לפניי תובענה למתן צו מניעה, צו עשה, כספית ולמתן חשבונות, הכל בגין הפרת זכויות היוצרים של התובע בשני ספרים שהוציא לאור ואשר הנתבעים החזיקו עותקים מפרים ומכרו אותם בחנויות אשר בבעלותם, זאת למרות שידעו או היה עליהם לדעת, שמדובר בעותקים אסורים למכירה.
בשלב מסוים של שמיעת הוכחות הסכימו הצדדים שהסכסוך יוכרע לפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר הגשת טיעונים נוספים בכתב. משעשו כן, אפרט את עמדותיהם.
עמדת התובע
א.כללי
1. בשנת 1988 הוציא התובע לאור ספר בשם "JERUSALEM THROUGH MY FATHERS EYES" (להלן: "
הספר הראשון"). הספר הנו לקט של צילומים שערך התובע, מתוך אוסף מצילומי אביו, אליה קהואג'יאן ז"ל, שהיה צלם בעל שם בירושלים. לירושלים הגיע כיתום, אוד מוצל מאש מהשואה הארמנית. הספר מוקדש לסבו וסבתו של התובע, אשר נספו בשואה הארמנית. עיקר הספר הוא לקט ערוך של צילומים שצילם ביד אומן אביו של התובע בארץ ישראל החל משנות העשרים של המאה שעברה ועד סופה, שסודרו באופן מושכל ומקורי על-ידי התובע. מתחת לכל צילום מופיע כיתוב הכולל את האתר המצולם ובדרך כלל את שנת הצילום.
2. לאחר פטירת אביו של התובע, וכשנתיים לאחר הוצאת הספר הראשון, החליט התובע להוציא לאור ספר נוסף, במהדורה איכותית יותר, והפעם גם כגלעד לאביו המנוח, כאשר בפתח הספר, לאחר הודעת זכויות היוצרים, הוסיף את תמונת אביו בציון שנות חייו (להלן: "
הספר השני"). תהליך ההפקה של הספר השני ארך זמן רב והושקעו בו משאבים מרובים, כאשר התובע מסדר את התמונות ובנו סורק אותן להדפסה. במהדורה האיכותית הוסיף התובע וגרע מספר תמונות ושינה את סידורן.
3. התובע טוען, כי בתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים ביצירה חייב הוא להוכיח: שקיימת זכות יוצרים ביצירה; שהתובע הוא הבעלים של זכות היוצרים; ושזכותו הופרה על-ידי הנתבע (ע"א 8485/08
The FA Premier League Limited
נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (לא פורסם) נבו, 25.1.2010) (להלן: "
עניין פרמייר ליג"), שרה פרזנטי, דיני זכויות יוצרים (מהדורה שלישית, 2008), כרך 3, 1889 (להלן: "
פרזנטי").
התובע מפנה לסעיף 1 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "
החוק"), המגדיר "יצירה ספרותית" כלקט של יצירות. לאור טיבה של היצירה הנדונה בתיק דנן - ליקוט של תמונות וסידורן בספר - מתאימה היא לידון כיצירה מסוג לקט (ראו: ע"א 513/89 S/Interlego נ' Lines bros. S.a-exin, פ"ד מח(4) 133, 713 (1994) (להלן: "
עניין איטרלגו").
לעניין מבחן היצירתיות מפנה התובע
לעניין פרמייר ליג, בפסקה 31, דהיינו: כי היצירה חייבת להיות "פרי עמלו הרוחני של היוצר" (
עניין אינטרלגו, בעמוד 378); ולשקף למצער "רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי" (רע"א 2687/92
גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251, 257 (1993) (להלן: "
עניין גבע").
באשר למבחן ההשקעה לגביו, "ביטוי לגביו מתבקשת הגנת זכויות יוצרים... צריך להיות תוצרה של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו - זמן, עבודה, כישרון, ידע ועוד" (עניין פרמייר ליג, בפסקה 34).
הלכות אלה עוגנו בסעיף 4(ב) לחוק, לפיו: "
מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו".
4. לטענת התובע, עדותו לא נסתרה, כי הספרים הינם לקט של תמונות שמצא בביתו, ובהוצאה לאור של הספרים הושקעו משאבים מרובים כאשר התובע מסדר תמונות ובנו סורק אותן, ובאשר לספר השני, הוזמן נייר מיוחד מחו"ל, הוספו ונגרעו תמונות, ושונה סדר הופעתן. ומחקירתו של התובע: "
דברים כאלה לוקחים זמן. היו כל כך הרבה נגטיבים... היה קשה לי להחליט מה להכניס ומה לא... בסופו של דבר עשיתי את זה שניתן לראות את החיים היום יומיים" (ר' תצהיר התובע, פסקאות 8-9, 11-13; פרוטוקול הדיון מיום 26.10.11, בעמוד 10, שורות 1-3).
משהוכח שהתובע ערך, ליקט והוציא לאור את הספר הראשון והספר השני, כאשר הודעת זכויות היוצרים שבספר לא נסתרה, ובשים לב לעובדה שאין ולא כלום בין הזכויות בתמונות לזכויות בספרים, שכן נפסק כי: "העובדה כי "אבני הבניין", שהיו החומר שביד היוצר במלאכתו, הן נחלת הכלל, אין לה ולא כלום לשאלה אם קמה לו זכות יוצרים ביצירתו" (ע"א 2790/93
Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד(3) 817, 830 (2000)), (להלן: "
עניין קימרון"), הרי שהוכח שהתובע הוא בעל זכות היוצרים בספרים.
כן טוען התובע, כי הוכיח שזכותו הופרה וכי החוק קובע בסעיף 11, שכל פעולה שהיא בלעדית לבעל הזכויות, אם בוצעה ללא הסכמתו, היא הפרה ישירה. כאן מעתיק הספר הוא המפר הישיר, אך לפי האמור בסעיף 48 לחוק, החזקת העותקים המפרים למטרה עסקית ומכירתם על ידי הנתבעים, ללא הרשאה מאת בעל הזכויות הינה הפרה עקיפה שביצעו הנתבעים, והוא מפנה לראיות שהובאו בעניין זה.
כמו כן, לאחר שהתובע - על ידי ב"כ ועל ידי בני משפחתו - פנה לנתבעים ויידע אותם שהעותקים שהם מוכרים הם עותקים מפרים, ובמכירתם יש משום הפרת זכות יוצרים, המשיכו הנתבעים לשבת בחיבוק ידיים ועצמו עיניהם.
לדבריו, הפסיקה הכירה בכך שתחום עיסוקו של המפר הוא שיקול חשוב בהחלטה אם הנתבע ידע (או היה עליו לדעת) כי היצירה מוגנת (ר' ת.א. (ת"א) 75851/04
דורמפן נ'
ynet ידיעות תקשורת בע"מ (ניתן ביום 11.5.06), שם, פסקה 41).
ב. הזכות המוסרית
5. מלבד הזכויות הכלכליות שבידי בעל זכות היוצרים עומדת לו גם זכות אישית-מוסרית. על פי סעיף 46(2) לחוק, זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות התובע, כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף אם יש בכך כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. מכאן לשיטתו, יש לראות את העותקים המפרים כפוגעים גם בזכות המוסרית של התובע בספריו, זאת בשל איכותם הירודה, ואת הנתבעים, בהתאם לס' 51 לחוק, כמפרים עקיפים של הזכות המוסרית שכן ידעו או היה עליהם לדעת כי הם מוכרים ומחזיקים לצורך מסחר בעותקים מפרים.
ג. מספר ההפרות