פסק-דין בתיק ת"ק 011653/01

תביעה לפיצוי כספי בגין מחדלי נתבעת בהזמנת חבילת נופש.

התובעים הזמינו אצל צד ג', באמצעות הנתבעת, חבילת נופש לבודפשט, אשר כללה כרטיסי טיסה הלוך ושוב ואירוח ,  משך שבוע ימים, במלון "טברנה".

במסגרת ההזמנה האמורה, הובטח לתובעים חדר שנועד לאיכלוס שלשה אנשים וכזאת אף נרשם ב"טופס ההזמנה" (נספח א' לכתה"ג).

לטענת התובעת, החדר אשר הועמד לרשותם בבית המלון, היה חדר "סטנדרטי לזוג", ועל מנת להכשירו לאיכלוס שלושה אנשים, הוכנסה אליו מיטה מתקפלת.

השהייה בחדר שסופק להם גרמה לתובעים לאי נוחות ולעוגמת נפש רבה, הואיל והצפיפות בחדר היתה בלתי נסבלת.

עוד נטען, כי התובע 3, הסובל מהגב, נאלץ לישון על המיטה המתקפלת, דבר אשר גרם לפגיעה נוספת בגבו, על זו הקיימת ממילא.

בשל המחדל האמור, עותרים התובעים לפיצויי כספי בסך 9000 ש"ח בגין אי קיום ההסכם עימם, ובגין אי הנוחות ועוגמת הנפש שנגרמה להם.

מנגד טוענת הנתבעת כי אין להטיל  עליה אחריות לנזקי התובעים, אם היו כאלה. האחריות - אם בכלל - מוטלת על צד ג', שהינו ספק החבילה. לדברי הנתבעת, היא משמשת אך כגורם מתווך בין התובעים לצד ג', וככזו אין להטיל עליה אחריות כלשהי.

משביצעה את ההזמנה במיומנות ובמקצועיות - כך לנתבעת - אין לגלגל לפתחה את מחדלי בית המלון ו/או את מחדלי צד ג'.

עוד טוענת הנתבעת כי על צד ג' לשפותה בגין כל סכום שיפסק נגדה  בתביעה האמורה.

לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת, והנני דוחה אותן.

אין חולק על כך כי סוכנות נסיעות - ובכלל אלו הנתבעת - הינה גורם מתווך בלבד וככזו אין להטיל עליה את מחדלי הספק ו/או המוביל האווירי ו/או בית המלון.

ברם, במה דברים אמורים כאשר זו מבצעת את תפקידה במיומנות ובמקצועיות ובהעדר התרשלות.

ברי כי סוכנות נסיעות אשר התרשלה בכל הקשור בהזמנת שירותי תיירות היא נושאת באחריות למחדליה.

אני סבור כי הנתבעת, במקרה דנן, לא עמדה בהבטחותיה לתובעים שעל פיהן ובהסתמך עליהן ניאותו לבצע הזמנה.

הוכח, ועל כן אין חולק, כי התובעים הזמינו חדר לשלושה אנשים, וכזאת, כאמור, אף נרשם ב"טופס אישור הזמנה".

דא עקא, כי הנתבעת ידעה ו/או היה עליה לדעת, כי במרבית בתי המלון החדר המסופק למעשה ללקוח, הינו חדר זוגי, אליו מוכנסת מיטה מתקפלת, אף שבהזמנה מופיע חדר לשלושה (ראה סעיף 9 לתנאים הכלליים).

בנסיבות אלה, שומה היה על הנתבעת ליידע את התובעים - מראש - כי אין המדובר בחדר לשלושה (היינו, חדר גדול מהסטנדרטי), אלא חדר זוגי - רגיל.

הנתבעת לא עמדה בחובה האמורה, לא יידעה את התובעים כי אין המדובר בחדר לשלושה, ואף לא טענה כזאת בכתב הגנתה.