התקלה במחשב ובמוסך הוחלף הממיר הקטליטי והחיישן. עבור תיקון זה שילמה התובעת לנתבעת סך בן 3,960 ש"ח.
ביום 29/7/09 תשעה ימים לאחר התיקון, חזרה התופעה על עצמה. הפעם פנתה התובעת למוסך אחר שאיתר בעיה בסליל ההצתה והחליפו. לטענת התובעת, התקלה לא חזרה עוד.
כאמור, בתביעה זו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בהחזר סך 4,460 ש"ח ששילמה.
הנתבעת טוענת להגנתה כי פעלה באופן מקצועי, בהתאם לסדר הפעולות המחויב על ידי היצרן והנהלים המקובלים. הנתבעת מסבירה בכתב הגנתה כי לא תמיד ניתן או צריך לאתר תקלה על ידי פירוק של מכלולים מאסיביים ברכב, ולעיתים קרובות עדיף ומומלץ להתחיל מהקל אל הכבד קרי, מחליפים את החלקים הפשוטים יותר ורק אז, אם התקלה לא נפתרה מתקדמים לאלו שהינם יקרים יותר.
ביחס לטיפול הראשון, טוענת הנתבעת כי במקרה של סוג ההתראה שהופיע במחשב (תקלה חד פעמית - א.ח) מקובל לבצע איפוס בלבד, כפי שנעשה בפועל, שכן במקרה של סוג התרעה כזאת, אין אפשרות לדעת אם ההתרעה קבועה אלא אם היא חוזרת על עצמה.
ביחס לטיפול השני, מסבירה הנתבעת כי חיישן החמצן הוחלף לאחר שנמצאה בו תקלה (באמצעות המחשב) והממיר הקטליטי הוחלף לאחר שנמצא לא תקין (התקלה אותרה באמצעות לחיצה על דוושת הגז מבלי שיצא אוויר או גז מצינור המפלט -א.ח).
הנתבעת טוענת כי נאמר לתובעת מפורשות כי היה ותחזור התקלה בשלישית ויתברר כי מדובר בתקלה אחרת, תוכל להזדכות על החלפים החדשים שהורכבו ברכבה (הממיר הקטליטי והחיישן), כנגד תיקון מכלול אחר. לטענת הנתבעת , שמרה היא בחצריה את החלפים הפגומים שהוצאו מרכבה של התובעת, אולם התובעת, נמנעה מלהגיע למוסך.
לדברי הנתבעת, היה והתובעת היתה מגיעה למוסך בשלישית, הרי ללא ספק היה מתגלה הצורך בהחלפת סליל ההצתה והיה נערך עימה קיזוז כספי על החלפים הקודמים ותחתם היה מותקן ברכבה סליל ההצתה.
דיון והכרעה
בהתאם להסכמת הצדדים, בדיון שהתקיים בפני ביום 1/8/10 הועברה המחלוקת לקבלת חוות דעתו של איגוד המוסכים.
חוות הדעת של האיגוד קובעת כי מוסך הנתבעת לא איתר את הגורם לתקלה ובפועל לא פתר את התקלה.
על פי חוות הדעת, במקרה בו התקלה חוזרת על עצמה במועדים תכופים, מחויב המוסך לפעול בתשומת לב יתרה לצורך זיהוי התקלה, מקורה והדרך לפתרונה.
דעת האיגוד היתה כי ההחלטה להחליף את הממיר הקטליטי והחיישן אינה נכונה מקצועית כיוון שהתקלה בחיישן החמצן הינה תוצאה של כניסת דלק לא שרוף למערכת פליטת הגזים, ואולם על פי תיאורי התובעת, ממצאי מערכת המחשב ואופי התקלה, לא כך היה.
על פי חוות הדעת, הגורמים לתקלה ארעית במחשב ניהול מנוע, כפי שזוהתה לראשונה, הם לחץ דלק לא תקין ו/או סליל הצתה מקוצר. משנשאל מנהל הנתבעת על ידי המומחה, האם לחץ הדלק נבדק במועדי כניסות הרכב למוסך והאם היה קוד תקלה ברור לתופעת תקלת חיישן החמצן השיב כי קוד התקלה אינו זכור לו וכי לא נבדק לחץ הדלק, אך היות שהממיר הקטליטי היה סתום, החליפו.