1. התובע, עו"ד במקצועו, הגיש כנגד הנתבעים תביעה על סך של 4,720 ש"ח בגין שכ"טהמגיע לו, לטענתו, מהנתבעים.
הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו דחו את טענות התובע בטענה כי מעולם לא הוסכם ביניהם על תשלום שכ"ט בגין השירותים שסיפק התובע.
2. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידי שני הצדדים הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן.
אקדים ואומר כי הצדדים העלו טענות מרובות, אין בכוונתי לפרט בפסק הדין את כל טענותיהם וראיותיהם, אולם פסק הדין ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כל טענותיהם וראיותיהם.
3. למען הסדר הטוב, אציין כי הדיונים התנהלו בשפה האנגלית, ותורגמו על ידי לשפה העברית. בשל השמטה לא צויין הדבר בפרוטוקולי הדיונים, ועל כן מצאתי לנכון לציין זאת עתה.
4. בכוונת הנתבעים, אב ובנו ואדם נוסף, היה להתקשר עם פיצה מורלי בע"מ (להלן:
"מורלי"), בהסכם לפיו תקנה מורלי לנתבעים זכות להפעלת מסעדה הנמצאת ברחוב בוגרשוב 39 בתל אביב (להלן:
"הנכס"), וזאת לתקופת נסיון ובתום אותה תקופה תהיה לנתבעים אופציה לרכוש מחצית מזכויות מורלי בנכס.
הבעלים של הנכס הציע לנתבעים ולמורלי להסתייע בשירותיו של התובע על מנת שייצג את הצדדים בכל הקשור בהסכם.
5. ביום 12/6/03, התקיימה פגישה במשרדו של התובע ובה נכחו הנתבעים ונציג מורלי. במהלך הפגישה הציגו המשתתפים בפני התובע את פרטי העיסקה ועוד באותו מעמד חתמו הצדדים על זכרון דברים שנוסח על ידי התובע.
בתום הפגישה הוסכם כי התובע יערוך בדחיפות הסכם מפורט שיכלול את עקרונות העיסקה כפי שבאו לידי ביטוי בזכרון הדברים.
בתום הפגישה, ביקשו הנתבעים מהתובע לשלוח את טיוטת ההסכם שיכין לעו"ד מטעמם. התובע נענה לבקשת הנתבעים וכבר ביום המחרת, 13/6/03, העביר לנתבעים, באמצעות הדואר האלקטרוני, את נוסח ההסכם שהכין, וכן ביקש כי יוסדר שכרו.
בתגובה, ביום 15.6.03 בשעה 21:24 שלח הנתבע מס' 1 (להלן:
"מר ישראל"), לתובע אימל ובו ציין כי מבדיקה שערך עם בנו - הנתבע 2, הסתבר לו כי בנו אכן הסכים להגיע למשרדו של התובע וזאת לאחר שנמסר לו כי התובע גובה שכ"ט סביר. כן הוסיף וציין מר ישראל, כי בכוונתו לשוחח בענין זה עם מורשה החתימה מטעם מורלי אשר לדעתו עליה לחלוק עמו בהוצאות אולם התובע יכול לראות את הענין כמוסדר, שכן בכוונת מר ישראל להסדיר זאת עם מורלי.
כן הסתבר מאותה הודעה אלקטרונית כי עורכת הדין של הנתבעים בדקה את ההסכם, ומצאה לנכון להעיר את הערותיה כפי שבאו לידי ביטוי בטיוטה המתוקנת שנערכה על ידה ביום 15/6/03.
לטענת התובע, בהסתמך על הודעתו זו של מר ישראל, הוא הבין כי ענין שכרו יוסדר ועל כן, המשיך בניהול המשא ומתן עם עורכת הדין מטעם הנתבעים. להפתעת התובע, הודיעה לו עורכת הדין הנ"ל, ביום 25/6/03, כי אין בכוונת הנתבעים לשאת בתשלום שכרו של התובע.
עוד באותו יום, הודיע התובע לאותה עורכת דין, כי הודעת הנתבעים ולפיה לא יישאו בשכר טרחתו, מהווה הפרת התחייבותם ועל כן דרש לקבל את מלוא שכר הטרחה המגיע לו, לטענתו, וזאת בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. יצויין כי שכר טרחה זה, הינו בגין כל השירותים שהעניק התובע לשני הצדדים, דהיינו לנתבעים ולמורלי כאחד.
6. בעדותו בפני, ביקש מר ישראל להסביר את האמור בהודעתו מיום 15/6/03. לטענת מר ישראל, מאחר ומדובר היה בהסכם בן כמה שלבים - כוונתו היתה לשכר הטרחה עבור כל השלבים, ולא רק עבור השלב הראשון. ברם, מסתבר כי התובע הכין טיוטת הסכם המתייחסת לכל השלבים, ועל כן, הסברו של מר ישראל אינו מתיישב עם האמור בהודעתו הנ"ל.
להערכתי, בסופו של יום הנתבעים ומורלי לא הגיעו להסכמה ביניהם באשר לתשלום שכרו של התובע, ועל כן, הנתבעים חזרו בם מהסכמתם לשאת בשכרו.
7. סוף דבר, הגעתי למסקנה כי הנתבעים ונציג מורלי הגיעו למשרדו של התובע לאחר שהוסכם ביניהם כי ישאו בשכרו של התובע. התובע, לא דאג, להבהיר לצדדים מהו גובה שכרו וכן לא דאג, באותו מעמד, לקבל את הסכמת הצדדים באשר לחלקיהם בתשלום שכרו ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו.
בנסיבות אלו, הגעתי למסקנה כי על הנתבעים לשאת במחצית שכרו של התובע. להערכתי, שכר הטרחה הכולל המגיע לתובע מסתכם ב- 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ועל כן, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת במחצית מהסך הנ"ל, דהיינו בסך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ בשיעור של 17% וסה"כ 1,755 ש"ח.
8. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,755 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט לרבות אגרה בסך כולל של 250 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.