1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, שהינו מנהל סניף של הבנק הבינלאומי הראשון.
התובע הגיש את תביעתו על סך של 16,500 ש"ח , כאשר הסכום הינו מורכב מ-
15,065 ש"ח -
עמלות שניגבו שלא כדין , סך של
940 ש"ח - ריביות מט"ח ששולמו שלא כדין וסך של 495 ש"ח- נזקים כספיים עקב
גביית עמלות שלא כדין (ראה תמצית פירוט בכתב התביעה של התובע).
2. בתביעתו מפרט התובע שורה של פעולות שבוצעו בחשבונות שונים בבנק, בהם פעל התובע בעצמו או כמיופה כוח ולטענתו עקב פעולות אלו חויבו החשבונות בסכומים שהוא דורש החזר בגינם, כמפורט לעיל.
בכתב הגנתו של הנתבע, העלה הנתבע טענות מקדמיות שעיקרן כי לא קיימת יריבות מאחר והטענות אותן מעלה התובע, הנן טענות כנגד הבנק הבינלאומי הראשון ולא כנגד הנתבע באופן אישי ולכן דין התביעה להידחות על הסף וכי בחלק מהחשבונות, התובע אינו אחד מבעלי החשבון ואם הוא פעל כמיופה כוח בחשבון, הרי שאינו התובע הנכון ועל בעל החשבון להגיש את תביעתו (ראה הטענה המקדמית לכתב ההגנה וסעיף 2.6 לכתב ההגנה).
3. מאחר, ומעיון בחומר ובכתבי הטענות שבתיק עלה, כי יש טעם לכאורה, בטענתו של הנתבע בבקשתו לדחייה על הסף, הוריתי לצדדים בתחילת הדיון לטעון טענותיהם בנקודה זו והוחלט על ידי, כי קודם לתחילת הדיון, אדון בשאלת היריבות והטענות המקדמיות, ורק אם אחליט שקיימת יריבות, ייקבע התיק להמשך.
4. ביום 23.7.02 התקיים בפני דיון.
כשנשאל התובע מה עילת התביעה שלו כנגד מנהל הסניף באופו אישי, להבדיל מתביעה
כנגד הבנק, והוצע לו לתקן את תביעתו השיב : "כנגד הבנק אין לי שום דבר יש לי באופן
אישי כנגד מנהל הבנק, שהוא הנתבע".
בהמשך התעקש התובע להעיד בפני ארוכות, על שני אירועים שאירעו בחלקם,
לאחר הגשת התביעה, ומהם ביקש התובע ללמוד כי קיימת עילת תביעה ישירה כנגד מנהל הסניף היוצרת את המחויבות שעל פי כתב התביעה.
שני האירועים שתוארו ע"י התובע, ברובם אירעו לאחר הגשת התביעה ולא היה מקום להביאם כלל בפני ביהמ"ש, אלא שהתרתי לתובע, לפנים משורת הדין לעשות זאת, בעיקר עקב העובדה שהדיון מתקיים בבית משפט לתביעות קטנות.
אירועים אלו שתוארו ע"י התובע, אינם מצביעים כלל ועיקר, על מחויבות אישית כלשהי של מנהל הסניף.
לא רק שבעקבות אירועים אלו לא נוצרה כל מחויבות אישית של מנהל הסניף, אלא שכלל לא ברור, כיצד האירוע הראשון
(בו נדרש התובע להביא את מייפה הכוח לסניף, למרות שהמדובר באדם מבוגר
), קשור לתביעת התובע, בקשר לעמלות יתר שנגבו ממנו ולחיובים שחויב בחשבונות כמפורט לעיל.
עוד יש לציין כי בקשר לאירוע הראשון, טענות התובע הינן בקשר לאירועים שאירעו ביום בו לא היה כלל מנהל הסניף מצוי בסניף,
אלא סגנו, והתובע "מהגיגי ליבו" מעלה סברה, כי סגן מנהל הסניף
קיבל הנחיות מהנתבע לשלוח את הפקיד הקבוע המטפל בענייני החתמת ייפוי כוח לשליחויות, כדי שתימנע החתמת ייפויי הכוח באותו היום. כפי שאנו רואים מנהל הסניף כלל לא היה באותו היום ואין התובע יכול לבסס עילת תביעה כנגד הנתבע, על סמך הערכותיו וסברותיו.
האירוע השני אירע, גם הוא, ימים לפני הדיון בפני, ובו מגולל התובע דין ודברים שהיה לו
עם פקידה בבנק האחראית על האשראי, בקשר לחיוב הריבית ברבעון האחרון וכמו כן מעלה התובע טענה כי מסמכים שמסר לאותה פקידה לא חזרו לידיו והיא גם לא נענתה לבקשתו ליתן לו צילום של אותם המסמכים.
גם בעניין זה, איני רואה כל עילת תביעה ישירה כלפי הנתבע. אותה פקידה שמסרה לתובע את המסמכים, הפנתה את התובע לנתבע, בקשר לטענות שיש לו בקשר לשיעורי הריבית בהם חויב ברבעון האחרון, ולא ברור לי כיצד עובדה זו, יוצרת עילת תביעה כלפי התובע.
גם האירוע הקשור להעלמת אותם המסמכים, שהתובע טוען שנעלמו, לא ברור לי כלל כיצד אירוע זה מתקשר לנתבע באופן אישי, בייחוד לאור העובדה שהתובע עצמו מעיד כי כל מהלך האירועים קשורים להיעלמות אותם המסמכים,
הייתה עם פקידת האשראי ולא עם מנהל הסניף.
יש לחזור ולהדגיש בעניין זה, כי העובדות המתוארות ע"י התובע בקשר לחיובי הריבית המופרזת, הינם חיובים בגין התקופה שחלה מ- 1.4.02 ועד 30.6.02 וברור כי כתב התביעה שהוגש ב- 2.5.02, אינו כולל אירועים אלו ומטבע הדברים גם לא יכול היה להיכלל בכתב התביעה כי את הבקשה לקבלת הפירוט
הגיש התובע לדבריו רק ביום 5.7.02. (ראה פרוטוקול הדיון עמוד 1 שורות 18-22, עמוד 2 שורות 1-6).
5. יש עוד לציין כי בכתב התגובה שהגיש התובע לכתב ההגנה, צירף התובע מכתב שלו ליחידה לפניות הציבור, ההנהלה המרכזית, הבנק הבינלאומי הראשון מיום 11.7.02 ובו מפרט התובע את "יחסי יריבות עם פרנק נקש מנהל סניף ככר המדינה".