התובע, מודד מוסמך ובעל משרד לשמאות מקרקעין, ביצע עבודות מדידה לסימון בנינים בהרצליה. מדובר בשתי חלקות, עליהן נבנו בנינים מדורגים - בנינים שיש מורכבות בבנייתם. טרם ביצוע עבודה זו, ביצע התובע עבודת הכנה של מפות טופוגרפיות עבור שתי החלקות האמורות.
החלקות הללו היו בבעלותם של מספר אנשים, בהם הנתבע. "הקבלן המבצע" של אותם בנינים היתה חברה בשם "אנור", בראשה עמד מר יהושע ברק (להלן - "אנור").
טוען התובע, כי הנתבע דנן היה איש הקשר בינו לבין "אנור", הוא שהזמין את עבודות הסימון ועימו סוכם מחיר העבודה - 12,000 ש"ח + מע"מ. עוד טוען התובע, כי גם בעבודות הקודמות שביצע עבור אותו פרוייקט, היה הנתבע איש הקשר, ולכן סמך עליו. הנתבע הוא גם זה שהביא את תוכניות הבניה, שהיו נחוצות לביצוע העבודה, למשרד התובע.
ואולם - על אף שנסתיימה עבודתו של התובע כבר לפני כשלוש שנים - התשלום טרם בוצע. הוא פנה לאנור ובתחילה, נאמר לו שהתשלום יוסדר. לאחר מכן לא ניתן היה עוד להשיג את משרדי אנור ואת יהושע ברק.
הנתבע סיפר לתובע, כך טוען התובע, שאנור בקשיים כלכליים, אך הבטיח שהוא ידאג לתשלום לתובע. בשל כך רואה התובע את הנתבע כאחראי לתשלום השכר המגיע לו בגין עבודתו.
הנתבע, מאידך, אינו כופר בכך שהתובע ביצע עבודה שבגינה מגיע לו תשלום, אך הוא טוען שהוא איננו אחראי לתשלום זה. לדבריו, הוא אכן הזמין מהתובע עבודות בעבר, בהיותו אחד הבעלים של הקרקע בה עבד התובע, אך הוא שילם תמורת אותן עבודות ומאז לא הזמין עבודות נוספות.
לטענת הנתבע, הוא אמנם פנה מספר פעמים ליהושע ברק בנסיון לסייע לתובע לקבל את השכר המגיע לו, אך מעולם לא היה ערב לתשלומים אלה ולא היה אחראי לתשלומם.
יצויין, שהתובע לא תבע את הנתבע כאחד מבעלי החלקות (הדירות) שנבנו, שכמוהו יש עוד שבעה, אלא בשל כך שהוא רואה אותו כאחראי לתשלום בשל תיווכו בהזמנת העבודה ובהבטחה שיהיה תשלום. התובע אמנם טען בעל פה, בדיון בבית המשפט ביום 15.6.04, שאם אנור פשטה את הרגל - בעלי הדירות באים בנעליה, שכן הם יקבלו את דירותיהם, אך טענה זו הועלתה כטענת אגב ולא הוכחה, וממילא - אם זו הטענה - צריכים להתבע כל 8 בעלי הדירות ולא הנתבע הזה לבדו.
דיון והכרעה
אין מחלוקת, שחשבונית העסקה בגין העבודה נושא תביעה זו הוצאה לחברת "אנור", לידי יהושע ברק. אין גם ספק, שקשה עתה לאתר את יהושע ברק, אשר הוזמן להעיד בתיק זה ולא התייצב, על אף שהוצא לו זימון על ידי בית המשפט. ודאי נוח יותר להגיע אל הנתבע דנן, אך שאלה גדולה היא אם העובדה שהוא תיווך, ברשות, בין התובע ליהושע ברק, מטילה עליו חבות אישית לחוב.
מר יוסף יצחקי, אחד מבעלי הדירות שהעיד בפני, ציין כי לאורך כל העבודה, המגעים בנוגע לעבודה עצמה היו בין התובע ליהושע ברק. הקבלן הוא שהיה קורא לתובע, כל אימת שנדרשו מדידות. עד זה אישר שבשיחה עימו, אמר לו התובע כי אין לו דרישות כספיות מבעלי החלקה שלהם, אך נותר לו חוב מהחלקה השניה וכי הנתבע הבטיח לו שידאג לכך. העד יצחקי אמר, שלא ידע על סמך מה אמר התובע מה שאמר.
התובע מפנה לסעיף 13 (ב) להסכם הבניה שנחתם ביום 28.8.2000 בין הקבלן (אנור) לבין בעלי החלקות, בהם הנתבע. באותו סעיף נאמר שכל ההוצאות והאגרות שתהיינה בגין רישום הבית המשותף לעיל, לרבות שכר מהנדס עבור הכנת התשריטים הנדרשים לרישום בית בפנקס הבתים המשותפים, כולל שכ"ט עוה"ד, יחולו וישולמו על ידי הקבלן. מאיזכורם של בעלי מקצועות חופשיים אחרים, אך לא "מודד", מבקש התובע ללמוד ששכרו שלו צריך היה להיות משולם על ידי בעלי הקרקע עצמם. אין בידי לקבל מסקנה זו. סעיף זה עוסק בשלב אחר בבניה, בו מקומו של המודד נפקד, אך אין בכך כדי ללמד דבר. ניתן להסתכל, למשל, על סעיף 8 (ג) לאותו הסכם, בו נאמר שהקבלן מתחייב להמשיך בבניה ברציפות ובקביעות, ללא הפסקה, בצורה שיטתית, תוך שימוש בכח האדם הדרוש לביצוע ההתחייבויות על פי הסכם זה במלואן ובמועדן.
שני הצדדים העידו, כי היה על הקבלן להזמין את התובע לבצע מדידות בכל קומה, שכן מדובר בבנין מדורג שבנייתו מורכבת. נראה לי, לאור זאת, שדווקא סעיף 8 (ג) הנ"ל מתאים יותר לקשר בין הקבלן לתובע מאשר סעיף 13 (ב) שהוזכר.
מעבר לכך - כפי שכבר ציינתי, הטענה שהנתבע חייב מכח היותו בעל הקרקע, לא נטענה אלא כטענת אגב, לא הוכחה ואפילו ביקש התובע להאחז בה - כמו נתבע זה יש עוד שבעה, ואותם לא תבע התובע.
יתכן שהנתבע פעל אכן כשלוחו של הקבלן, עת פנה לתובע. מהשתלשלות הארועים, בהם הקבלן קרא כל פעם לתובע ועבד ישירות מולו, לאחר ה"שידוך הראשוני" שנעשה באמצעות הנתבע, ניתן ללמוד שהנתבע פעל במסגרת הרשאתו של הקבלן, כאשר הביא את התכניות לתובע וכאשר סיכם את המחיר. אם כך, הרי שבמעשיו, אשר נעשו בהתאם להרשאת השולח (הקבלן), כעולה גם מהנספח לכתב התביעה (החשבונית שהוצאה לקבלן), חייב הנתבע את הקבלן ואין לו חבות אישית בגין אותן פעולות.
לאור כל האמור, אני מגיעה לכלל מסקנה שדין התביעה להדחות. הכתובת הנכונה לתביעה זו היא חברת "אנור" על ידי מנהלה, יהושע ברק, שהיא זו שהתקשרה עם התובע. אין בדברי אלה כדי לחוות דעה בשאלת החבות האישית של הנתבע
כאחד מבעלי הקרקע, אלא שכאמור - בסטטוס זה הוא אחד מיני שמונה, והתובע הזכיר ענין זה כבסיס לחבותו רק באמרת אגב ובשלב הדיון ולא הוכיח אותה. החזית במפורש לא הורחבה בכיוון זה, גם כאשר הופיע לדיון כעד מר יצחקי, אחד מבעלי הקרקע האחרים. גם בדיון האחרון, ציין התובע: "יצחקי היה פחות מעורב, לכן פניתי לפלטין" (פרוטוקול הדיון מיום 22.8.04, עמ' 4, שורה 30). פלטין נתבע כמי שהיה "יותר מעורב", ולא כ"בעל קרקע", שעל הגדרה זו - גם יצחקי עונה.
סיכום
התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 400 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן סך של 200 ש"ח בגין שכר טרחתו של העד שהוזמן על ידי הנתבע לבית המשפט.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים
.