ת"צ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
8862-01-11
09/10/2011
|
בפני השופט:
דר' מיכל אגמון-גונן
|
| - נגד - |
התובע:
די אנד איי ייזום ובניה בע"מ
עו"ד חיים פינץ
עו"ד רועי
|
הנתבע:
הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו
עו"ד אראלה אברהם-אוזן
|
| פסק-דין |
לפני תובענה מינהלית ובקשה לאישורה כייצוגית שעניינן פיקדון שחילטה הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו (להלן: "
המשיבה") שלא כדין מהמבקשת ומתושבים נוספים בתחום שיפוטה.
המדובר בפיקדון שאותו נדרש מבקש היתר בנייה לשלם בעת הגשת הבקשה להיתר, בשיעור של 20% מסכום האגרה העתידי המלא שצפוי מבקש ההיתר לשלם, במידה ותאושר בקשתו וזאת מכוח הוראות סעיף 1.00.13(א) לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970(להלן:"
תקנות התכנון והבנייה").
במקרים בהם נזנחה בקשת ההיתר, מבלי שהמשיבה דחתה את הבקשה לגופה, נהגה המשיבה שלא להשיב למבקשי ההיתר את הפיקדון ששילמו בעת הגשת הבקשה. זאת, משום שהמשיבה פירשה את ההוראה שבסעיף 1.00.13(א) לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה, לפיה "
סירבה הוועדה המקומית לתת את ההיתר, תודיע למבקש בכתב על הסירוב וכי הפיקדון יוחזר לו בתוך 30 ימים", ככזו המחייבת אותה להשיב פיקדון רק במקרים בהם סירבה ליתן היתר ולא במקרים בהם לא ניתנה החלטה בשל זניחתה של הבקשה על ידי מבקש ההיתר.
המשיבה הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "
חוק תובענות ייצוגיות"). לפיכך, אני מורה על דחיית התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית. עם זאת נותר לדון בשאלת הגמול למבקשת ובשכ"ט לב"כ המבקשת לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.
1.
רקע הדברים
המבקשת, די אנד איי ייזום ובניה בע"מ, הינה חברה פרטית שתחום פעילותה בייזום, פיתוח ושיווק פרויקטים לבנייה.
במהלך שנת 2007 החלה המבקשת לפעול לקידומו של פרויקט בניה, שכלל הריסה של מבנה קיים ובניית בניין חדש תחתיו.
ביום 12.10.08 הגישה המבקשת למשיבה בקשה לקבלת היתר בנייה לפרויקט. בהתאם לכך, הוציאה המשיבה למבקשת שובר לתשלום פיקדון בסך 3,994.05 ש"ח, אותו שילמה המבקשת ביום 27.10.08.
לאחר תשלום הפיקדון, נפתח למבקשת תיק רישוי בקשר עם בקשתה להיתר.
מספר ימים לפני שהוגשו המלצות אגף הרישוי בקשר עם הבקשה להיתר, הודע למבקשת על ידי אגף הרישוי, כי בהתאם להמלצותיו צפויה המשיבה לדחות את הבקשה. משכך, משכה המבקשת את בקשתה להיתר ותיק הרישוי שנפתח למבקשת בקשר עמו נסגר.
המבקשת הגישה בקשה חדשה לקבלת היתר וביום 19.7.09 הוצא למבקשת שובר לתשלום פיקדון בסך 4,161.33 ש"ח, אותו שילמה המבקשת ביום 20.7.09.
לאחר תשלום הפיקדון כאמור, נפתח למבקשת תיק רישוי חדש בקשר עם בקשתה החדשה להיתר.
ביום 15.8.10 פנתה המבקשת למשיבה בבקשה לקבל בחזרה לידיה את סכום הפיקדון אותו שילמה בקשר עם בקשתה הראשונה להיתר.
ביום 1.9.10 דחתה המשיבה את הבקשה, בציינה, כי:
"
במקרה הנ"ל הבקשה לא סורבה ולא נדחתה אלא נמשכה ע"י המגיש ולכן לא ניתן להשיב הפיקדון."
ביום 5.1.11 הגישה המבקשת תובענה מינהלית כנגד המשיבה וכן בקשה לאישור התובענה המינהלית כייצוגית, במסגרתה ביקשה להגדיר את הקבוצה המיוצגת באופן הבא:
"כל מי שהגיש למשיבה, במהלך השנתיים שקדמו להגשת התביעה ועד למתן פסק דין בתובענה, בקשה למתן היתר בניה, אולם זו לא אושרה על ידי המשיבה מכל סיבה שהיא וסכום הפיקדון ששולם על ידי מגיש הבקשה למשיבה, מכוח הוראות סעיף 1.00.13(א) לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970 (להן- התקנות), לא הושב לו על ידי המשיבה."
המבקשת טענה, כי הפרשנות שנתנה המשיבה להוראות סעיף 1.00.13(א) לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבנייה הינה בלתי סבירה ובלתי מידתית וכי היא אינה עולה בקנה אחד עם מטרת קביעת תשלום הפיקדון, הן על פי לשון ותכלית תקנות התכנון והבנייה והן על פי מושכלות יסוד של המשפט המינהלי בכללותו.
ביום 5.4.11 הגישה המשיבה בקשה לדחיית בקשת האישור מכוח סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות וזאת עקב הודעתה, לפיה היא חדלה מהגבייה שבגינה הוגשה בקשת האישור. המשיבה הודיעה, כי עקב הגשת בקשת האישור היא שינתה את הנחיותיה המנהליות וכי החל מיום 3.4.11 יחול הסדר חדש, שלפיו כל מבקש היתר יהא זכאי לקבל בחזרה את מלוא סכום הפיקדון ששילם במקרה בו נזנחה הבקשה טרם החלטת המשיבה בבקשה.
ביום 6.4.11 הודיעה המשיבה, כי בכוונתה להשיב למבקשת את סכום תביעתה האישית, בצירוף הצמדה וריבית וביום 12.5.11 הושב הסכום האמור למבקשת.