א. ההליך
1. בתאריך 14.7.2009, נכרת חוזה בין התובע והנתבע. על פי הכתוב בחוזה, התחייב התובע למכור לנתבע שטח של 2,000 מ"ר מתוך זכויותיו במקרקעין המזוהים כחלקה 1 בגוש 19382, תמורת הסך 26,000 דולר.
בכתב התביעה שלפני עותר התובע לכך שיוצהר, כי חוזה המכר האמור בטל ומבוטל. כמו כן עותר התובע לכך, שיינתן צו המורה לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע, מכוחו של החוזה האמור.
2. טענות הצדדים מחייבות התייחסות לשני מישורים. במישור האחד מוטל עלי לבחון מה היו ההסכמות האמיתיות בין הצדדים, הן ביחס לשטח הקרקע אליו התייחס המכר והן בנוגע לשאלת המחיר. במישור השני, מוטל עלי לבחון, מה תהיה התוצאה הנובעת מאי החוקיות שנפלה בחוזה, שכן מוסכם על שניהם, שהחוזה אינו משקף את התמורה האמיתית שהנתבע היה אמור לשלם לתובע על פי החוזה.
ב. טענות התובע
3. לטענת התובע, בנושא ההתקשרות החוזית בין הצדדים, פעל הנתבע באמצעות אביו, מר בשיר חלו (להלן - "
בשיר"), אשר שכר את שירותיו של עו"ד נזאר בכרייה לערוך את החוזה. התובע טוען, כי בשיר ביקש ממנו כי ימכור לו שני דונם במקרקעין, ואולם התובע הסכים למכור לו דונם אחד בלבד, תמורת הסך 100,000 דולר. בתאריך 14.7.2009, קודם צאתו של בשיר למכה, הגיע בשיר לבית התובע, והפקיד בידו סך 140,000 דולר, והודיע לו כי ישלים לו את התמורה לאחר שובו. לטענת התובע, באותו מעמד הודיע לבשיר, כי אינו מוכן למכור לו יותר מדונם אחד, תמורת 100,000 דולר בלבד, ואף ביקש ממנו שלא ינצל את יחסי החברות ביניהם כדי לרכוש ממנו זכויות שאין הוא מעוניין למכור לו.
התובע מוסיף וטוען, כי נוכח עמדתו הנחרצת של התובע, הודיע בשיר לתובע, כי מתוך הסכום שהופקד בידו (140,000 דולר), הסך 100,000 דולר ישמש כתמורה עבור קרקע בשטח של 1,000 מ"ר, ואת היתרה, בסך 40,000 דולר, ביקש בשיר להפקיד בידי התובע למשמורת, עד אשר ישוב ממכה. הנתבע מוסיף, כי בשיר השאיר לתובע את הברירה להסכים ולמכור לו דונם נוסף, תמורת השלמת הסכום ל- 200,000 דולר.
באותו מעמד, כך מסר התובע, ביקש ממנו עו"ד בכרייה לחתום על חוזה שהוכן מבעוד מועד. ואולם, בחוזה, שהוכן על ידי עו"ד בכרייה מבעוד מועד, נרשם כי שטח המקרקעין הנמכר הוא 2,000 מ"ר, וכן נרשם שהתובע ישא בתשלום מס השבח, בניגוד לדברים שסוכמו בינו ובין בשיר. על כן, התובע ביקש מעו"ד בכרייה, לתקן את החוזה, ולרשום בו כי המקרקעין הנמכרים הם בשטח של 1,000 מ"ר בלבד, והרוכש, דהיינו הנתבע, הוא שישא בתשלום המסים. עוד טוען התובע, כי באותו מעמד, ביקש עו"ד בכרייה מהתובע, לחתום על הדף האחרון, כראיה לכך שהופקד בידו הסך 140,000 דולר.
4. לדברי התובע עו"ד בכרייה הבטיח לו לתקן את החוזה כפי שביקש, ואולם, לאחר שובו של בשיר ארצה, כאשר התובע ביקש לקבל העתק מתוקן מהסכם המכר, התחמק ממנו עו"ד בכרייה, ולא סר לו העתק מההסכם. רק בעקבות התערבותו של עו"ד עותמאן סנונו, אליו פנה התובע, העביר עו"ד בכרייה לעו"ד סנונו העתק מההסכם, והתברר כי בעמוד האחרון מופיעה רק חתימתו של התובע. זאת ועוד, התברר לתובע, ששטח המקרקעין הנמכרים לא תוקן, והוא נותר 2,000 מ"ר.
5. לטענת התובע, בשיר נהג כלפיו במרמה, ובניגוד למוסכם לא תיקן את שטח הקרקע הנמכר. לטענת התובע, ההסכם אינו משקף מפגש רצונות בין הצדדים, ועל כן דינו להתבטל. לצד זאת מפנה התובע לאי החוקיות שנפלה בתמורה הנקובה בחוזה, המביאה אף היא לבטלות החוזה.
ג. טענות הנתבע
6. לטענת הנתבע, החוזה עליו חתם התובע, משקף את המוסכם בין הצדדים, ואין בטענות התובע כל אמת. לטענת הנתבע, כל שמבקש התובע הוא להתחמק מביצועו של החוזה.
7. בהתייחס לטענת התובע, שעו"ד ברכייה קרא באוזניו את החוזה, קודם שביקש שהתובע יחתום עליו, טען בא כוח הנתבע, כי אין הדבר סביר. הטעם לכך הוא, שעו"ד בכרייה היה עורך דינו של הנתבע, ואין זה מתקבל על הדעת, שבמכר של 2,000 מ"ר התובע היה סומך על כך שעו"ד בכרייה יקריא לו את החוזה, וסביר יותר שהיה פונה לעו"ד מטעמו. זאת ועוד, התיקונים שביקש התובע להכניס בחוזה, היו תיקונים קלים, וניתן היה לבצע אותם באותו מעמד עצמו, ובאופן מיידי, ועל כן התובע לא היה צריך לסמוך על רצונו הטוב של עו"ד בכרייה לבצע את התיקונים לאחר שהתובע כבר חתם עליו.
8. בהתייחסו לאי החוקיות שנפלה לכאורה בחוזה טען בא כוח הנתבע, כי על פי ההלכה הפסוקה כיום, אין לבטל את החוזה רק משום אי החוקיות שנפלה בו, ובעניין זה הפנה בא כוח הנתבע לפסק הדין שניתן בע"א 6667/10
טנדלר נ' קוזניצקי (טרם פורסם, 12.9.2012).
ד. מפגש הרצונות
9. בה בשעה שהתובע טוען כי לא התקיים מפגש רצונות בין הצדדים, טוען הנתבע, שהחוזה שנכרת משקף את שהוסכם. כל אחד מהצדדים טען, שאין ליתן אמון בגרסת הצד שכנגד, והצביע על פרכות שונות בגרסתו.
10. אכן התנהגותו של התובע מעוררת מספר תמיהות. ראשית, התובע חתם על חוזה שמלכתחילה התמורה הנקובה בו אינה נכונה. כזכור, בחוזה נרשם שעבור שטח של 2,000 מ"ר, על הנתבע לשלם לתובע סך 26,000 דולר. כמו כן אין להתעלם מטענת בא כוח הנתבע, שתיקון שטח הקרקע הנמכרת הוא תיקון קל, וניתן היה לבצע אותו בכתב יד, בו במקום. זאת ועוד: לכאורה, אם התבקש התובע לחתום על העמוד האחרון של החוזה רק כדי לאשר שבשיר הפקיד בידו סך 140,000 דולר, הרי יכול היה לתת לנתבע קבלה הרשומה על דף נפרד, או לחילופין, לרשום במפורש בעמוד האחרון של החוזה כי הוא חותם אך ורק לצורך אישור קבלת הפיקדון בסך 140,000 דולר.
ואולם, חרף הסתייגויותיי שלעיל, החלטתי לתת אמון בגרסתו של התובע, ולהלן אבהיר הטעמים לכך.
11. התובע, לאורך כל הדרך היה עקבי בגרסתו, שהוא היה מוכן למכור לנתבע שטח של 1,000 מ"ר בלבד, תמורת הסך 100,000 דולר. עמדתו הנחרצת והעקבית של התובע, נתמכה בעדותו של עו"ד סנונו, אליו פנה התובע לאחר שנואש מפניותיו לעו"ד בכרייה לקבל העתק מהחוזה. אוסיף לעניין זה, כי עו"ד סנונו העיד, שלאחר שהתגלעה המחלוקת בין הצדדים, הגיעו הנתבע ועו"ד בכרייה למשרדו, ביחד עם אחיו של הנתבע, מתוך רצון לפתור את המחלוקת בין הצדדים, ואולם, התובע היה עקבי בעמדתו, ולא היה מוכן להגיע לפשרה כלשהי עם הנתבע.
12. לעומת גרסת התובע, גרסתו של בשיר, אשר טיפל ברכישת המקרקעין עבור בנו, לא הותירה בי רושם חיובי. בשיר טען, כי היה זה התובע שפנה אליו וביקש כי ירכוש ממנו 2,000 מ"ר תמורת הסך 140,000 דולר, והוא היה זה שביקש כי ימסור לעו"ד בכרייה לרשום שהתמורה היא בסך 26,000 דולר בלבד. בשיר אף הוסיף בחקירתו הנגדית, והעיד (בעמ' 34 לפרוטוקול, החל משורה 26):
"אחרי שספרנו את הכסף, 140,000 דולר, הוא אמר תוסיף עוד קצת. אני אמרתי לו שאחרי שאעשה טאבו אשאל את הבן שלי, נגמור עם הטאבו ואם הבן שלי יתן אז יתן. זה היה אחרי שהתובע חתם ואחרי שעורך הדין יצא".
בהמשך לדברים אלה הוסיף בשיר והעיד: