פסק-דין בתיק ת"ד 1523-05-12

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 13/10/10 נהג הנאשם ברכב פרטי בקרית אונו בכביש 471 והגיע לצומת בר אילן. הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לתנאי הדרך, איבד שליטה על רכבו, עלה על המדרכה ופגע בתחנת אוטובוס ובהולכת הרגל הגב' קרן בניאל, שעמדה בסמוך לה.

בישיבת ההוכחות הראשונה התייצבה הולכת הרגל וטענה כי נתגלו אצלה חבלות נוספות. בהמשך תוקן כתב האישום על ידי הוספת גרם חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, כאשר בעובדות כתב האישום המתוקן נכתב כי:  " כתוצאה מהתאונה ניזוק כלי הרכב ונחבלה בגופה הולכת הרגל חבלות של ממש, שבר דחיסה TC ונזקקה לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי".

פרשת התביעה :

במסגרת פרשת התביעה העידו עדי התביעה הבאים:

עד תביעה מס' 1, גב' קרן בניאל (יפת), הולכת הרגל הנפגעת בתאונה. מטעמה הוגשו המסמכים הבאים: תעודה רפואית (ת/1) ; אישור רפואי מקופ"ח "מכבי" (ת/2) ; מזכר המתעד אמרה שנרשמה מפיה ע"י השוטר סאלח סוויד (ת/3).

בנוסף מטעם ההגנה הוגשו באמצעות העדה: מכתב שערך בעלה שנשלח למשטרה בפקס' בתאריך 11.11.10 (נ/1) ; טופס הודעה על ת"ד שמסרה העדה במשטרה בתאריך 31.10.10  (נ/2) ; תמונה של תחנת האוטובוס שצילם הנאשם (נ/3)  ;  הודאת העדה במשטרה מתאריך 18.11.10  (נ/4)  ;  תמונה של הצומת (נ/5).

עד תביעה מס' 2, רס"ר תמי ינקו, חוקרת מאת"ן ת"א, באמצעותה הוגשה הודעת הנאשם מיום 25.11.10 (ת/4).

מטעם ההגנה הוגשו באמצעותה:  עדכון לנוהל מת"ן [יציאת בוחן לתאונת דרכים] (נ/6)  ; ועדכון להנחיה  מס' 1/08 (נ/7).

עד תביעה מס 3, ד"ר עוראבי חיג'לה, אורטופד, מטעמו הוגשו מקבץ תעודות רפואיות שערך עבור הנפגעת (ת/6).

מטעם הגנה הוגשו באמצעותו: פרוטוקול פס"ד בו שימש העד מומחה (נ/8) ; בדיקת מיפוי עצמות מיום 10.11.10 (נ/9) ; תשובה לבדיקת דימות (נ/10) ; ותוצאות בדיקתC.T  (נ/11).

עד תביעה מס' 4, מר יעקב סיני, פסיכולוג קליני מטעמו הוגש מכתב (ת/7).

עד תביעה נוסף, ד"ר סער לחמי, רופא תעסוקתי, לא התייצב בביהמ"ש למרות זימונו כדין והתובעת ויתרה על עדותו.

בסיום פרשת התביעה הוגש בהסכמה נוהל את"ן מס'  02.233.18 [קבלת הודעות על תאונת דרכים יציאת בוחן לזירה] (ת/8).

עוד יצוין כי לאחר הגשת כתב האישום המתוקן, בו הוספה כאמור הטענה כי תוצאות התאונה מתבטאות בחבלות של ממש למתלוננת, הוזמנה עדת התביעה מס' 1 לביהמ"ש בשנית על פי החלטתי, וזאת על מנת להיחקר אך ורק לגבי תלונותיה לחבלות כפי שתוארו במסמכים הרפואיים (ת/6) שהגישה המאשימה באמצעות ע.ת. מס' 3 ד"ר חיג'לה.  העדה לא התייצבה ובמכתב שהעבירה ישירות למזכירות ביהמ"ש הודיעה כי אינה מסוגלת להתייצב עקב מצבה הנפשי כטענתה ומכיוון שאינה מסוגלת לעבור שוב חקירה בביהמ"ש ולהיזכר בתאונה, וביקשה להשתחרר מהתייצבות בביהמ"ש.  מכתבה הועבר בהחלטתי לממונים על התביעה  והמאשימה התבקשה לבחון המשך צעדיה בהתאם.

מאחר והעדה לא שוחררה על ידי, למרות בקשתה, ומאחר והעדה לא התייצבה בהמשך לדיון, ובנסיבות כמתואר הכריזה ב"כ מאשימה בשלב זה -  "אלו עדי".

פרשת ההגנה :

הנאשם כפר באחריות לתאונה, וטען כי התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינתו מאחר ולטענתו סנוור במפתיע מאחור, ואיבד יכולת לראות את הכביש שלפניו, זאת סמוך לעיקול שמאלה בכביש. לטענתו עשה כל שביכולתו בנסיבות כדי למנוע את התאונה. בנוסף, כפר הנאשם בחבלות ובמיוחד בחבלות של ממש להן טענה המתלוננת, וטען כי הולכת הרגל עמדה על המדרכה מחוץ לתחנה ומאחוריה וכלל לא נפגעה מרכבו.