1. התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה על סך של 5,080 ש"ח.
הנתבעת, חברה בע"מ, מנפיקה כרטיסי אשראי.
2. ביום 18.6.01 הונפק לתובעת כרטיס אשראי מסוג ישראכרט (להלן: "
הכרטיס").
3. בתביעתם, תבעו התובעים השבת הסך של 4,430 ש"ח שהינו סכום הקניות שבוצע בכרטיס לאחר גניבתו, כטענת התובעים, ובטרם עלה בידי הנתבעת לבטלו.
הנתבעת, לאחר בדיקות שביצעה, הגיעה למסקנה כי החיובים הנ"ל בוצעו על ידי התובעים ו/או מי מטעמם וכי על כן, אין מקום לזכות את התובעים בגין החיובים הנ"ל שבוצעו, לטענת התובעים, שלא בידיעתם.
אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה כי התובעים ו/או מי מטעמם עשו שימוש בכרטיס וכי על כן יש מקום לדחיית התביעה כנגד הנתבעת.
4. לטענת התובעים, כפי שנטענה בסמוך לאחר יום 5.8.01 וכן בעדותם בפני, ביום 5.8.03 בשעה 07:30 לערך בעת שביקשה התובעת לבצע קניה בסופרמרקט באמצעות הכרטיס,היא הבחינה כי הכרטיס אינו נמצא בארנקה. בו במקום התקשרה התובעת לתובע על מנת שהאחרון יתקשר לבנק, או לנתבעת, ויבקש לבטל את הכרטיס. כן נטען, כי עקב כך התובעת נאלצה לשלם, באמצעות שיק, את הקניה באותו סופרמרקט.
לטענת התובעים, התובע התקשר מיידית לסניף הבנק בו מתנהל חשבונם ודיווח לאחד מפקידי הבנק על דבר אובדן הכרטיס.
למחרת, התקשר התובע לנתבעת, והודיעה על אובדן הכרטיס. בעדותו בפני ביום 21.5.03 טען התובע כי הקליט את אותה שיחה שקיים עם הנתבעת.
בישיבת יום 25.9.03, הבעתי בפני התובע את פליאתי מדוע מצא לנכון להקליט את אותה שיחה עם הנתבעת, וזאת לאחר, שלטענתו, מסר הודעה טלפונית לפקיד הבנק. בתגובה השיב התובע כי לא הקליט את אותה שיחה, אלא הקליט שיחה אחרת שקיים עם הנתבעת
"...בהמשך לאחר שהם משכו אותי".
5. מסתבר כי, התובע, למרות שמסר הודעה לאותו פקיד הבנק, ביקש מהתובעת לפנות באופן אישי לאותו פקיד, עוד בבוקר 5.8.01, על מנת לוודא קבלת ההודעה. לטענת התובעים התובעת אכן פנתה אישית לפקיד ווידאה עמו דבר מסירת ההודעה.
מוזר בעיני כי התובעים לא בקשו לקבל מאותו פקיד אישור בדבר מסירת ההודעה .
התובעים לא ידעו ליתן פרטים מזהים באשר לאותו פקיד בנק, וכן לא טרחו לזמנו לעדות ,על אף ההזדמנויות שניתנו להם לעשות כן.
6. מהראיות שהובאו בפני, מסתבר כי הודעה על אובדן הכרטיס נמסרה לנתבעת על ידי התובע בשיחה טלפונית שקיים עמה ביום 6.8.01 .
עיון במסמך נ/4 - תרשומת שנערכה, בסמוך לאחר יום 5.8.01, על ידי הגב' שרונה טוב מאגף הביטחון של הנתבעת, מעלה כי לא נטען ע"י התובעים בפני הגב' טוב כי התובע ו/או התובעת מסרו הודעה כלשהי, ביום 5.8.01, לפקיד הבנק על אובדן הכרטיס.
התובעים נחקרו על ידי הגב' טוב בסניף הבנק ומוזר בעיני על כי באותו מעמד הם לא מצאו לנכון להפנותה לאותו פקיד בנק אשר ,לכאורה, יכול היה לאמת את טענתם כי מסרו לו הודעות על אובדן הכרטיס.
טענתם זו של התובעים, ולפיה מסרו הודעות לפקיד הבנק - הועלתה לראשונה במהלך הדיון שהתקיים בפני. נראה כי התובעים הניחו כי בשל חלוף הזמן הנתבעת לא תוכל לאמת טענה זו עם אותו פקיד בנק, אשר לא נמסרו לגביו כל פרטים מזהים.
בעדותם בפני טענו התובעים כי אינם בטוחים באשר לזהותו של אותו פקיד וזאת נוכח הזמן הרב שחלף ובעניין זה אין להם אלא להלן על עצמם.
למען הסר ספק הריני להבהיר כי התובעים כתבו בכתב תביעתם כי: " ...התובע מס' 1 הודיע ע"פ לבנק בו מתנהל החשבון וכן לנתבעת על אובדן הכרטיס..." , אולם מבלי לציין מתי ולמי נמסרה ההודעה לבנק.