לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.2.2011 ברמת-גן:
1. בין רכבה של התובעת לבין רכבה של הנתבעת 2 אירעה ביום 21.2.2011 תאונת דרכים. נסיבות האירוע ושאלת האחריות אינן שנויות במחלוקת. התובעת החלה לבצע פנייה ימינה, היא נעצרה ורכב הנתבעת 2 פגע ברכבה של התובעת מאחור.
2. ברכב התובעת ישנה שריטה בצידו השמאלי של המגן האחורי וכן נזק במרכז המגן האחורי. בטופס הדיווח על התאונה ישנו ציור של רכב, בו נדרשה הנתבעת 2 לסמן את מקום הפגיעה. הנתבעת 2 ציינה חץ המופנה לכיוון הפינה השמאלית אחורית של הרכב. עובדה זו, כמו גם העובדה שהתאונה אירעה כאשר התובעת החלה בפנייה ימינה, הביאה את הנתבעות למסקנה לפיה הנזק בצידו השמאלי של המגן האחורי הינו באחריותן, בעוד שהנזק במרכז המגן האחורי - הוא הנזק המשמעותי - לא נגרם בתאונה והוא אינו באחריות הנתבעות. הנתבעות הגישו חוות דעת של שמאי מטעמן. התובעת טוענת, כי הנזק במרכז המגן האחורי נגרם בתאונה.
3. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות והראיות, שמעתי את עדויות התובעת, הנתבעת 2 והשמאים, וניתחתי את ההדגמה שערכו התובעת והנתבעת 2 באמצעות רכבי הדגמה, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל.
4. התובעת העידה בפני, כי לפני שאירעה התאונה בין רכבה לבין רכב הנתבעת 2 רכבה לא היה מעורב בתאונת דרכים (עמ' 13, ש' 6);
עדות התובעת מהימנה עלי. לעובדה זו מצטרפת עדותה של הנתבעת 2, לפיה לאחר התאונה
"לא הסתכלתי על הרכב שלה" (עמ' 13, ש' 24) והעובדה לפיה הנתבעת 2 חתמה, מיד לאחר קרות התאונה, על אישור לפיו
"פגעתי במזדה 3 מאחור" (עמ' 13, ש' 25; נ/2). די בכך כדי להגיע למסקנה, לפיה דין התביעה להתקבל.
5. בין מועד קרות התאונה (21.2.2011) לבין מועד בדיקת הרכב על ידי השמאי מטעם התובעת (24.4.2011) חלפה תקופה ארוכה, באופן יחסי. התובעת הסבירה מה הייתה הסיבה לשיהוי בבדיקת הרכב על ידי שמאי (עמ' 13, ש' 10 - 11) ואף נימקה מדוע לא צילמה את הרכב לאחר התאונה (עמ' 13, ש' 9); כאמור, אני מוצא את גרסתה של התובעת - לרבות ההסבר וההנמקה בסוגיות כאמור - מהימנה.
6. העובדה שרכב התובעת החל בביצוע פנייה בעת התאונה אינה מחייבת את המסקנה שרכבה של הנתבעת 2 פגע ברכב התובעת בפינה השמאלית מאחור, שהרי גם הנתבעת 2 החלה בביצוע פנייה (עמ' 13, ש' 16). ההדגמה שערכה התובעת מחזקת אף היא את המסקנה שהפגיעה הייתה במרכז רכבה של התובעת ולא בצד.
7. לא מצאתי שהיה מקום להימנע מלשלם לתובעת את מלוא הפיצוי עבור הנזקים לרכבה, כל זאת בשעה שהנתבעת 2 פגעה עם רכבה ברכב התובעת מאחור, אישרה בחתימתה את אחריותה לפגיעה בחלקו האחורי של הרכב ולא הסתכלה כלל על רכב התובעת לאחר התאונה, והכל על יסוד סימון החץ בטופס ההודעה על קרות התאונה. סימון כאמור - כאשר הוא נעשה מבלי להביט על הרכב הנפגע - אינו יכול לשמש ביסוס מניח את הדעת להימנעות מתשלום הנזקים לחלקו האחורי של רכב התובעת. מעבר לאמור, אין מקום לקבל את גרסת הנתבעת 2 באשר למיקום התאונה על יסוד סימון החץ בטופס הדיווח על התאונה, גם מהטעם שבטופס צוין נתון נוסף (הנתבעת 2 ציינה כי הנזק שנגרם לרכב התובעת הינו: "שפשוף / שריטה לרכב מאחור בצד של הנהג") אשר אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת 2 בדיון, לפיה היא כלל לא הסתכלה על רכב התובעת לאחר התאונה.
8. על יסוד האמור לעיל, מצאתי מקום לקבל את התביעה. לא מצאתי מקום לבסס את הכרעתי על יסוד ממצאי עדותו של שמאי התובעת, מאחר והלה הבהיר שהוא העריך את הנזקים ברכב התובעת, מבלי ליתן דעתו לשאלה האם הרכב עבר תאונה קודמת ולשאלה כיצד אירעה התאונה (השמאי העיד:
"אני לא מומחה לשחזור תאונות. אני לא יודע אם הרכב עבור תאונה קודמת אם לאו. אני לא מבין בזה" (עמ' 10, ש' 23 - 24). לא מצאתי מקום לקבל את ממצאי ומסקנות חוות דעת שמאי הנתבעות, מהטעם שהלה מבסס את חוות דעתו על תשתית עובדתית שגויה, לפיה רכב הנתבעת 2 פגע עם חלקו הימני קדמי בחלקו השמאלי אחורי של רכב התובעת. כאמור, הנחה עובדתית זו לא התקבלה על ידי. אשר לעדות שמאי הנתבעות, לפיה לא ייתכן שרכב הנתבעת 2 יגרום נזק לחלקו המרכזי של המגן האחורי מבלי שייגרם לרכב הנתבעת 2 נזק (עמ' 12, ש' 17 - 18), הרי שלא מצאתי את עדותו כאמור של שמאי הנתבעות משכנעת ומספקת, במיוחד כאשר המגן האחורי ברכב התובעת עשוי פלסטיק (ר' עדות שמאי התובעת, עמ' 10, ש' 10).
9. בסיכומו של דבר, לא מצאתי שהיה מקום להימנע מלשלם לתובעת את מלוא הפיצוי עבור הנזקים לרכבה, כל זאת בשעה שהנתבעת 2 פגעה עם רכבה ברכב התובעת מאחור, אישרה בחתימתה את אחריותה לפגיעה בחלקו האחורי של הרכב ולא הסתכלה כלל על רכב התובעת לאחר התאונה, והכל על יסוד סימון החץ בטופס ההודעה על קרות התאונה. סימון כאמור - כאשר הוא נעשה מבלי להביט על הרכב הנפגע - אינו יכול לשמש ביסוס מניח את הדעת להימנעות מתשלום הנזקים לחלקו האחורי של רכב התובעת. מעבר לאמור, אין מקום לקבל את גרסת הנתבעת 2 באשר למיקום התאונה על יסוד סימון החץ בטופס הדיווח על התאונה, גם מהטעם שבטופס צוין נתון נוסף (הנתבעת 2 ציינה כי הנזק שנגרם לרכב התובעת הינו:
"שפשוף / שריטה לרכב מאחור בצד של הנהג") אשר אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת 2 בדיון, לפיה היא כלל לא הסתכלה על רכב התובעת לאחר התאונה.
10. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 2,620 ש"ח בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ש"ח, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 1,000 ש"ח (סך של 600 ש"ח בגין הצורך לשאת בשכר טרחת השמאי אשר התייצב לדיון וסך של 400 ש"ח בגין ניהול ההליך המשפטי על ידי התובעת). לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה.
זכות להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.
ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ג, 06 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.