עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין.
נתונים כלליים והמחלוקת אודות נסיבות התאונה:
התובע יליד 11.5.85 ובזמנים הרלוונטיים לענייננו, עבד כמפעיל מכונת קנטים במפעל של הנתבעת 1 (להלן -
"המפעל" או
"המעבידה" בהתאמה) אשר היתה מבוטחת בפוליסת ביטוח מעבידים אצל הנתבעת 2.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 11.6.06 ובזמן שהתובע עבד על מכונת קנטים חדשה אשר הובאה למפעל, לפתע קיבל מכת חשמל חזקה והועף אחורנית. לטענת התובע, לאחר התאונה נמסר לו ע"י המעבידה, כי היא ארעה כתוצאה מהעדר הארקה למכונה.
במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו, חזר התובע על הגרסה שבכתב התביעה והוסיף, כי המכונה שבנדון הובאה למפעל במקום מכונה ישנה מספר ימים בלבד לפני התאונה, וחשמלאי מטעם המעבידה הוא אשר חיבר אותה לחשמל והנחה אותו לגבי אופן הפעלתה. כמו כן, טען התובע כי היה היחיד במפעל אשר עבד על המכונה, הגם שבאותו יום קיבל עזרה מעובד נוסף בשם דורו. מכוח תפקידו, היה התובע מכניס את העצים למכונה ודורו היה מקבל אותם לאחר שנעשו בהם קנטים, מבלי שהאחרון יבוא במגע עם המכונה. לטענת התובע, ביום התאונה וגם יום לפני כן, הוא התריע בפני החשמלאי אודות הרגשתו בחשמל סטטי כל פעם שבא במגע עם המכונה, ואולם החשמלאי הודיע לו כי אין מה לדאוג. בהתאם לכך, התובע אכן עבד על המכונה כשלפתע קיבל מכת חשמל והוא עף אחורה.
לפיכך טוען התובע, כי על הנתבעות לפצות אותו בגין נזקיו משום שהועסק על מכונה מסוכנת שלגביה לא נעשו כל הפעולות הנחוצות לשם הבטחת שלום המשתמשים בה.
לעומת זאת, הנתבעות חולקות על נסיבות התאונה המפורטות לעיל וטוענות כי התובע כלל לא התחשמל, ומכל מקום אחריותן לתאונה לא הוכחה.
ניתן לומר כי הצדדים חלוקים ביניהם לאורך כל החזית: החל מנסיבות אירוע התאונה, המשך בשאלת האחריות וכלה בשאלת הנזק.
דיון בשאלת האחריות ונסיבות התאונה:
אקדים את המאוחר ואציין כי אני מקבלת את טענותיו של התובע לגבי נסיבות פגיעתו ולגבי אחריותן של הנתבעות לפצות אותו בגין נזקיו.
בטרם אדון בטענות הצדדים גופן יובהר, כי המסקנה אליה הגעתי אינה נסמכת כהוא זה על טענת התובע בתצהירו כי התריע קודם לאירוע התאונה בפני החשמלאי שהוא מרגיש בחשמל סטטי כל אימת שהוא נוגע במכונה החדשה - טענה שלגביה טוענות הנתבעות כי היא בגדר הרחבת חזית אסורה משום שלא נטענה בכתב התביעה - ולו משום שאינה רלוונטית לצורך ההכרעה במחלוקת.
מכל מקום, התובע מסר בעדותו כי ההרגשה אשר חווה ביום בו נפגע מהתחשמלות היתה שונה מהתחושה של חשמל סטטי אותה חווה קודם לכן, ומכאן שכל נושא החשמל הסטטי אינו בעל השפעה על נושא הדיון.
לגופו של עניין, גרסת התובע לגבי התחשמלות מהמכונה מקובלת עליי במלואה. גרסה זו נתמכת על ידי מספר נתונים, כגון האמור בגיליון חדר המיון שם נמסר בסמוך מאוד לאחר התאונה כי התובע התחשמל במהלך עבודתו. אגב כך אוסיף, כי גם ביתר המסמכים הרפואיים נטענה אותה טענה אודות פגיעה כתוצאה מהתחשמלות.
לא זו אף זאת, גרסת התובע נתמכת בעדותו של עובד הנתבעת לשעבר מר אברהם פחימט (להלן -
"מר פחימט"), אשר מסר בתצהירו ובעדותו לפניי כי לא היה עד לתאונה, ואולם גם התובע וגם "בעל הבית מר אלישע" מסרו לו מיד לאחר התאונה ועוד קודם שפינה את התובע לקבלת טיפול רפואי לפי הוראת מר אלישע, כי התובע התחשמל בזמן העבודה.
גרסתו של העד לא נסתרה והיא מקובלת עלי במלואה. לא זו אף זאת, ניסיונן של הנתבעות לפקפק באמינותו של העד לנוכח פיטוריו ממקום עבודתו במפעל אינו מקובל עלי. העד עשה רושם של עד אמין וניטרלי ובדבריו הוסיף כי חרף פיטוריו הוא שמר על יחסים תקינים עם מנהל הנתבעת, עמו הוא נפגש באקראי מדי פעם.
לעומת זאת, גרסתו של מנהל הנתבעת אשר הגיש תצהיר והעיד לפניי בחקירה נגדית, היא גרסה שאינה נתמכת בראיות כלשהן. ויודגש, מר רוזנר לא היה עד לתאונה וכל הידוע לו נסמך על הדברים אשר נמסרו לו למחרת יום התאונה, לפיהם התובע אמר
"שנפגע ממכת חשמל כאשר נגע במכונה. דובר על חשמל סטטי ולא על זרם חילופין של חברת החשמל" (סעיף 8 לתצהירו). אלא שלא ברור מתוך האמור בתצהיר מי דיווח לו זאת, והאם הדיווח נסמך על דברי התובע ישירות לאותו 'מדווח' או שמא ממקור שני או שלישי.
יתרה מזאת, לא ברור לי מדוע לא זומן החשמלאי מטעם הנתבעת אשר הרכיב את מכונת הקנטים על מנת להעיד אודות חיבור המכונה לכבל ההארקה, כפי שנטען על ידי מנהל הנתבעת מר רוזנר בתצהירו, ובדרך זו לנסות להפריך את גרסתם של התובע והעד מטעמו אודות חיבור כבל ההארקה רק לאחר התאונה.
אשר לטענת הנתבעות כי הפגיעה ממנה סבל התובע אינה אופיינית להתחשמלות, משום שלא אובחנו אצלו כוויה או פצע חריכה - טענה זו דינה להידחות. אומנם התובע לא אובחן כסובל מתסמינים אלה, שהם אכן תסמינים האופייניים להתחשמלות, ברם החשיפה הרבה למקרי התחשמלות למדוני כי קיים מגוון של תסמינים, כאשר בין הקשים ניתן למנות הפרעות בקצב הלב או דום לב, ובין הקלים ניתן למנות פגיעה קלה ברקמות. כמובן שאין באמור כדי להיות נתונים המצויים בידיעה שיפוטית, ואולם מעניין לגלות, כי כל הרופאים אשר נחשפו לסיפור המעשה וטיפלו בתובע, בין בחדר המיון, בין בקופת חולים והמרפאות השונות, ובין אצל המומחים הרפואיים אשר הגישו חוות דעת לתיק, כל אלה לא גילו שום תהייה לגבי סוג התסמינים מהם סבל התובע לבין גרסתו אודות התחשמלותו, ללמדנו כי התסמינים מהם סבל התובע אינם זרים למקרי התחשמלות.
די באלה כדי להביא אותי להעדיף את גרסת התובע אודות התחשמלותו בזמן העבודה.