1. תפיסת מקרקעין ע"י צה"ל, הגיעה לפתחו של בית משפט עקב מחלוקת בעניין שיעור הפיצוי המגיע לתובע בגין התפיסה.
2. התובע טוען כי הוא בעל המקרקעין שנתפסו על ידי הנתבעים לצרכי צבא מכוח צו תפיסה מיום 5.8.03. הנתבעים, שינו את מצב המקרקעין בהתאם למטרותיהם לאחר התפיסה ועשו בהם שימוש בלעדי, למרות שפג תוקפו של צו תפיסת המקרקעין ובהתעלם ממחאותיו כנגד זאת. לשיטתו, שווי דמי השימוש למקרקעין עומד על סך של 99,800$ לשנה ממועד הוצאת צו התפיסה ואילך. בנוסף, לאור שינוי פני המקרקעין לצרכי הצבא , יש להורות לנתבעים להשיב את מצב המקרקעין לקדמותו ערב התפיסה.
3. הנתבעים, דוחים את טענות התובע וטוענים כי הוצעה לתובע הצעה ראוייה לתשלום פיצוי, שנדחתה על ידו אף שהיה בה כדי לייתר את הצורך בניהול התביעה. לענין צו התפיסה טענו הנתבעים כי קיימת אפשרות להאריך את תוקף צו מפקד האזור, גם בעל פה. כך נעשה בפועל ובהתאם לכך, צו התפיסה הוארך כדין והוא בתוקף. בנוסף ניטען כי התובע, זכאי לפיצוי רק עבור השטח שנתפס בפועל במקרקעין הכולל 339 מ"ר ולא עבור כל שטח המקרקעין שבבעלות התובע. לאור זאת, התובע זכאי לפיצוי בסך 762$ לשנה בלבד.
טענות הצדדים
:
4. התובע, בעלים של שתי חלקות צמודות: חלקה 33 וחלקה 34 בגוש 28010 (להלן - "המקרקעין") בבית לחם, בסמוך לקבר רחל, הרשומות בספר 6 ערבי, דף 52 (נספחים ת/1 ו- ת/2 לכתב התביעה). ביום 5.8.2003 הוצא צו תפיסת מקרקעין מס' 14/03/ת תיקון גבולות (יהודה ושומרון) התשס"ג - 2003, בחתימת האלוף מ' קפלינסקי (להלן - "הצו") ותוקפו עד 31.12.2005 (נספח ת/5 לכתב התביעה).בהתאם לצו, נתפסו המקרקעין לצורכי צבא והחזקה בהם נהפכה לאקסקלוסיבית ולא נותר לתובע לפי טענתו , כי אם לקבל דמי שימוש בהתאם סעיף 7 לצו.
5. לדברי התובע, עם סיום תוקף הצו (בסוף שנת 2005) נכנסו למקרקעין טרקטורים ודחפורים של הנתבעת, שינו את תוואי השטח והתאימו את ייעוד המקרקעין לצרכי צבא. מחאותיו ודרישותיו לחדול מביצוע העבודות לאור סיום תוקף הצו ולמנוע שינוי של פני המקרקעין נדחו. בכך, נפגעו זכויותיו במקרקעין ונידחתה גם דרישתו מהנתבעת שתשלם לו דמי שימוש ראויים לפי הוראות הצו ונוצרה סחבת מצידה של הנתבעת, בניהול ענינו (חליפת מכתבים צורפה כנספחים ת/6-ת/13). בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 2.5.07 הובטח לתובע שתומצא לו חוות דעת שמאית וביום 14.5.07 נמסרה לו חוות דעת של השמאי רוני גוילי מטעם הנתבעת (נספח ת/14 לכתב התביעה להלן-"חוו"ד גוילי"). בנוסף, נשלח אליו מכתב מלשכת היועץ המשפטי לאזור איו"ש מיום 30.5.07 (נספח ת/15 לכתב התביעה) בדבר הפעולות שיבוצעו ע"י הנתבעים לבדיקת טענותיו בנוגע לשטח התפוס ולגובה דמי השימוש להם הוא זכאי. התובע טוען, כי הצעת הנתבעת לסיום הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט לא היתה הצעה ראויה לפי זכותו לדמי שימוש ראויים שכן ההערכה היתה בסך 2,250$ לשנה.
6. בחוות דעתו של מפענח צילומי אוויר מטעם התובע , המומחה מרדכי אהרוני , מיום 21.5.07 (נספח ת/16 לכתב התביעה) נאמר השטח התפוס בפועל הוא 1,660 מ"ר מתוך המקרקעין שבבעלות התובע שהם 4.3 דונם. לטענת התובע, התפיסה היתה הלכה למעשה על כל חלקה 34 באופן שמנע שימוש שלו בחלקה כולה ובנוסף נתפסה חלקה 33 שבבעלותו. שמאי המקרקעין יעקב תמוז מטעמו, העריך את שווי מלוא חלקה 34 על סמך חוזה מכר מינואר 2004 בסך 313,000$ לדונם ואת שווי המבנה המצוי בתוך השטח התפוס בסך של 80,000$. לפיכך, נקבע ששווי דמי השימוש הראויים למקרקעין הוא 94,213$ לשנה. הערכת דמי השימוש היא בשיעור של 7% משווי הבעלות המלאה (7% X 4.3 X 313,000$) ושווי דמי השימוש הראויים למבנה הכלוא בשטח התפיסה, הוא 5,600$ לשנה (7% X 80,000$) (חוות הדעת של השמאי תמוז מיום 29.5.07 צורפה כנספח ת/17 לכתב התביעה, להלן-"חוו"ד תמוז").
7. בהתאם לכך הוגשה תביעה למתן פסק דין הצהרתי המחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 99,800$ לשנה מיום צו התפיסה שהחל ב-5.8.03 ועד לפינוי המקרקעין הפועל ומורה לנתבעים להשיב את מצב המקרקעין למצבו ערב התפיסה. בנוסף, בקש התובע כי יוצהר שהתפיסה , החל מיום 1.1.06 אינה כדין הואיל ותוקף הצו פג כבר ביום 31.12.05 .
8. הנתבעים אישרו כי הוצא צו תפיסה כניטען ע"י התובע (14/03/ת) לצורך צבאי , על מנת להקים גדר ביטחון. התובע, אינו חולק על סמכותו של מפקד האזור לתפוס מקרקעין לצרכי צבא ועל פי הדין החל באזור התפיסה, קיימת זכות למפקד האזור להאריך את תוקף הצו גם בעל פה לפי הוראת סעיף 1(ד) לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) (מס 378), תש"ל- 1970 (להלן-"צו הוראות ביטחון"). לפיכך והואיל והצורך הבטחוני בגדר ביטחון לא חדל להתקיים בתום תקופת הצו המקורי אישר בעל פה מפקד האזור את המשך התפיסה לפי סמכותו לעשות כן. הנתבעים הוסיפו וטענו כי אין לתובע להלין כנגד פגיעה בזכויותיו עקב אי ידיעתו על הצו שכן , הוא היה מודע לקיומו של הצו ולתפיסה בפועל, גם לאחר תום תקופת הצו המקורי. לפיכך, תוקפו של הצו הוארך כדין והתפיסה לא לוקה כלל באי חוקיות.
9. הנתבעים טענו כי נעשה אכן ניסיון לגבש מתווה מוסכם להסדרת תשלום פיצוי לתובע בגין התפיסה. לאחר קבלת המסמכים הנדרשים נועדו הצדדים בשנית והוצע לתובע שישולמו לו דמי שימוש שנתיים לכל דונם קרקע שנתפס או שנשללה הגישה אליו, בהתאם להערכת השמאי מטעמם אך התובע, דחה את הצעתם. מאוחר יותר, ביום 12.7.07 הועברה לב"כ התובע הצעה משופרת ובעת שביקש לבחון אותה ובטרם השיב להצעה, הוגשה התביעה.
10. הנתבעים טוענים כי התובע זכאי לדמי שימוש ראויים עבור שטח המקרקעין שנתפס בפועל שהוא כ- 339 מ"ר בלבד , מהמועד בו נחתם הצו ועד ליום 31.12.11 על פי צו התפיסה המוארך, בסך 2,250$ לדונם לשנה. בהתאם לשטח התפוס, הפיצוי המגיע לתובע הוא בסך של 762.75$ לשנה.
דיון ומסקנות:
11. אין מחלוקת לפי כתבי הטענות וטיעוני הצדדים ועל פי דיני התפיסה הלוחמתית, כי הסמכות נתונה בידי המפקד הצבאי להורות משיקולים ביטחוניים-צבאיים, על הוצאת צו לתפיסת המקרקעין ( בג"ץ 2056/04
מועצת הכפר בית סוריק ואח' נ' ממשלת ישראל, פד"י נח(5) 807, עמ' 831; בג"ץ 2577/04
טהה אל ח'וואג'ה נ' ראש הממשלה, פורסם בנבו). קיימת גם הסכמה בין הצדדים כי לפי תקנה 52 לאמנת האג, תפיסת המקרקעין היא בתמורה לפיצוי והדבר קיבל ביטוי בצו התפיסה גופו (ראו: סעיף 7 לצו ת/5 ).
12. המחלקות היא קודם לכל, בשאלת משך תוקפו של הצו ופעולותיהם של הנתבעים בתקופה זו. התובע טוען שתוקף הצו פג ביום 31.5.05 (והפנה לסעיף 8 בצו כאמור בסעיף 2(ג) לכתב התביעה) ולפיכך, שינוי פני השטח של המקרקעין נעשה לאחר שפקע תוקף הצו ( עמ' 17 שורה 31).
13. הנתבעים דחו את טענת אי החוקיות (סעיף 9 לתצהירו של ברוך שריר) וטענו שבסמכותו של המפקד הצבאי, להאריך בעל-פה את הצו מכוח סעיף 1(ד) לצו הוראות הבטחון (והפנו לבג"צ 469/83
חברת האוטובוסים המאוחדת הלאומית חברון בע"מ נ' שר הבטחון ובעמ' 38 שורות 1-12 לפרוטוקול מיום 14.11.10).
14. סעיף 1(ד) לצו הוראות הבטחון קובע:"אפשר להוציא כל צו בעל פה, אם הרשות הנותנת או המוציאה אותו מוצאת לנכון לעשות כן". אמנם, הוצא צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 שנכנס לתוקף ביום 2.5.10 במקום צו 378 אך במסגרתו גם נקבע בו שהוראות, פקודות, צווים, החלטות, פסקי דין או הודעות שהוצאו או שיוצאו בהתאם להוראות צו 378 וצווים אחרים, יש לראותם כאילו הוצאו בהתאם להוראות צו 1651.
15. בתאם לכך, אני קובעת כי הצו הוארך כדין בהארכה בעל פה ונדחית טענת התובע בדבר אי חוקיות התפיסה עקב אי הארכתו. חיסזוק לכך נימצא בהסכמות הצדדים מיום 14.11.10 לפיהן ניתנה החלטתי כי תשלום דמי השימוש יהיה על פי הצו המוארך עד ליום 31.12.2011 בתשלום אחד ולאחר מכן, אם יהיו הארכות נוספות ישולמו דמי השימוש. בנוסף, הוסכם כי בחודש יוני יתבצע תשלום רטרואקטיבי עבור חודשים ינואר-יוני 2012 ובד בבד, ישולמו לתובע דמי שימוש עבור המחצית השניה של שנת 2012.
היקף שטח התפיסה:
16. לעניין היקף שטח התפיסה טענו הנתבעים טענות שונות, שחלקן אינן מתיישבות האחת עם השניה. מחד גיסא טענו שלצורך בניית גדר הביטחון נתפס בפועל 0.895 דונם מתוך חלקה 34 ואילו , יתר חלקה 34 וכן חלקה 33 לא נתפסו כלל ולא נפגע השימוש בהם עקב עבודות שבוצעו ע"י הנתבעים במקרקעין. יחד עם זאת, חלק מחלקה 34 שגודלו 0.441 דונם בנוי עליו מבנה שנותר בצידה השני של הגדר, במקום בו אין לתובע גישה אליו. לכן לטענת הנתבעים, סך השטח התפוס ו"הכלוא" עקב הגדר
הוא 1.336 דונם (סעיף 19 לסיכומי הנתבעים).