1. בפני תביעה על סך 93,200 ש"ח בגין יתרת חוב שנותרה לנתבעים כתוצאה מרכישת חומרי בניין (לרבות הובלתם), לבית שבנו הנתבעים 1,2 (
להלן: "הנתבעים") בישוב חד נס.
הנתבע 3 (
להלן
גם:"
יוסי") שימש כקבלן עימו התקשרו הנתבעים לצורך בניית הבית. בהתאם להחלטה מיום 10.2.11, ההליכים נגד נתבע 3 עוכבו, לאור צו כינוס בתיק פש"ר, אשר מתנהל כנגדו.
יצוין כי בתחילה הוגשה התביעה גם כנגד נתבעת 4- חברת ביטסק (
להלן: "החברה"), אשר הנתבע 3 היה עימה בקשרים עסקים, אשר יפורטו להלן. אולם, בתאריך 23.11.11 הגיעו התובעת והחברה להסדר פשרה על פיו הועמד חוב החברה על סכום חוב של 15,708 ש"ח והתביעה כנגד החברה נמחקה. כתוצאה מכך, נמחקה גם הודעת צד ג' שהגישה החברה, כנגד הנתבעים.
2. לטענת התובעת במהלך 4/08 הגיעו הנתבעים יחד עם נתבע 3 למתחם התובעת. הנתבע 1 (
להלן: "הנתבע"), הציג עצמו בפני עובד התובעת בשם איציק (להלן: "איציק"), וכן הציג את נתבע 3 כאדריכל והמפקח על בית אותו הינו בונה בחד נס. לטענת התובעת, הנתבע ביקש לפתוח כרטיס לקוח אצלה והודיע כי את ההזמנות יבצע יוסי כשאת כל החשבוניות ישלם הנתבע. ההסכמות הועלו לטענת התובעת על הכתב וצורפו כנספח א' לתצהיר מטעמה.
לטענת התובעת, להבטחת התשלום, מסר הנתבע לתובעת שיק ריק משוך מחשבון הנתבעים, ואשר צורף כנספח ג' לתצהיר מטעמה.
התובעת טענה, כי סיפקה את חומרי הבניין לפי דרישת והזמנת יוסי, כאשר הנתבע שילם את תמורת הציוד בהתאם לחשבוניות שהפיקה התובעת.
לפי גרסת התובעת, במהלך 6/08 ביקש יוסי מאיציק, בהסכמת הנתבע, כי החשבוניות יופקו על שם החברה, על מנת שיכול להזדכות על המע"מ, כאשר הנתבע ימשיך לשלמן. לפיכך, העבירה התובעת את כרטסת הנתבעים על שם החברה.
עוד לפי גרסת התובעת, החל יוסי בנוסף, לרכוש מהתובעת חומרים גם עבור החברה ולצורך כך מסר שיק ריק משוך מחשבון החברה, (השיק צורף כנספח ו' לתצהיר התובעת).
התובעת טענה, כי בתחילת 8/08 הודיע לה הנתבע כי עקב סכסוך, הופסקה עבודת יוסי ואולם הנתבע סירב לשלם את החשבונית שהוצאה לו באותו מעמד על סך של 91,079 ש"ח. לטענת התובעת, סכום החוב נשוא החשבונית לא כלל חומרים שרכשה החברה לצרכיה אלא רק את החוב בגין ציוד שרכשו הנתבעים. התובעת הפנתה לכרטסת, החשבוניות ותעודות המשלוח שצורפו לתצהירה.
לטענת התובעת, הנתבעים התכחשו לחובם למרות שקיבלו מוצרים בהתאם להזמנות שביצע יוסי ובהתאם לתעודות המשלוח שצורפו. התובעת טענה כי הנתבעים חבים לשלם את סכום התביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
בהתאם לסעיף 22 לתצהירה טענה התובעת כי הנתבעים חבים לשלם לה את סכום החוב בסך של 91,079 ש"ח המופיע בכרטסת שצורפה לתצהירה.
3. הנתבעים טענו כי יש לדחות התביעה, שכן התובעת מנסה לגבות מהם חובות של יוסי ו/או החברה (עימה כאמור הגיעה התובעת, בין לבין, להסדר פשרה). לטענת הנתבעים, התקשרו עם יוסי בהסכם לבניית ביתם (לרבות 2 צימרים), עד להשלמתו ומסירתו, כשהתמורה סוכמה על סך של 1,070,000 ש"ח, וכללה עבודות וחומרים (להלן: "התמורה"). מיד לאחר התחלת העבודות, הודיע יוסי לנתבעים כי אין ברשותו חשבון בנק וביקש מהנתבע כי ימסור לו שיקים, ללא שם הנפרע, על מנת שיעבירם לספקים וקבלנים עימם עבד. בהמשך ביקש יוסי מהנתבע אף לשלם לתובעת עבור בלוקים שהזמין ממנה והסכים לקזז התשלום מהתמורה.
לטענת הנתבעים, תוך כדי עבודה הודיע להם יוסי כי עבר לעבוד במסגרת החברה וכי עם פתיחת חשבון בנק על ידה, תבצע החברה את ההזמנות ישירות מהתובעת. כתוצאה מבקשת יוסי לתשלום עבור הבלוקים בטרם פתח חשבון בנק, טען הנתבע, כי בראשית 5/08 נפגש עם איציק- עובד הנתבעת במושב כחל, ציין בפניו כי הופנה על ידי יוסי, עימו התקשר לבניית ביתו וכי באופן חד פעמי ישלם עבור הזמנת הבלוקים. הנתבע טען כי הבהיר באותה פגישה שמדובר בתשלום חד פעמי וכי כל הזמנה עתידית תשולם על ידי יוסי. הנתבע הכחיש כי הציג את יוסי בפני איציק וטען כי באותו מעמד נכחו רק הוא ואיציק (וכי בוודאי לא הציג את יוסי כאדריכל ומפקח שכן יוסי היה רק קבלן מבצע). לטענת הנתבע, מאחר שבאותה פגישה מסר שיקים דחויים, ביקש איציק להחתימו על שטר חוב, אך מאחר שלא היה עימו שטר בהישג יד, ביקש שיק ביטחון. הנתבע טען, כי הבהיר לאיציק שאינו מבין מה ההיגיון במסירת שיק נוסף לביטחון, שהרי אם השקים שמסר יחוללו, לא יהיה גם ערך לשיק הביטחון. אולם, לבקשת איציק, מסר לו שיק שפרטיו הושארו ריקים ורשם על גביו "לביטחון".
הנתבעים טענו כי בנוסף לתשלום זה, ביצע הנתבע הזמנה אישית מס' ימים לאחר מכן, לרכישת ריצוף ופריטים לבריכת שחיה, שתכנן להקים ואשר יוסי לא היה אחראי לאספקתם. לטענת הנתבע, שווי אותה הזמנה עמד על סך של 17,128 ש"ח והיא שולמה בהמחאה עתידית ליום 30.6.08. בתצהירו טען הנתבע כי בפועל לא סופק כל פריט מאותה הזמנה, שכן חלק מהפריטים בסך של 9,302 ש"ח ביקש לבטל ואילו אספקת יתר הפריטים עוכבה, לבקשתו, בשל עיכובים בהתקדמות הבניה. הנתבע טען כי בסופו של דבר, סכום ההזמנה נגבה ממנו ואולם קוזז, לא כדין, מחובה של החברה, במקום מחובו האישי בגין הזמנה זו.
הנתבעים טענו, כי בתחילת 8/08 לאור פיגור בעבודות ודרישה שלא נענתה לתוספת תשלום מעבר לתמורה, נטשו יוסי והחברה את אתר הבניה. הנתבעים טענו, כי בשלב נטישת האתר על ידי יוסי, עמדו העבודות במצב של גמר שלד הבית, מבלי שהחל בבניית הצימרים.
לטענת הנתבעים, בעקבות זאת פנה הנתבע לאיציק והודיע לו על הפסקת ההתקשרות עם יוסי תוך שהתייעץ עימו ביחס לעלויות הצפויות עד להשלמת הבית. באותו מעמד, ביקש ממנו איציק לפרוע את חובות החברה ואולם הנתבע סירב שכן, לטענתו, אין המדובר בחוב שלו ומעולם לא נמסרה לו החשבונית הנטענת על סך 91,079 ש"ח והיא אף לא צורפה לתצהיר התובעת. לטענתו, למרות התכחשותו לחוב, נטלה התובעת את השיק שנמסר להבטחת פירעון השקים שנמסרו על ידו עבור הזמנת הבלוקים ואשר כבר נפרעו, מחקה את המילה "לביטחון" וללא ידיעתו, או הסכמתו, מילאה בו הסכום של 93,200 ש"ח.
הנתבעים טענו, כי מעולם לא קיבלו לידיהם, או אישרו את קבלת הציוד שהוזמן על ידי יוסי וסופק לאתר בניית ביתם בחד נס. הנתבעים טענו, כי מעולם לא קיבלו תעודות משלוח וכי הם שילמו בפועל ליוסי ולחברה סכומים נכבדים, אשר כיסו גם את עלות רכישת החומרים שנרכשו מהתובעת.
לטענת הנתבעים, קבלת התביעה כנגדם, תגרום להם לשלם פעמיים, שכן כבר נשאו בתשלום עבור החומרים כששילמו ליוסי עבורם, וזאת למרות שלא הוצגה כל התחייבות שלהם לערוב לחובות יוסי לתובעת.
הנתבעים הוסיפו כי שיק מס' 10247 ע"ס 13,908 ש"ח שנפרע, לא נזקף בכרטסת שפתחה התובעת על שמם ואף לא נזקף בכרטסת החברה.