ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב
|
006838-02
04/08/2002
|
בפני השופט:
הראל יחזקאל
|
| - נגד - |
התובע:
שקיפי חיים
|
הנתבע:
עו"ד הורנשטיין אורי
|
| פסק-דין |
1. ביום 14.9.98 ערך עו"ד אורי הורנשטיין (להלן: "הנתבע") הסכם (להלן: "ההסכם") עבור התובע, בינו לבין מר יצחק מזור (להלן: "מזור") לרכישת רשיון להפעלת מונית ע"י התובע (להלן: "הרשיון").
2. בהתאם לסעיף 4 להסכם על מזור היה למסור לתובע את הרשיון עד ולא יאוחר מיום 28.2.99.
עפ"י ההסכם על הרשיון להיות נקי מכל חוב, עיקול וזכות צד שלישי (להלן: "השיעבודים"). להבטחת הסרת השעבודים, אם וככל שיהיו, הפקיד התובע בידיו הנאמנות של הנתבע סך 30,000 ש"ח.
3. עוד לפני יום 28.2.99 הועבר הרשיון על שמו של התובע ועל כן העביר הנתבע לידי מזור את הפקדון שהופקד בידיו.
4. לכאורה, בוצע ההסכם במלואו. ברם, הרשיון צמוד למונית מסויימת ובמקרה זה הרשיון היה צמוד למונית (להלן: "המונית") שהייתה בחזקתו של מר תורג'מן אשר שכר את הרשיון והמונית ממזור וזאת עד ליום 28.2.99.
לצדדים, לרבות הנתבע, ידוע היה כי לא ניתן להעביר הרשיון ולעשות בו שימוש ברכב אחר שהתובע התכוון לרכוש - כל עוד מוטלים על המונית עיקול ו/או שעבוד.
בנסיבות אלו ומשהצדדים היו ערים לכך, התחייב מזור בסעיף 9 להסכם כי: "צד א' מתחייב שלא לפגוע בצד ב' (התובע) כל זמן היות המכונית (המונית) רשומה בשם צד א' (המוכר) ומתחייב לא למשכן, לשעבד או להביא לעיקולה של המכונית" (המונית).
5. מהאמור לעיל עולה כי ברור היה לצדדים שלא ניתן לעשות שימוש ברשיון אלא אם המונית נקיה מכל שעבוד ו/או עיקול.
משום מה התחייבות זו אינה מופיעה בהסכם בהתייחס למועד חתימתו.
הנתבע ניסה לשכנעני בעדותו כי פעל כנדרש וכי הרשיון נמסר לתובע " 16 ימים לפני שהיה צריך לקבל חזקה ברשיון". ברם בכך לא די. על הנתבע היה לנסח את ההסכם באופן שיאפשר השארת כספי הפקדון בידיו עד למועד מסירת החזקה ברשיון לידי התובע ובכפוף לכך שבאותה עת המונית נקיה מכל חוב ו/או שעבוד.
ברם, מסתבר כי עוד במועד חתימת ההסכם היו רשומים במשרד הרישוי שני עיקולים על המונית (להלן: "העיקולים"), ועל הנתבע הייתה מוטלת החובה לבדוק, עובר לחתימת ההסכם, באם המונית נקיה מכל חוב ו/או עיקול ובאם כן - לקבוע מנגנון שיבטיח את הסרתם במועד ובבטחה.
הנתבע לא עשה כן.
6. התובע גילה, בשלב מאוחר יותר, את דבר קיומם של העיקולים אשר חובה הייתה על הנתבע לבודקם כשם שבדק בעצמו (כהודאתו בסעיף 8 לכתב ההגנה) במשרד התחבורה ומצא כי הרשיון נקי מכל שיעבוד וכיוצ"ב. כך גם היה עליו לעשות, באותו מעמד, באשר למונית ומשלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו.
7. מיד לכשהתגלו העיקולים לתובע הוא פנה לנתבע ופעל בעצמו להסרתם. הנתבע, בעצמו, פנה למזור במכתבי דרישה תוך שהוא קובע במכתבו מיום 18.4.99 כי:
"רק ביום 18.4.99 הופקדו מסמכי רשיונות המכונית פיג'ו מ.ר. 3475925(המונית - י.ה.) אשר רכש ממך מרשנו, למרות התחייבותך החוזית כי הרשיון ימסר למרשנו ב- 28.2.99...".
כלומר, הנתבע, שלא כאמור בכתב הגנתו ובעדותו בפניי, מודה במפורש כי הרשיון נמסר לתובע באיחור של 21 יום.
הנתבע טען בפני כי "יש פס"ד שנתן השופט עמית, שהוא הלכה מחייבת , שרכב שרשום על שם צד מסויים שהוטל עליו עיקול, באם התובע מציג חשבונית מס שהוכיח שאין קשר בין הבעלים הרשום למי שרכש את הרכב בפועל - העיקול יוסר".
פסה"ד לא הוצג בפני אך עולה כי גם עפ"י שיטת הנתבע משרד התחבורה מסיר העיקול בהתקיים תנאים מסויימים. אם כך הדבר ומשהדבר ידוע היה לנתבע - היה עליו לצייד את התובע בפסה"ד הנ"ל ולהנחותו כיצד לפעול.
הנתבע לא פעל, כאמור.