בפניי תביעה נזיקית, למתן פיצויים בגין תאונה שנגרמה לתובע במסגרת עבודתו במלון
"מוריה פלאזה" שבטבריה, הנמצא בבעלותה של נתבעת 1 (להלן:
"המלון").
התובע, יליד 1970 תושב העיר טבריה, עולה חדש מחבר העמים (עלה ארצה ביום 24/09/97), תובע את הנתבעת 1 (חברה המחזיקה ומפעילה בתי מלון), בגין עוולת הרשלנות. מכוח כך, עותר הוא לפיצוי בעבור הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת העבודה. נתבעת 2, הינה המבטחת של נתבעת 1 ולפיכך התביעה הוגשה גם כנגדה.
ביום 15/07/98 לקראת השעה 03.15, עת עבד התובע במסגרת תפקידו כעובד ניקיון, החליק מגרם מדרגות ונפל על ידו הימנית. כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים, כך לטענתו, באמה הימנית, שהחריפו והתגברו עד שהתפשטו לכתפו הימנית, לצווארו ואף לראשו (להלן:
"התאונה"). לבד מהנזקים הפיזיים, נגרמו לתובע, לטענתו, נזקים נפשיים בגין אותה התאונה.
אשר לעצם התאונה, אין מחלוקת כי זו אירעה, אולם הצדדים חלוקים באשר ל
נסיבות האופפות אותה. כמו כן, בעניין
שאלת האחריות, סבור התובע, כי הנתבעת 1 התרשלה במחדליה ובמעשיה ולפיכך היא האחראית לקרות התאונה. נתבעות 1 ו- 2 טוענות מאידך, כי האחריות כולה רובצת על כתפי התובע, שפעל באופן בלתי זהיר ולפיכך מבקשות לראותו כאחראי היחידי לה.
באשר לגובה הנזק ושיעור נכותו של התובע, הצדדים חלוקים גם בעניין זה. הנתבעות, הצטיידו בחוות דעת הסותרות את חוות הדעת מטעם התובע. ועל כן גם עניין זה טעון הכרעה.
טענות התביעה
לטענת התובע, ביום 15/07/98, לקראת השעה 03.15 במסגרת משמרת לילית ובמהלך עבודתו הרגילה (לאחר ניקוי חדרי המלון ובעודו מחזיק בסדינים מלוכלכים, שקיות זבל וכלי ניקוי כדוגמת שואב האבק), ניקה הוא את מסדרונות ומדרגות מלונה של נתבעת 1. בתוך כך, ירד הוא את גרם המדרגות המוביל לקומת הבריכה (ולטענת התובע הוא נעדר מעקה). בהגיעו למדרגה האחרונה, החליק ונפל כתוצאה מרטיבות שנראתה הן על גבי המדרגות והן על גבי הרצפה שבתחתית המדרגות וכן לאור המשקל הכבד שנשא אותה העת. כתוצאה מהתאונה הובהל התובע לבי"ח
"פוריה" בעיר טבריה, שם טופל ונבדק.
לאחר התאונה, פנה התובע, לא אחת, לצורך קבלת טיפול רפואי לקופת החולים שבאזור מגוריו ולאחר בדיקה אורטופדית אובחן על ידי ד"ר דוידזון כסובל מ- CONTUSION UPPER LIMB ROB R וכן מ - BRACHIAL PLEXUS SYNDS R. ביום 30/7/98 ועד ל - 7/8/98 אושפז התובע בבית החולים
"זיו" בצפת. ד"ר ולדימיר וייספאר מצא כי הנפיחות באמה מקרינה לצדו הימיני של ראשו של התובע וכי ניכרת
"חולשה טוטאלית" ביד ימינו.
התובע, נטל תרופות וביצע מספר טיפולים, כך לטענתו. כמו כן, הרופאים אשר עמדו עמו בקשר ובחנו את ממצאי הפגיעה, גילו כי לבד מהכאבים ביד ובכתף ימין, חל דילול קל בשרירו, הוא החל לסבול מכאבי בטן נדודי שינה וכן חלה ירידה בתחושתו בפנים. בגין התקופה הנ"ל הוצאה לתובע חופשת מחלה, לפרקים, על ידי מי מהרופאים המטפלים. המסמכים הרפואיים בעניינו של התובע צורפו אל כתב התביעה וביניהם ניכרים ביקורים רבים בבתי החולים השונים לצורך קבלת טיפול.
בעקבות התאונה, הגיש התובע תביעה לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן:
"המל"ל") ולהכרה בתאונה כתאונת עבודה. המל"ל אכן הכיר בתאונה זו כתאונת עבודה ושילם לנפגע את
"דמי הפגיעה" הנ"ל. הועדות הרפואיות של המל"ל שינו את שיעור נכותו הזמנית של התובע מעת לעת ונכון למועד זה, כך לטענת התובע, מתאריך 01/08/08 נקבעה לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור של 60% וכן נוספו לו 50% נוספים בגין הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו 1956 ולפיכך נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 90%.
לטענת התובע, יד ימין היא ידו הדומיננטית מבין השתיים. לטענתו, הוא היה אדם בריא בגופו ונפשו, עובר לתאונה, ועבד כמאמן ספורט ובעבודות נוספות המצריכות מאמץ פיזי. הוא היה משתכר היטב, אך בעקבות התאונה איבד חלק גדול מיכולתו להשתכר ולתפקד כבעבר. כמו כן הוא נאלץ לשלם סכומי כסף רבים בעבור הטיפולים, הנסיעות וכל המשתמע מכך. התובע, טוען כי נזקק לעזרה מהזולת וכן זקוק לה בעתיד היות ואין ביכולתו לדאוג לצרכיו האלמנטאריים.
זאת ועוד, לבד מן הפגיעה הפיזית, מצבו הנפשי התדרדר אף הוא כתוצאה מנדודי השינה והסיוטים שחווה מדי לילה, בעקבות התאונה.
באשר לתאונה סבור התובע, כי היות וזו נתקיימה בנכס המצוי בשליטתה של נתבעת 1 אשר לא נקטה בזהירות סבירה, הרי שעליה מוטל נטל הראייה להוכיח שלא התרשלה.
לחילופין, טוען התובע, כי הנתבעת 1 לא הזהירה אותו מפני הסיכונים הכרוכים בעבודתו וכי לא דאגה לייבש את הרטיבות שבעטייה נגרמה התאונה. כמו כן, טוען התובע, מגוון טענות בדבר שורת מחדלים מצד הנתבעת 1 (העדר המעקה, העדר חספוס המדרגות, העדר אמצעי הגנה, העדר מתן הוראות בטיחות ופיקוח, העדר אספקת נעליים ראויות לעבודה וכיוצא באלה) וכן מגוון טענות באשר לעובדה כי נדרש מהתובע להתהלך במלון ולבצע עבודתו כשהוא נושא משקל כבד בעוד שמנהל העבודה מאיץ בו. עוד טוען, כי נתבעת 1 התעלמה מתאונות עבודה קודמות שאירעו לעובדיה וכי בירור עובדתי ויישום לקחים מצדה היה יכול למנוע את התרחשותה של תאונה זו.
הנזקים, להם טוען התובע, נחלקים לשניים:
נזקים שנגרמו עד עתה: בגין הפסד שכר בעבר תובע הוא סך של 170,000 ש"ח. בגין הוצאות עבור נסיעות וטיפולים רפואיים תובע 70,000 ש"ח ובעבור עזרת צד ג' תובע 90,000 ש"ח.
נזקים כלליים הצופים פני עתיד: הפסד השתכרות עתידית, פיצוי בגין כאב וסבל, טיפול רפואי עתידי (לרבות ניתוחים), עזרת צד ג' עתידית והוצאות נסיעות ותרופות עתידיות.
טענות ההגנה
הנתבעות 1 ו- 2 מכחישות את העובדות הנטענות ובתוך כך טוענות, כי התובע הוא האחראי הישיר והבלעדי לקרות התאונה היות והוא לא פעל כעובד סביר, באופן בלתי זהיר ובניגוד לאזהרות והדרכות שקיבל, וכן לא מילא אחר הוראות המעביד.