1. לפניי שתי בקשות לאישור הסכמי פשרה בתובענות ייצוגיות, בהתאם לסעיפים 18 - 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן:
חוק תובענות ייצוגיות). הואיל ועניינן של הבקשות דומה, הן נדונו, בהסכמה, במאוחד.
2. המבקשים הגישו בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד המשיבות. ביסוד הבקשות טענת המבקשים, כי המשיבות לא סימנו על מוצרים בסניפיהן את מחיר המוצר לפי יחידת מידה, וזאת בניגוד לסעיף 4(א)(3) לחוק הגנת הצרכן ולתקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה) תשס"ח-2008. הקבוצה הוגדרה כ"כל לקוחותיה של המשיבה אשר רכשו מוצרים לגביהם לא קוימה החובה לסמנם במחיר ליחידת מידה ונגרם להם כתוצאה מכך נזק כלכלי". המבקשים עתרו לפסק דין הצהרתי שלפיו כל אחת מהמשיבות הפרה את הוראות הדין, וכן למתן צו עשה אשר יורה לכל אחת מהמשיבות להסיר את המחדל. כמו כן נדרש פיצוי כספי כאשר לעניין ציינו המבקשים, כי אין ברשותם נתונים מדויקים בדבר היקף מכירות והנזק לחברי הקבוצה. לשיטתם של המבקשים, סכומה המשוער של כל אחת מהתביעות הנו 20,000,000 - 30,000,000 ש"ח, כאשר מספר חברי הקבוצה אינו ידוע. כמו כן התבקשה פסיקתו של פיצוי לטובת הציבור מכוח סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.
3. במרץ 2011, מבלי שהוגשו על ידי המשיבות תשובות לבקשות האישור, הוגשו על ידי ב"כ הצדדים בקשות לאישור הסכמי פשרה. על פי הנחיית בית המשפט הכניסו ב"כ הצדדים בהסכמים המוצעים שינויים מסויימים. ביום 5/4/11 הוריתי לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשות בעיתונים ולשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעות שפורסמו כאמור, פורטו עיקרי ההסכמים והוגדרו הקבוצות. כמו כן צוין, בין היתר, כי תוך 45 ימים רשאים חברי כל אחת מהקבוצות להגיש התנגדות להסדר, או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות.
4. לאחר ביצוע הפרסומים לא הוגשו התנגדויות כלשהן מצד חברי הקבוצות. אף לא אחד מבין חברי הקבוצות ביקש שלא להימנות עליהן לעניין הסכמי הפשרה.
היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות באת כוחו, כי הסכמי הפשרה במתכונתם הנוכחית אינם ברורים ומעלים שאלות וקשיים, ולכן - כל עוד לא יובהרו או יתוקנו - לא ראוי לאשרם. בישיבה שהתקיימה ביום 29/6/11 פרטה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה את עמדתה וב"כ הצדדים התייחסו להשגותיה. לכל אלו אחזור בהמשך.
5. על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסכם פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". סעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסדר הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר. להלן אבחן את הסדרי הפשרה המוצעים על פי אמות מידה אלה.
6. עילות התביעה, שעליהן התבססו שתי בקשות האישור, הן הפרת סעיף 4(א)(3) לחוק הגנת הצרכן ותקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), המהווה גם היפר חובה חקוקה כמשמעה בפקודת הנזיקין, וכן הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן,
7. חברי הקבוצה, בכל אחת מבקשות האישור, הם "כל לקוחותיה של המשיבה אשר רכשו מוצרים לגביהם לא קויימה החובה לסמנם במחיר ליחידת מידה ונגרם להם כתוצאה מכך נזק כלכלי".
8. כפי שכבר צוין לעיל, המבקשים עתרו לפסק דין הצהרתי שלפיו כל אחת מהמשיבות הפרה את הוראות הדין, וכן למתן צו עשה אשר יורה למשיבות להסיר את המחדל. כמו כן נדרש פיצוי כספי כאשר לעניין זה ציינו המבקשים, כי אין ברשותם נתונים מדוייקים בדבר היקף המכירות והנזק לחברי הקבוצה. לשיטתם של המבקשים, סכומה המשוער של אחת מהתביעות הנו 20,000,000 ש"ח ואילו סכומה המשוער של התביעה השניה הנו 30,000,000 ש"ח, כאשר מספר חברי כל אחת מהקבוצות אינו ידוע. כמו כן התבקשה פסיקתו של פיצוי לטובת הציבור מכוח סעיף 20(ג) לחוק תובענות יצוגיות.
9. השאלות המהותיות שבעובדה ומשפט, המשותפות לכאורה לכלל יחידיה של כל אחת מהקבוצות, הן אלו: האם המשיבות הפרו את הוראות חוק הגנת הצרכן ותקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה); האם בכך ביצעו כלפי חברי הקבוצה עוולה של היפר חובה חקוקה או של הטעיה צרכנית, המצדיקה מתן סעד הצהרתי וסעד של צו עשה להסרת המחדל. אשר לשאלת הנזק הממוני של חברי הקבוצות אציין כבר עתה, כי ספק רב בעיני אם מדובר בשאלה משותפת, אך לעניין זה אתייחס בהמשך.
10. הסכמי הפשרה כוללים שני רכיבים עיקריים. רכיב עיקרי ראשון שלהם הוא הסרת המחדל. במסגרת זו התחייבו המשיבות לסמן כדין את המוצרים, לפי יחידת מידה. יוער בהקשר זה, כי במהלך הדיון שלפני לא הייתה מחלוקת, כי נכון לעת הזו מקיימות המשיבות את הוראות הדין ככתבן וכלשונן.
רכיב עיקרי שני של הסכמי הפשרה הוא פיצוים של חברי הקבוצות. בהקשר זה הוסכם על פיצוי לטובת כלל צרכניהן של המשיבות, אשר יתבטא בכך שכל אחת מהמשיבות תעניק לצרכנים שיבקרו בסניפיה, במשך שלושה חודשים החל מחלוף 45 ימים מאישור הסדרי הפשרה, הנחות על ארבעה מוצרי צריכה, כמפורט להלן:
במבה אוסם 80 גרם תמכר ב- 4 ש"ח במקום 4.4 ש"ח.
וופלים 250 גרם ימכרו ב-2.5 ש"ח במקום 2.99 ש"ח.
רסק עגבניות 100 גרם ימכר ב- 1.00 ש"ח במקום 1.99 ש"ח.
חלבה 100 גרם תמכר במחיר 2.00 ש"ח במקום 2.99 ש"ח .
תוך 60 יום לאחר סיום תקופת ההנחות יגישו הצדדים לבית המשפט הודעה, שלפיה ניתנו ההנחות הלכה למעשה.
על פי הסכמי הפשרה, בכפוף לאישורם מוותרים חברי הקבוצה, כלפי המשיבות או מי מטעמן, על כל תביעה או טענה הכלולות בבקשות האישור.
11. בנוסחם המקורי של הסכמי הפשרה נאמר, כי מתן ההנחות יערך במסגרת
"מבצע צרכני" שיערך ב85% מסניפי המשיבות, אך נוכח הסתייגויותיו של היועץ המשפטי לממשלה אישרו ב"כ הצדדים, במהלך הדיון לפני, כי המשיבות ימנעו מלעשות שימוש כלשהו במונח "מבצע", וכי מונח זה גם לא יופיע על המדפים או על המוצרים.