פסק-דין בתיק ת"ק 005072/05

תביעת השבה על סך 10,000 ש"ח.

רקע ומחלוקות

1.      התובע רשם את בנו אסף (להלן - " התלמיד") ללימודי הכנה לבחינות בגרות ב - 3 מקצועות בבית ספר בניהול ובבעלות הנתבעת (להלן - " בית הספר") ושילם לנתבעת 10,000 ש"ח (להלן - " התמורה"). התלמיד לא התייצב לשיעור כלשהו בבית הספר. הנתבעת הודיעה לתובע כי זכויותיו של התלמיד נשמרות ויוכל להתייצב ללימודים בכל עת. הנתבעת אפשרה לתלמיד להירשם לקורס מאוחר ללא תשלום והוא אכן נרשם (להלן - " ההרשמה השניה"). אף במסגרת זו לא התייצב התלמיד לשיעור כלשהו. התובע דורש השבת מלוא התמורה. לגרסתו ביטל את ההרשמה בסמוך לתחילת הלימודים.

2.      הנתבעת מתנגדת ולשיטתה מדובר בהפרת חוזה מצד התובע, האחרון לא ביטל את ההרשמה במועד הנטען הביטול שביצע אינו כדין. היא מצידה  היתה נכונה למלא בכל עת אחר התחייבויותיה החוזיות ואף לסייע בידי התלמיד ע"י שיעורי תגבור וסיוע מורה פרטי. הנתבעת מפנה למסמכים חוזיים בין הצדדים.

3.      טוען התובע כי התנגדות הנתבעת לדרישתו במלואה או בחלקה מתעלמת מקשיי משמעת ידועים של התלמיד, כי תניה חוזית השוללת השבה במקרה כגון זה הינה בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי נהוג בבית ספר דומה אחר להשיב בנסיבות ביטול הרשמה בסמוך לתחילת הלימודים 75% מהתמורה.

4.      לכך מתנגדת הנתבעת ולשיטתה התמיד תפס בבית הספר מקום פוטנציאלי של תלמיד אחר, כי התלמיד או התובע לא נתנו הודעה כדין בדבר ביטול הלימודים ועובדתית ההרשמה השניה מעידה דווקא על רצונו של התלמיד ללמוד בבית הספר ועל מאמציה שלה לאפשר לו זאת.

דיון.

5.      תחילה - ממצאים עובדתיים. התלמיד עזב בעבר מסגרת לימודים רגילה עקב  בעיות התייצבות ללימודים ועל רקע זה רשם אותו אביו, התובע, ללימודים אקסטרניים ב - 3 מקצועות בבית הספר (סעיף 1 לכתב התביעה). ההרשמה בוצעה ביום 26.1.04 כעולה מטופס השתתפות ת/1 המהווה חוזה בין הצדדים. הצדדים לחוזה היו מודעים לבעיות התייצבות ללימודים של התלמיד בעבר (סעיף 1 לכתב התביעה וסעיף 5 לכתב ההגנה). יחד עם זאת לא הוכח כי תנאי לחוזה היה כי הנתבעת תדאג להתייצבות התלמיד ללימודים. מעבר לכך כי זו חובתו הבסיסית של הורה ולא חובתו של מוסד לימודים (בפרט מוסד הפועל על בסיס מסחרי) הרי הוכח כי בית הספר הציע להעמיד לרשות התלמיד מורה פרטי ושיעורי תגבור והיה נכון להתאזר בסבלנות אף לאחר תום שירותו הצבאי ולרשמו לקורס בהרשמה השניה. התלמיד אמנם לא התייצב ללימודים אך הנתבעת פעלה מעל ומעבר לקיום התחייבויותיה החוזיות והעמידה לרשות התלמיד את מתקניה ומוריה.

6.      התלמיד כאמור לא התייצב לשיעור כלשהו בסמסטר הראשון. התלמיד או התובע לא הודיע על ביטול לימודיו מיד עם תחילת הלימודים. האמור בכתב התביעה לפיו הודע לבית הספר "סמוך לתחילת הלימודים" לא הוכח. ראשית, באותו מקום בכתב התביעה נאמר "לכשלא התייצב ללימודים בסמסטר ראשון..." משמע - חלף למצער חלק מאותו סמסטר עד להודעה כלשהי. בהעדר פירוט מועד ההודעה אין מקום לקבל כי "ההודעה" ניתנה סמוך לתחילת הלימודים. שנית, התובע רשם את התלמיד לקורס נוסף (קורס אנגלית הכלול בקורסים בת/1) בהרשמה השניה על פי ת/2 ביום 15.8.04. משמע - לכאורה לא בוטלו הלימודים כפי שנטען בסמוך למועד בת/1. לא נשלחה ולא הוגשה הודעת ביטול בכתב שהיתה יכולה לשפוך אור על הדברים. נמצא כי התובע או התלמיד לא הודיעו לבית הספר על ביטול הלימודים בסמוך לתחילתם.

7.      כעת למצב המשפטי. לתובע אין עומדת אוטומטית זכות להשבה. עליו להראות כי קיימת לו עילה בדין מכוחה קמה זכות ההשבה.

8.      זכות להשבה קמה דרך כלל מקום שבוטל חוזה והכל לפי סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 ונסיבות המזכות בהשבה. נסיבות אלו אינן מתקיימות כאשר הצד הנפגע ביצע את חלקו בחוזה והיה נכון להמשיך ולבצעו.  מקום בו הצד הנפגע מהפרת חוזה מבטלו כדין לפי סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן - " חוק התרופות"); בנסיבות של עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט - 1979; על פי הסכמת הצדדים ובסיטואציות ספציפיות.

9.      במקרה שלפנינו לא התקיימו על פי הדינים לעיל נסיבות המזכות בהשבה. ביטול מאוחר של הרשמת התלמיד ללימודים בחלוף זמן מתחילתם אינו מאפשר ואינו מזכה בהשבה. ככל שיש בהודעה המאוחרת שניתנה "הודעת ביטול" הרי מדובר בהודעה חד - צדדית, לאחר תחילת הביצוע החוזי על ידי הנתבעת ובניגוד להסכמות החוזיות.

10.  הנתבעת לא ביטלה מצידה את החוזה והיתה זכאית לאוכפו בהיות האכיפה התרופה המרכזית בחוק התרופות. סבורני כי הנתבעת אף אינה נזקקת להישען על זכות האכיפה באשר בנסיבות העניין התובע הוא שמבקש להשתחרר מהחוזה ואילו הנתבעת אינה מבקשת דבר אלא מוכנה, כפי שהיתה מוכנה בכל עת, לקיים אחר התחייבויותיה החוזיות. בכל הכבוד לפסיקה שונה שהציג התובע, לטעמי הנתבעת אינה מתגוננת בטענת אכיפה ואף לו היתה בפיה טענה כזו הרי אין מדובר בחוזה שאכיפתו אינה צודקת או עוסקת במתן/ קבלת שירות אישי לפי סעיף 3(4) לחוק התרופות. אין אלמנט  "אישי" בהתייצבות ללימודים ולא הופנתה טענה "אישית" כלפי בית הספר או מוריו. העובדה כי התלמיד אינו מסוגל או אינו רוצה על רקע אישיותו ללמוד אינה הופכת את האכיפה לשירות אישי. הטענה נדחית.

11.  לא נמצאה עשיית עושר ולא במשפט של הנתבעת על חשבון התובע או התלמיד שוב, משום שהנתבעת לא קיבלה לרשותה "עושר" והיא מוכנה לקיים את התחייבויותיה החוזיות. כאשר צד מונע מהצד השני לקיים אחר התחייבויותיו, אין לשמוע לו בטענה של עשיית עושר ולא במשפט שהרי אם כך נעשה, נרוקן את כל דיני החוזים מתוכנם ובפרט את העקרון כי חוזים יש לקיים.

12.  אשר להסכמה חוזית ספציפית - על פי סעיפים ג' ו - ד' לת/1 (ולת/2) יחוייב תלמיד המבטל הרשמתו עד יום תחילת הקורס בתשלום 30% משכר הלימוד  ואילו ביטול ההשתתפות החל מיום תחילת הקורס ואילך לא יקנה לתלמיד החזר כלשהו (להלן - " תנאי החזר"). ככל שלא ייפסלו תנאי ההחזר על פי דין החוזים האחידים מדובר בהסכמה ספציפית שבנסיבות המקרה שלפני אינה מזכה את התובע בהחזר ולו מן הטעם העובדתי - התובע או התלמיד לא ביטלו את הלימודים עובר לתחילת הלימודים אדרבא, התלמיד שב ונרשם בהרשמה שניה כ - 7 חודשים לאחר ההרשמה המקורית. העובדה שהתלמיד לא הואיל להתייצב לשיעור כלשהו מתחילת הלימודים מעידה אולי על דרכיו והרגליו אך אינה פועלת במישור המשפטי כתואמת ומזכה על פי תנאי ההחזר. נמצא כי לא קמה זכות להשבה מכוח הסכמה ספציפית.

13.  התובע לא הוכיח לרבות באמצעות מסמכים כי בבתי ספר אקסטרניים אחרים חלים בנסיבות העניין תנאי החזר שונים. מכאן כי התוצאה לא משתנה אף נוכח טענה זו ודינה - דחייה.

14.  טוען התובע כי תנאי ההחזר ובפרט הגבלת ההשבה החלקית (70%) עד ליום תחילת הלימודים הינם בגדר פיצוי (ייתכן מוסכם, התובע לא פרט) החורג מתנאי סעיף 10 לחוק התרופות. אינני רואה עין בעין עם התובע או עם המועצה לצרכנות במכתב המצורף לכתב התביעה. השבה מוסכמת ושלילת השבה אינם בהכרח הפן הנגדי של פיצויים. זכותה וציפייתה הלגיטימית של הנתבעת להסתמך על מצבת תלמידים רשומים בפתיחת שנת הלימודים וזאת לצורך תכנון השנה כמו גם דחיית תלמידים פוטנציאליים על בסיס העדר מקום. זכות זו מביאה לכך כי הנתבעת על בסיס הסתמכותה תשלול ביטולי הרשמות מאוחרים למועד הקובע (תחילת הלימודים) ולא כמעין פיצוי אלא דווקא כאמצעי לאכיפת חוזה. זכות זו אינה חיה בבדידות ובמנותק מהתחייבויות הנתבעת. עליה להיות נכונה לקיים את התחייבויותיה החוזיות גם כלפי תלמידים המבקשים לבטל באיחור את הרשמתם. כך עשתה הנתבעת במקרה שלפני. בנסיבות אלה נדחית הטענה.

15.  טענתו האחרונה של התובע  היא כי תנאי ההחזר מהווים תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינם להיפסל. אף כאן אינני רואה עין בעין עם התובע. נצא מנקודת הנחה כי ת/1 ו - ת/2 הינם "חוזה אחיד" כמשמעותו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים תשמ"ג -  1982(להלן - " חוק החוזים האחידים"). אינני רואה במה מקפחים תנאי ההחזר את התובע במשמעות חוק החוזים האחידים. תנאי ההחזר אינם עונים על "חזקות הקיפוח" בסעיף 4 לחוק ואינם מצביעים על קיפוח על פי סעיף 3 לחוק. ייתכן כי ראוי היה בבחינת מידה טובה ולפנים משורת הדין להחזיר לתלמיד שלא למד בכלל במשך שנת הלימודים (גם עקב אשמו הבלעדי) חלק משכר הלימוד אך בכך אין כדי לקבוע כי כל הפועל אחרת ועומד על זכות חוזית, מקפח את הצרכן החוזי על פי הדין. הטענה נדחית.

16.  סוף דבר לאור האמור לעיל נדחית התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.