1. א. התובע 2 (להלן: "עידן") נהג ברכבו של התובע 1 (להלן: "תומר") ולטענתו, בעת שעבר צומת ברמזור ירוק על מנת לפנות שמאלה, הגיע רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), ממול ועבר הצומת באור אדום וכתוצאה מכך, פגע ברכב התובעים וגרם לנזק קשה ברכבם.
מאחר והתובעים סבורים, שהאחריות לתאונה ולנזק רובצת על הנתבע, הגישו הם תביעה זו לחייב הנתבע וכן את הנתבעת 1, בהיותה המבטחת של רכב הנתבע (להלן: "המבטחת") לשלם להם את נזקיהם בסך של 19,603 ש"ח.
ב. הנתבעים סבורים, שהאחריות לתאונה רובצת על עידן, שכן היה זה הנתבע אשר עבר הצומת באור ירוק ואז הגיח רכב הנהוג בידי עידן, שעבר באור אדום ופגע ברכב הנתבע ובכך, גרם - בעצם - עידן לתאונה ולנזקים ברכבים.
מאחר והנתבעים היו סבורים שהאחריות רובצת על הנתבע, הגישה המבטחת תביעת שיבוב נגד מבטחת רכבו של תומר.
עוד מציינים הנתבעים, שבכיוון נסיעתו של עידן היו 2 רמזורים - אחד לצורך נסיעה ישר ואחד לפנייה שמאלה ובזמן שרמזור המיועד לנסיעה ישר ירוק, רמזור לפנייה שמאלה הינו אדום ולכן, לדעת הנתבעים, לאור שעות קרות התאונה, שהן שעות הלילה המאוחרות, הדבר יכול היה לבלבל את עידן.
2. אין חולק בין הצדדים בדבר כיווני הנסיעה של כ"א מהם, אין חולק בין הצדדים, שהתאונה אירעה בשעות הלילה המאוחרות, אך השאלה העולה מכתבי הטענות היא, מיהו זה ואיזה הוא הנהג אשר עבר הצומת באור אדום ומיהו הגורם העיקרי לתאונה נשוא תיק זה.
לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות שצורף לכתבי הטענות ואשר הוגש במהלך הדיון וכן את עדויות המעורבים בתאונה, הגעתי למסקנה, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, ששני המעורבים בתאונה אחראים במידה שווה לקרות התאונה ובשל כך יש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% - זאת מהנימוקים הבאים:
א. בעוד שעידן טוען שהנתבע עבר הצומת באור אדום, טוען הנתבע, שהיה זה עידן אשר עבר הצומת באור אדום. בעניין זה אני קובע, שלא הוכח באופן וודאי מי משניהם עבר באור אדום או באור ירוק - אם בכלל, אך מה שיש לקבוע בוודאות הוא, שאין כל ראיה ולכן גם לא הוכח, שרמזור כלשהו, בכיוון נסיעתו של מי מהמעורבים בתאונה לא פעל כשורה ושכתוצאה מכך הראה משני הכיוונים אור אדום או אור ירוק.
לכן, ההנחה היא - שלא נסתרה - שכל אחד מהרמזורים היה תקין והראה אור ירוק לאחד ואור אדום לשני, לכן, יש להתייחס ולהתמקד במיוחד בשאלה, כיצד עברו שניהם את הצומת, מהו המקום בצומת בו אירעה התאונה - הכל בהתייחס למיקום הנזקים בשני הרכבים.
ב. א) בעוד שהתובעים טוענים, הן בכתב התביעה והן בעדותו של עידן (עמ' 4 לפ', ש' 6), שהיה זה רכב הנתבע אשר פגע ברכבם, טוענים הנתבעים- בכתב ההגנה - שהיה זה רכב התובעים אשר פגע ברכב הנתבע (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה).
לאחר שבחנתי העובדות הקשורות לשאלה זו - מי פגע במי - מגיע אנוכי למסקנה, שאכן היה זה רכבו של הנתבע אשר פגע ברכב התובעים - זאת עולה באופן מפורש מתמונת מצב הרכבים לאחר התאונה, אשר הוגשה במהלך הדיון והנתבע מאשר מצב זה אחרי התאונה (ראה ת/2 ועמ' 4 לפ', ש' 14-15).
ב) עידן מסביר בבית המשפט, כי בהיותו 20 מ' מהרמזור, הראה הרמזור צבע אדום כתום וכאשר התקרב התחלף לירוק ומהסבר זה עולה, שעידן בעצם לא עצר לפני הרמזור אלא המשיך לפנות שמאלה ויצא מתוך הנחה ברורה שאם התחלף האור לירוק הוא יכול לבצע הפניה שמאלה בביטחון.
במבחן התוצאה התברר, שלקיחת הפניה שמאלה כדבר מובן מאליו, לא בוצע בזהירות, שכן עוד במהלך הפניה הגיע כבר רכבו של הנתבע ממול, ופגע ברכבו של התובע.
הסברו של עידן ומסקנת חוסר הזהירות אף עולה מאופן נסיעת המכוניות על פי התרשים שהגיש עידן לבית המשפט (ראה ת/1).
ג) זאת ועוד, כתשובה לשאלה עונה עידן, שלא ראה את רכבו של הנתבע, אך מוסיף שהוא נסע במהירות. לשאלה נוספת, האם כאשר נכנס לצומת הבחין ברכבו של הנתבע, משיב עידן כך: "לא, לא ראיתי אותו. לפני שנכנסים לרמזור ולוקחים שמאלה אין לך כל כך שדה ראיה לראות מי שנוסע בנתיב השמאלי.." (עמ' 4 לפ', ש' 22-31).
מעדותו של התובע עולה באופן מפורש, שהתובע ביצע הפנייה שמאלה מבלי לבדוק האם הפנייה אפשרית והאם הצומת פנוי לביצוע הפנייה.
ד) מר לירן לוריא, אשר נסע כ- 20 מ' אחרי רכבו של עידן. למרות שהעד אומר שנסע אחרי רכבו של עידן, ממשיך הוא ואומר, שאת הצומת עבר הוא תחילה ולאחר מכן עבר עידן. כך אומר העד בעניין זה: "וכשאנחנו עברנו את הצומת
הוא נכנס אחרי לפניה שמאלה...".
כך אומר העד, בעוד שעידן אומר, שבהיותו 20 מ' לפני הרמזור הראה הרמזור אור אדום כתום ואז עד שהתקדם הראה הרמזור אור ירוק (עמ' 3 לפ', ש' 20 וראה גם בעמ' 5 לפ', ש' 15-17 ועמ' 6 לפ', ש' 7).
ה) עידן נכנס לצומת והחל בפנייה שמאלה, בעת שרכב הנתבע כבר היה קרוב אליו - ובכך גרם עידן, למעשה, לחסימת דרכו של הנתבע ובאופן כזה לא יכול היה הנתבע למנוע התאונה.