1. בפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע אשר יורה לנתבעת להימנע מלנקוט עיקולים, ניתוק אספקת מים והליכי גביה אחרים נגד התובעת בגין צריכת מים במוסדותיה. כן מתבקש בית המשפט להצהיר כי על הנתבעת חובה לשלם לתובעת את הסכום המלא בגין הלוואת בעלים שנתנה לה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ו/או ריבית פיגורים עד למועד התשלום בפועל, וכן להצהיר כי זכותה לקזז כל סכום המגיע לה מהנתבעת ולהפחיתו מסכומים אותם היא חייבת לנתבעת.
2.
רקע עובדתי בתמצית:
א. הנתבעת הינה תאגיד מים וביוב אזורי, אשר התאגד בהתאם להוראות חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א- 2001 (להלן: חוק התאגידים). בחודש יוני 2008 קיבלה הנתבעת מאת הממונה על תאגידי המים והביוב ברשות המים (להלן" "הממונה"), רישיון הפעלה אשר מכוחו הוטלה על הנתבעת האחריות למשקי המים והביוב של מספר רשויות, וביניהן התובעת. מאותו מועד, אחראית הנתבעת על ניהול משק המים והביוב בתחום שיפוטה של התובעת וזאת מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים בחודש דצמבר 2006 (להלן "ההסכם").
ב. במסגרת ההסכם, הועברו לנתבעת ערב הקמתה כלל הנכסים התפעוליים ששימשו את משק המים והביוב של אותן רשויות כולל התובעת, וזאת עפ"י סעיפים 9(א) ו-11(א) לחוק התאגידים ולכללים שנקבעו בהמשך לסעיפים אלו ע"י שרי האוצר והפנים (להלן: "הכללים"). לצורך העברת הנכסים בין הרשויות המקומיות לתאגידי המים בנוגע למחלוקת, קובע סעיף 15 להסכם כי:
"60% מכלל הנכסים המועברים לחברה, הינם בתמורה להקצאת מניות בחברה". בהמשך קובע סעיף 18 להסכם כי:
"40% מכלל הנכסים המועברים לחברה, מועברים לחברה, כהלוואות אותן תפרע החברה לידי כל רשות בתשלומים שווים אשר יתפרסו על פני 15 שנה, במועדים ובצירוף שיעור הריבית, כקבוע בנספח ו' המצורף להסכם זה כחלק בלתי נפרד הימנו" (ראו נספח ב' לתביעה ונספח 8 לבקשה לביטול צו מניעה זמני).
ג. אין מחלוקת בין הצדדים כי נכון למועד זה, טרם נפרע כל תשלום מאת הנתבעת לתובעת בגין אותם נכסים, אשר הועברו אליה כהלוואת בעלים.
ד. מאז קיבלה הנתבעת את האחריות על משק המים והביוב של התובעת, היא מספקת, בין היתר, מים ושירותי ביוב למוסדות הציבור ולשטחי הגינון של התובעת, אשר עבור צריכתם שילמה התובעת כצרכנית של הנתבעת. החל מחודש מרץ 2011 הפסיקה התובעת לשלם עבור צריכת המים שלה. נוכח האמור, שלחה הנתבעת לתובעת פניות שונות ובהמשך הודעת דרישה לתשלום חוב, לפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה) (להלן: "הפקודה). בהמשך, לאחר שהחוב לא שולם, הוציאה הנתבעת צווי עיקול על נכסיה של התובעת.
ה. ביום 5.10.11 פנתה התובעת לבית המשפט קמא בבקשה בהולה למתן צו מניעה זמני ולביטול עיקולים מינהליים במעמד צד אחד. בבקשה טענה כי למיטב ידיעתה, הוטלו על התובעת עיקולים בבנק לאומי בע"מ בסכום של 339,943, בבנק דקסיה בסכום של 344,723 ובבנק הפועלים בסכום שאינו ידוע. על יסוד הנטען בבקשה, אסרה כב' השופטת אלונה אריאלי בהחלטתה מיום 05/10/11 על הנתבעת לנקוט נגד התובעת בהליכי גבייה בכלל ועיקולים אצל צדדים שלישיים בפרט, עוד קבעה כי העיקולים אשר כבר הוטלו ע"י הנתבעת יוותרו על כנם בשלב זה ברישום בלבד ולא ימומשו. בהמשך הגישו הצדדים את כתבי הטענות בתיק.
ו. לאחר שהתנהלו הליכים שונים בין הצדדים, הגישה הנתבעת ביום 20.2.12 בקשה להעברת הדיון לבית משפט זה מחוסר סמכות עניינית. נוכח הסכמת התובעת, העבירה כב' השופטת אריאלי את הדיון בתיק לבית משפט זה.
ז. במסגרת הדיון שהתקיים בפניי ביום 29.3.12, הודיעו הצדדים כי הם סבורים שהמחלוקת ביניהם הינה בשאלה משפטית, אשר נסמכת על מסמכים שצורפו לכתבי הטענות והתצהירים. נוכח האמור הודיעו כי הם מוותרים על חקירת המצהירים מטעם שני הצדדים וביקשו כי בית המשפט יכריע בסוגיה בהסתמך על המסמכים שהוגשו. לצדדים ניתנה האפשרות להגיש השלמות סיכומים בכתב, ואלו אכן הוגשו. במסגרת השלמות אלו הודיעו הצדדים מפורשות כי מוסכם עליהם כי בית המשפט יתן פסק דין אף בתיק העיקרי וזאת בהסתמך על כתבי הטענות, התצהירים והנספחים שהגישו.
3.
טענות הצדדים בתמצית:
א. אציין תחילה, כי מחד התובעת אינה חולקת על חובתה לשלם לנתבעת תשלום כספי עבור צריכת המים במוסדות הרשות ומאידך, הנתבעת אינה כופרת בחובתה לשלם לתובעת תשלום עבור הנכסים, אשר הועברו לה כהלוואת בעלים, כאשר ביחס לחוב זה אין בין הצדדים כל חילוקי דעות באשר לסכום הנומינאלי של הלוואת בעלים. בין הצדדים קיימת כאמור מחלוקת משפטית בשאלה האם הגיע כבר מועד פירעון הלוואת הבעלים והאם התובעת יכולה לערוך קיזוז בין סכומי החוב.
ב. בכתב התביעה טענה התובעת, כי אין עוררין בין הצדדים כי הנתבעת חייבת לה סכומי עתק, עקב הנכסים שקיבלה כהלוואת בעלים, אולם היא נמנעת מלהחזיר הלוואה זו בטענות שווא, תוך פגיעה קשה וחמורה בזכויות התובעת, אשר סובלת בעצמה ממצב כלכלי קשה.
התובעת הוסיפה כי מצב בו היא עומדת בהתחייבותיה ומעבירה למבקשת כספים עבור צריכת מים ומנגד זו נמנעת מלשלם לה את חובה, הינו מצב שאין הדעת יכולה לקבל. נוכח האמור טענה התובעת, כי קמה לה זכות מלאה לבצע קיזוז בין הסכומים.
עוד הוסיפה התובעת כי דרישות התשלום שנשלחו אליה וכן צו העיקול אינם עומדים בדרישות הפקודה, מקום שאינן חתומות על ידי בעלי התפקידים המוסמכים ולפיכך גם מטעמים אלו יש ליתן צו מניעה ולבטל את העיקולים. הוסיפה וטענה כי אף קיימת מחלוקת לעניין גובה הסכום אותו היא נדרשת לשלם לנתבעת.
עוד טענה התובעת כי העיקולים שהוטלו פוגעים באופן שעולה על הנדרש ביכולתה של התובעת לתפקד באופן תקין ולתת את השירותים המחויבים לתושביה, כאשר הם פוגעים ביכולתה לתשלומים לספקים שונים, לשכר עבודה לעובדיה ולהתנהלות מול בנקים ומוסדות המדינה. התובעת הסיפה כי מאזן הנוחות והמידתיות נוטים באופן מפורש לטובתה, כאשר הנזק שיגרם לה באם לא יבוטלו העיקולים עולה בעשרות מונים על הנזק שעלול להיגרם לנתבעת.
ג. הנתבעת בכתב הגנתה הפנתה להשתלשלות העניינים. לשיטתה, בטרם שהועברו אליה שירותי המים והביוב מצב התובעת היה בכי רע, כאשר לתובעת התחייבויות כספיות רבות בגינם. נוכח האמור טענה הנתבעת כי , לתובעת כלל לא נגרם חסרון כיס ולמעשה העברת הנכסים לידי הנתבעת הטיב את מצבה הכלכלי.
הנתבעת כאמור לא התנערה מחובתה להשיב את הלוואת הבעלים שניתנה לה ע"י התובעת בהתאם לכללים ולהסכם שנחתם בין הצדדים, אולם טענה כי טרם הגיע המועד לפירעונו וזאת בהסתמך על נוסח ההסכם בין הצדדים, אשר כלל לא קבע הוראה מפורשת בה עליה להשיב את ההלוואה. הנתבעת הוסיפה כי נוכח הפסיקה הנהוגה בעניין וכן נוכח נסיבות מתן ההלוואה והנתונים השונים האופפים אותה, הרי שטרם חלף "זמן סביר" לפירעון ההלוואה. בנוגע לכך הפנתה הנתבעת לעמדת הממונה אשר סירב לדרישת התובעת להורות לנתבעת לפרוע במועד זה את הלוואת הבעלים.
הנתבעת הפנתה להליכי הגבייה שהפעילה וטענה כי לא נפל כל פגם בהודעות הדרישה ששלחה לתובעת או בצו העיקול שהוציאה על נכסיה. עוד הפנתה לסכומי הגבייה וטענה כי לא נפלה בהם כל טעות.