פסק-דין בתיק ת"צ 44052-07-12

כללי

1. לפני בקשה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשנ"ו - 2006 לאישור הסדר פשרה בסכסוך שבעניינו הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית. הסדר הפשרה נחתם על ידי באי כוח הצדדים ביום 12.2.2013, והוגש לאישורו של בית המשפט ביום 13.2.2013 (להלן: " הסדר הפשרה").

2. התובענה עוסקת בסוגית הנגשת אוטובוסים בקווים עירוניים ותחנות קו לשימוש  עיוורים וכבדי ראיה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1988  והתקנות שיצאו מכוחו, לרבות תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג - 2003, והתכנית הרב-שנתית ליישום הנגשת התחבורה הציבורית בישראל.

3. יצוין כי בעניין זה התנהלו כבר מספר תובענות ייצוגיות כנגד חברות אחרות המפעילות שירותי תחבורה ציבוריים, שהגיעו לסיומן במסגרת פשרה. הסדר הפשרה בתיק זה פוסע בעקבות הסדרי הפשרה שהושגו ואושרו בתיקים הללו, בשינויים המתחייבים מנסיבותיו של תיק זה.

התנהלות ההליך

4. התובענה שלפני הוגשה ביום 23.7.2012 על ידי מר ראובן ברון (להלן: " המבקש"). המשיבה היא קונקס - תחבורה עירונית בע"מ (להלן: " חברת קונקס" או " המשיבה").עניינה של התובענה בפריט 9(1) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (" תביעה בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות").

5. תמצית טענת המבקש היא שחברת קונקס, המפעילה שירותי תחבורה ציבוריים, בין היתר בערים מודיעין, יבנה, טבריה ולוד וכן בצפון הארץ, לא הנגישה את שירותיה לעיוורים ולקויי ראיה, כמתחייב על פי הדין.

6. ביום 13.2.2013, לאחר מספר בקשות דחיה, ועוד בטרם התקיים דיון קדם משפט תיק,  הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית (להלן: " הבקשה לאישור הסדר הפשרה").

7. לאחר שעיינתי בבקשה לאישור הסדר הפשרה הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחותה על הסף, ולכן הוריתי ביום 14.2.1013 לפעול לפי האמור בסעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, ולפי תקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע - 2010. קרי, לפרסמה להתייחסויות, ולקבוע הוראות לעניין הגשת התנגדויות והודעות הסתלקות. בנוסף קבעתי כי נוסח ההודעה לגבי הפשרה יהיה כמפורט בנספח א' לבקשה לאישור הסדר פשרה, בכפוף לשינויים מספר, ובהם שההפניה לנוסח המלא של הבקשה, תכלול הפניה לאתר אינטרנט הפתוח לכלל הציבור שיאפשר, באופן נגיש, עיון או הורדה של הנוסח המלא של הבקשה. העתק ההחלטה בעניין הפרסום, הבקשה לאישור הסדר הפשרה וכתבי הטענות הועברו על פי ההחלטה לעיונם של היועץ המשפטי לממשלה, מנהל בתי המשפט, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והיועץ המשפטי של משרד התחבורה, והתיק נקבע לדיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה ליום 1.5.2013.

8. ביום 22.4.2013 הגישה ב"כ היועץ המשפטי את עמדתה, לפיה היא אינה מוצאת מקום להתנגד לאישור הסדר הפשרה, ומותירה את ההכרעה לשיקרול דעת בית המשפט. עם זאת מצאה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להעיר מספר הערות. בין היתר הדגישה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי אין בהסדר הפשרה כדי לגרוע מחובת ההנגשה על פי חוק, והעירה כי חלק מן ההתחייבויות שנטלה על עצמה המשיבה אינן בגדר הטבה, שכן הינן נדרשות על פי חוק, אולם הסכימה כי חלקן הינן, כפי שהצהירו הצדדים, לפנים משורת הדין. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה המליצה שבנוסף לדיווח לבית המשפט על התקדמות ביצוע הסדר הפשרה, ידווחו הצדדים עליו גם לנציבות שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות. לסיום הציעה לדחות חלק מתשלום שכר הטרחה לב"כ התובע הייצוגי בהתאם להתקדמות ההסדר.

9. בתגובתו מיום 29.4.2013, חלק בא הכוח המייצג על חלק מהערות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, שהתייחסו לשאלה האם הטבות הניתנות לקבוצה במסגרת ההסדר מתחייבות על פי חוק אם לאו. לעניין שכר הטרחה ציין בא הכוח המייצג כי הוא מתנגד להצעת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להתנותו בהתקדמות יישום ההסדר משום ששכר הטרחה שנקבע הינו נמוך ממילא בהשוואה לשכר טרחה שנקבע במקרים דומים. את סוגיית הדיווח ביקש בא הכוח המייצג להותיר לשיקול דעתו של בית המשפט.

10. ביום 1.5.2013 קיימתי דיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה, לאחר שלא הוגשו התנגדויות לביצועו. במסגרת דיון זה טענו הצדדים כי הסדר הפשרה שמוצע בתיק זה הוא הסדר שקול להסדרי פשרה דומים שאושרו במקרים קודמים (ראה טבלת השוואה המצורפת להודעה מטעם המבקש לפיה אושרו הסדרים שקולים בהליכים הללו: ת"צ 38942-01-10 (מחוזי ב"ש) לאוטמן נ' מטרודן (ניתן על יד השופטת רחל ברקאי ביום 19.12.2012); ת"צ (מרכז) 6849-01-10 ברון נ' קווים (ניתן על ידי השופטת אסתר שטמר ביום 23.9.2012); ת"צ (מחוזי חי') 16360-06-12 איליה נ' נתיב אקספרס (ניתן על ידי השופט יגאל גריל ביום 5.5.2013).

11. ב"כ המשיבה הדגיש כי התחייב לאשכול שלם של הנגשה של תחנות אוטובוס בקווים בין עירוניים. המשיבה התחייבה להנגיש 150 סככות ותחנות שאין חובה על פי דין להנגיש אותן, והתחייבה להנגיש גם מסופים, הגם שאין מוטלת עליה לשיטתה חובה בעניין זה.  לטענת חברת קונקס, אם בוחנים את היחס בין הסדר פשרה זה להסדרים המקבילים שנערכו עם חברות הסעה ציבוריות אחרות, מכלול ההטבות כאן עולה על ההטבות שניתנו בהסכמים אחרים שכבר אושרו כך שהחברה כאן נתנה במסגרת הסדר הפשרה מעל ומעבר. כן הסכימה המשיבה, בהתאם להצעת ביהמ"ש, לבצע את התחייבויותיה מכוח הסדר הפשרה בהתאם למועדים שפורטו בהסכם הפשרה, וזאת למרות שפסק הדין טרם ניתן, ומטבע הדברים לא יהפוך לחלוט עד למועד שנקבע בהסכם כתנאי לביצוע ההסדר עוד השנה (בכך הסכים ב"כ חברת קונקס לוותר על ההתניה הקבועה בסעיף 20 להסדר הפשרה).

12. לאור כל אלה קבעתי במעמד הדיון כי ההסדרים בעניין הנגשה המפורטים בהסדר הפשרה מקובלים עלי, ואין בדעתי להתערב בהם, ורשמתי לפני את הודעת ב"כ המשיבה כי יעמדו במועדים הקבועים בהסדר הפשרה למרות שלא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 20 להסדר הפשרה.

13. לבקשת בית המשפט הגישו הצדדים ביום 5.5.2013 הודעה הכוללת טבלת השוואה בין הסדר הפשרה בעניין שלפני להסדרי פשרה דומים בהליכים ייצוגיים אחרים בנושא הנגשת שירותי הסעה ציבוריים לעיוורים ולקויי ראיה.

עקרי הסדר הפשרה המוצע

14. להלן עיקרי הסדר הפשרה שהוגש לאישור בית המשפט:

                                 א.         הגדרת חברי הקבוצה - חברי הקבוצה הוגדרו כ" עיוורים ולקויי ראיה אשר מרכז חייהם בישראל, אשר עשו שימוש בשירותי תחבורה ציבורית עירונית המסופקים על ידי [חברת קונקס] ".

                                 ב.         התחייבויות המשיבה - להלן התחייבויות חברת קונקס על פי הסדר הפשרה: