התביעה והעובדות הצריכות לה
1. ביום 20.6.00 רכשו התובעת ובעלה סלון עם ריפוד אלקנטרה מהנתבעת, ושילמו עבורו סכום של 9,500 ש"ח. התובעת טוענת כי במעמד הרכישה ציין המוכר כי בד אלקנטרה מחזיק מעמד 10 עד 15 שנה.
הסלון הראשון שהגיע לבית התובעת היה פגום, ולפיכך הוחלף לסלון חדש. לטענת התובעת גם הסלון החלופי היה פגום, ולכן סרה התובעת לחנות הנתבעת וביקשה לקבל את כספה חזרה. לאחר דין ודברים, לקחה התובעת סלון מתצוגה.
2. לטענת התובעת, כעבור 9 חודשי החלו מושבי הספה לשקוע והבד החל להתפורר. הנתבעת דאגה לתקן את המושבים, אולם בעיית הבד לא נפתרה. למרות שהתובעת פנתה פעמים רבות לנציגי הנתבעת, והובטח לה כי העניין יטופל, אזי בסופו של דבר נדרשה התובעת לשלם עבור החלפת הבד. התובעת סרבה להצעה זו, ולפיכך הוגשה תביעה דנן, בה מבקשת התובעת להורות על החלפת הסלון ופיצוי כספי בסך 1,500 ש"ח, או לחלופין, ביטול העיסקה והשבת הסכומים ששולמו עבור העיסקה.
3. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי הסלון הראשון שסופק לא היה פגום, אולם הוא הוחלף אך ורק להמנע מעימותים עם התובעת, והתובעת אף חתמה על אישור כי ההחלפה מבוצעת לפנים משורת הדין. הנתבעת מכחישה כי היתה החלפה נוספת של הסלון, ומציינת כי בתנאי ההזמנה ניתנת אחריות לשנה בלבד. הנתבעת טוענת כי רק כעבור תקופה של למעלה משנתיים ימים לאחר שסופק הסלון, הוגשה התביעה. עוד מציינת הנתבעת כי הפגמים הזנכרים ע"י התובעת עלולים להגרם גם בשל טיפול או החזקה לא נכונים של הבד.
4. בתיק זה התקיימו שלוש ישיבות. בדיון הראשון הובהר לתובעת כי עליה לתמוך את תביעתה בחוו"ד מומחה אשר יבדוק את מקור הליקויים הקיימים בספה.
ביום 3.3.04, בפתח הדיון השני, הציגה התובעת לביהמ"ש את חווה"ד של מכון התקנים. נותנת חווה"ד הינה הגב' הר לב. גב' הר לב ערכה בדיקת עמידות בפני כידור ומצאה כי במשענת היד ובכרית המרכזית ישנה תופעה מאוד חזקה של כידור ושעירות, ולפיכך הגיעה למסקנה שאיכות הבד הינה נמוכה, וזו הסיבה לתופעת הכידור.
5. מכיוון שחווה"ד הומצאה רק בפתח הדיון השני, ביקשה הנתבעת שהות להגיש חוו"ד נגדית מטעמה, ואכן בפתח הדיון השלישי מיום 21.7.04 הוצגה לביהמ"ש חווה"ד של מר עמנואל אורנבוך, וכן חוו"ד נוספת של הגב' הר לב ממכון התקנים.
בחווה"ד של מר אורנבוך, קובע המומחה מטעם הנתבעת, כי בד הריפוד של מערכת הסלון הוא מסוג אלקנטרה, וזאת בניגוד לאמור בחווה"ד הראשונה של מכון התקנים, שהוגשה ע"י התובעת, שם נאמר שבד הריפוד הוא דמוי אלקנטרה. לעניין תופעת הכידור, ציין המומחה אורנבוך כי לדעתו זו נגרמה עקב שימוש רב בספה, רק במקומות מסויימים, ויתכן עקב ניקוי הבד במברשת, דבר האסור בבד אלקנטרה.
המומחה מטעם הנתבעת קובע כי מדובר בתופעה ידועה בענף הבדים ובבדי אלקנטרה וכי האחריות שניתנת לבד הינה לשנה בלבד.
השאלות במחלוקת
6. בתיק זה עלי להכריע במספר שאלות : האם סוג הבד הינו אלקנטרה או דמוי אלקנטרה ; האם הפגמים שנראים בספר הינם כתוצאה מאיכות ירודה של הבד או שמא כתוצאה משימוש לא נכון בסלון ; האם ניתן להגיש תביעה כשלוש שנים לאחר רכישת הספה, וכשנתיים לאחר שחלפה תקופת האחריות הנזכרת בהזמנה ; האם התובעת זכאית לפיצוי ומה גובהו?
האם הבד הוא אלקנטרה או דמוי אלקנטרה
7. בטופס ההזמנה וכן בכל המסמכים המצויים בתיק, כולל במסמך נ/1, מצויין כי מדובר בבד אלקנטרה. גם התובעת בכתב תביעתה לא טענה כי סופק לה בד דמוי אלקנטרה. המונח דמוי אלקנטרה נזכר לראשונה בדוח מכון התקנים אשר הומצא ע"י התובעת. בדוח זה ציינה המומחית כי היא בדקה בד ריפוד דמוי אלקנטרה. בחווה"ד השניה של מכון התקנים אשר ניתנה ע"י אותה מומחית ולבקשת הנתבעת, צויין כי "נבדק בד ריפוד, מסומן אלקנטרה". המומחה מטעם הנתבעת הוא היחיד שקבע באופן נחרץ כי מדובר בבד אלקנטרה מקורי ולא חיקוי.
אציין כי דווקא העובדה שהתובעת לא העלתה בכתב תביעתה את הטענה שמדובר בבד "דמוי" ולא מקור, ועניין זה עלה בבדיקת מכון התקנים, מקימה ספק רב באשר למהותו של הבד. בפני ממצאים סותרים, ואין ביהמ"ש יכול לקבוע חד משמעית על פי הממצאים שבפניו באיזה סוג בד מדובר. אציין כי איני מקבלת את טענת הנתבע שהמידע בדבר היות הבד "דמוי" ולא מקור נמסרה למכון התקנים על ידי התובעת.
האם הבד פגום
?
8. מכל חוות הדעת שהוצגו בפני, עולה המסקנה כי קיימת במערכת הסלון בעיית כידור, ולכך לא מתכחש גם המומחה מטעם הנתבעת. אציין כי חווה"ד של מכון התקנים מצאה את רמת העמידות בפני שחיקה של הבד כלא מתאימה והתוצאות הינן גרועות ביותר.
9. המומחה מטעם הנתבעת ניסה לתרץ את הופעת הכידור בשימוש יתר או בניקוי לא נכון. אם אכן התובעת היתה משתמשת במברשת או בחומרים לא מתאימים, אזי התופעה היתה מתרחשת בספה כולה ולא במקומות ספציפיים. לגבי הטענה של שימוש יתר, מטרת ספה היא ישיבה, ומשום כך קיימת רמת עמידות בפני שחיקה. הבדיקות לבדיקת עמידות הבד נעשו מתוך כרית בחלק התחתון המוסתר בסגירה ושאינו בשימוש והממצאים היו, כאמור, שדרגת העמידות נמוכה. סביר אכן שבמקומות שיושבים יותר השחיקה תהא גדולה יותר. אולם, אין זה סביר כי לאחר שלוש שנים ספה יקרה מבד טוב תראה כפי שנראית הספה של התובעת. תופעת הכידור והיות הבד מאיכות ירודה יכולה לתמוך במסקנה כי אכן מדובר בבד דמוי ולא מקורי.
10. כמו כן אציין, כי הנתבעת לא הכחישה באופן מפורש שהסלון שקיבלה התובעת היה מתצוגה וגם בכך יש כדי לעורר שאלות ותמיהות. לפיכך, מסקנתי היא כי הבד שסופק לתובעת היה מאיכות ירודה, והוא הגורם לתופעת הכידור.
האם התובעת רשאית להגיש את התביעה, חרף מגבלת האחריות?
11. טוענת הנתבעת כי נתנה אחריות לשנה בלבד לטיב המוצר, ולפיכך מכיוון שהתביעה הוגשה שנתיים לאחר שחלפה שנת האחריות, אין מקום לדון בתביעה זו. מאידך טענה התובעת, כי התלוננה גם בתוך תקופת האחריות, אולם נדחתה בלך ושוב. התובעת הזכירה כי את כל שיחותיה ערכה עם נורית, אשתו של מנהל הנתבעת. התובעת פרטה טענות אלה בכתב תביעתה, אולם מנהל הנתבעת בחר שלא להביא את אשתו לעדות, וכך נותרה טענתה של התובעת ללא גירסה נגדית.