א.
מבוא וטענות הצדדים
1. לפניי תובענה שטרית. התובעת אוחזת כשורה בשיק ע"ס 130,000 ש"ח שתאריך פירעונו 28.2.02, והוא נמשך לפקודת אורנאטוס שמה הקודם של התובעת. השיק עשוי וחתום ע"י הנתבע. השיק חולל מסיבת אכ"מ והוגש לביצוע ביום 18.2.03.
2. התובעת, חוות דגים קשת בע"מ (להלן: "
חוות דגים" או "
התובעת") לשעבר חברת אורנאטוס, הייתה בקשרי מסחר עם חברת ענבר מעבדות בע"מ (להלן: "
חב' ענבר") שעסקה בענף דגי הנוי בארץ ובעליה ומנהלה של חב' ענבר הוא הנתבע דנן (להלן: "
הנתבע" או "
אופיר").
3. באוקטובר 2001 נתנה התובעת הלוואה בסך 130,000 ש"ח לנתבע לאחר שהאחרון חתם על הסכם הלוואה (להלן: "
ההסכם"), וזאת כנגד המחאה אישית שלו בסך 130,000 ש"ח (להלן: "
השטר").
4. ביום 15.6.03 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע השטר. עיקר טענתו היא, כי השטר ניתן כשיק ביטחון להחזר הלוואה אשר ניתנה לחב' ענבר על מנת שזו תפסיק את החלק הארי בפעילותה, ותעביר את לקוחותיה וספקיה לפעילות התובעת. הנתבע כמנהל ובעלי "ענבר", היה אמור לעבוד אצל התובעת כמנהל השיווק וכקניין מטעמה.
5. עוד טען הנתבע, כי במסגרת הסכם העבודה בין הצדדים סוכם בין השאר מנגנון החזר ההלוואה וזאת על ידי קיזוז ממשכורות ומכספים שחב' ענבר תהא זכאית להם מביצוע ההסכם וגם הפחתת סכום ההחזר הכולל בהתאם למחזור המכירות בהתבסס על ההנחה כי התובעת התכוונה להקים מתקן לוגיסטי ברמלה, אשר היה מגדיל את היקף המכירות ובהתאמה את הבונוסים להם היה זכאי הנתבע. אולם, החלטת התובעת שלא להקים את המתקן ופיטוריו לאחר כארבעה וחצי חודשים ללא הודעה מוקדמת היוו הפרה של התחייבויות התובעת בהסכם והיא מנעה במו ידיה את האפשרות לקיומו, כמו גם את האפשרות להפעלת מנגנון החזר ההלוואה.
6. ההתנגדות הועברה לבית המשפט, וביום 26.1.04 ניתנה לנתבע רשות להתגונן ותצהירו שימש ככתב הגנה.
7. מטעם הנתבע העידו המומחה מטעמו מר אברהם סק (להלן: "
המומחה"), מר שמואל מור אשר היה היועץ העסקי של חב' ענבר (להלן: "
שמואל"), מר אברהם לבנת (להלן: "
בונדי") אשר היה בעבר בעל מחצית השליטה בחברת האם של התובעת והנתבע. מטעם התביעה העידו מר מיכה וייסוסר מנהל התובעת כיום ובעל השליטה בה (להלן: "
מיכה") ומר עידו רוזן אשר היה יו"ר הדירקטוריון במועדים הרלוונטיים לתביעה דנן (להלן: "
עידו").
8. במהלך עדותו של מנהל התובעת כיום עלה, כי התובעת אינה פעילה יותר.
9. יצוין, כי התובענה אשר הועברה לאחר התנגדות בשנת 2004 נמשכה קרוב לעשור נוכח התנהלות הצדדים בתיק, שכללה בקשות רבות למתן ארכה מטעמים רפואיים ואחרים והחלפת עו"ד. עוד יצוין, כי גם הגשת הסיכומים לוו בבקשות מספר למתן ארכה באופן החורג מהרגיל. סיכומי התשובה הוגשו ביום 21.3.13 בזמן שמועד ישיבת ההוכחות היה ב- 1.11.11, התנהלות זו הכבידה על עבודת ביהמ"ש וסירבלה אותה.
ב.
ד י ו ן
1 . עסקת היסוד אשר מכוחה נמשך השיק נשוא התובענה, הינו הסכם הלוואה. אין מחלוקת, שהנתבע חתם על הסכם הלוואה וקיבל לידיו את מלוא התמורה, ובמסגרת חתימתו הוא העביר לידי התובעת שיק ביטחון בגובה ההלוואה. השאלות שבמחלוקת אם כן, האם יש ממש בטענת הנתבע, כי התובעת הפרה את ההסכם באופן שמנע ממנו להחזיר את ההלוואה ולכן ההסכם בטל, האם השיק נמשך ונמסר על ידי הנתבע בכובעו כערב לחובותיה של חב' ענבר והאם קיימת לו זכות קיזוז בדין.
2. לטענת הנתבע ההלוואה אשר ניתנה לו קשורה במישרין להסכמות שגובשו בין הצדדים עובר לחתימתו על הסכם ההלוואה. למעשה טען הנתבע, כי לאחר שהוא מילא את חלקו בהסכם התנתה התובעת את מתן ההלוואה בחתימה על הסכם, שתנאיו שונים לחלוטין מאלה שסוכמו במכתבים שהוחלפו בין הצדדים, תוך הבטחה כי בהמשך יוכן הסכם שיכלול את כל ההסכמות שגובשו.
3. לגרסתו, מחאותיו לא עזרו נוכח הלחץ בו היה נתון, משום שנזקק לכספי ההלוואה לפירעון חובותיה של חב' ענבר לאחר חיסול עסקיה, נאלץ הנתבע לחתום על הסכם ההלוואה כתנאי לקבלתה. לפיכך הסכם ההלוואה ניתן לביטול ולגישתו הוא בוטל כדין.
4. מנגד, טענה התובעת, כי הנתבע מנסה לנגח את הסכם ההלוואה ולטעון להפרה במסגרת עסקת היסוד והעלאת טענת קיזוז כנגד סכום השיק באמצעות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "
חוק
החוזים"), אולם דין טענותיו להידחות. הנתבע חתם על הסכם ההלוואה לאחר שקרא את תוכנו והבינו, הוא לא הרים את נטל השכנוע כי בעסקת היסוד מתקיימים יסודות עילת הכפייה ומעבר לכך הנתבע לא הודיע על ביטול הסכם ההלוואה כנדרש בסעיף 20 לחוק החוזים.
5. עוד טענה התובעת, כי גם טענותיו של הנתבע באשר להסכם שלא עלה על הכתב, והיה אמור להיחתם, ובו תנאים הנוגעים להעסקת הנתבע ולאופן פירעון ההלוואה והפרת הסכם זה על ידי התובעת, עובדה שגרמה לו לנזקים לכאורה אותם הוא זכאי לקזז, דינן להידחות. ההלוואה ניתנה לנתבע באופן אישי, והוא אף הפקיד את השיק בחשבונו האישי בבנק אוצר החייל, ומעבר לכך הנתבע לא הרים את הנטל לסתור את החזקה כי השטר ניתן ללא כל תנאי.
6. טרם יידרש בית המשפט להפרה הנטענת ולטענות הקיזוז ככל שקיימות יש לבחון את הסכם ההלוואה והסכמות הצדדים עובר לחתימה על ההסכם.
ג.
הסכם ההלוואה- טענת הכפייה
1. אין מחלוקת, כי ביום 1.10.01 החל הנתבע לעבוד עבור התובעת עוד בטרם הצדדים חתמו על הסכם פורמאלי (סעיף 2.16 לסיכומי הנתבע). למעשה, הסכם ההלוואה הינו ההסכם הראשון והיחיד שנחתם בין התובעת לנתבע בסוף אוקטובר 2001, והוא מהווה את עסקת היסוד אשר מכוחה נמשך השיק נשוא התובענה. לטענת הנתבע, הסכם זה נחתם בכפייה כלכלית, ולפיכך קיימת לו זכות ביטול.