א.
רקע כללי:
1. ברחוב יבנה מס' 48-46-44 פינת רחוב סוקולוב מס' 111, בעיר רמת השרון, מצוי מתחם של בתי מגורים משותפים (להלן - הבית המשותף), שבחזיתו מתחם בו פועלים מספר בתי עסק (להלן - המתחם).
2. תובעת 2 (להלן - התובעת) מפעילה במתחם מסעדה ובית קפה, הידועים בכינוי "קפה 111" (להלן - בית העסק או העסק). תובע 1 (להלן - התובע) הינו הבעלים של התובעת. התובע ואשתו, גב' אלין גולדמן, משמשים כמנהלים בתובעת. הנתבע - יליד שנת 1942, פרופסור לממשל ולמדיניות ציבורית - הינו בעלים של דירת מגורים בבית המשותף ומתגורר במקום.
3. ביום שבת 21.2.09, בסמוך לשעה 06:00, טייל הנתבע יחד עם כלבו בסמוך לבית העסק, שהיה סגור באותה עת. לפתע, כאשר חלף הנתבע מול דלת הזכוכית שבחזית בית העסק, בנסיבות שעוד תתוארנה ביתר פירוט בהמשך, הוא השליך בקבוק יין ריק לכיוון הדלת. כתוצאה מפגיעת הבקבוק בדלת הדלת נשברה והתנפצה לרסיסים (להלן - אירוע זריקת הבקבוק).
4. על רקע אירוע זריקת הבקבוק - אשר תועד במצלמת אבטחה ושעובדותיו העיקריות אינן שנויות במחלוקת - הוגשה התובענה דנא, בה עותרים התובעים, כאמור בכתב התביעה המתוקן, לפיצויים בסכום כולל של 500,000 ש"ח (לצרכי אגרה בלבד). לטענת התובעים, הנתבע ביצע כלפיהם עוולות שונות וגרם להם לנזקים רבים נוספים, מעבר לאלה שנגרמו להם בעטיו של אירוע זריקת הבקבוק.
ב.
עיקר ראיות התובעים וטיעוניהם:
5. מטעם התובעים העידו התובע ואשתו. ברישא לתצהירו (בסעיף 5) ציין התובע כי לא הכיר את הנתבע כלל לפני אירוע זריקת הבקבוק, אם כי בחקירתו הסתבר כי אמנם הכיר אותו, אם גם רק כמי שהסתובב באזור בית העסק עם כלבו ולא כלקוח (ר' בפרוטוקול, עמ' 9 שורה 12 ואילך).
6. לגרסת התובע, במשך תקופה של כארבעה חודשים עובר לאירוע זריקת הבקבוק, הוא נחרד לגלות פגיעות חוזרות ונשנות שנגרמו לבית העסק מחוץ לשעות הפעילות שלו. מעשי ההרס והחבלה באו לידי ביטוי, לפי טענתו, בהרס מנורות אשר מצויות במתחם החיצוני של בית העסק, ניפוץ זגוגיות של העסק, שבירת כדי חרס ועציצים ואף בקריעת סוכך שמש הנמצא בסמוך לעסק.
7. בנוסף, רכב חדש, מסוג טויוטה לנד קרוזר, אותו רכשו התובע ואשתו (להלן - רכב התובע), הפך למטרה למעשי ונדליזם. מעשים אלה, שבאו לידי ביטוי בשריטות על גוף רכב התובע ובגרימת נזקי פחחות על ידי יידוי אבנים על מכסה המנוע ודלתות הרכב, אילצו את התובע ואשתו למכור את הרכב בתוך פחות משנה מיום רכישתו ובהפסד.
8. ראוי להעיר כבר בשלב זה, כי לעניין הנזקים הנטענים הנוספים - אשר פורטו בפסקאות 7-6 דלעיל (להלן - הנזקים הנוספים) - לא צורפו לתצהירי התובעים ראיות ממשיות כלשהן. לעניין הפגיעות הנטענות ברכב התובע לא צורפו ראיות כלשהן, ובאשר ליתר הנזקים הנטענים צורפו קבלות בודדות בלבד.
9. מכל מקום, כך לטענת התובע, במהלך ארבעת החודשים שלפני אירוע זריקת הבקבוק ובעקבות גרימת הנזקים הנוספים, חיו התובע ואשתו בפחד מתמיד כי הם נרדפים על ידי העולם התחתון והתקשו לנהל שגרת חיים רגילה.
10. התובע ואשתו החליטו אפוא לשכור שירותי שמירה בלילות ולהציב מצלמות אבטחה סמויות. והנה, ביום שבת 21.2.09, בסמוך לשעה 06:00, לאחר שעות ארוכות של צילום בהן לא נראתה נפש חיה בסמוך לבית העסק, נראה הנתבע חולף על פני העסק וזורק בקבוק יין "
ישירות לכיוון דלת הכניסה של העסק. בקבוק היין ביצע היטב את התפקיד לו ייעד הנתבע וניפץ את דלת הכניסה העשויה זכוכית לרסיסים" (ר' בסעיף 24 לתצהיר התובע).
11. התובע הגיש אפוא, עוד באותו היום, תלונה במשטרת ישראל (בתחנת גלילות). הנתבע נחקר במשטרה ולטענת התובע הורחק מבית העסק למשך 15 ימים ואף שהה במעצר בית למשך חמישה ימים.
12. התובע הוסיף וטען כי ביום אירוע זריקת הבקבוק תוכנן אירוע רב משתתפים בבית העסק, אשר בוטל עקב הנזק שנגרם לדלת, ביטול שגרם לתובעים לנזק ישיר של 6,000 ש"ח. כראייה להזמנת האירוע הנטען צירף התובע לתצהירו רישום פנימי שערך ביומנו. עם זאת, בעדותו לא ידע התובע למסור פרטים ממשיים כלשהם על הזמנה זו, שלטענתו הוזמנה על ידי לקוחה בשם שולה, שהתובע אינו יודע מהם פרטיה ואף לא מה מספר הטלפון שלה (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 1 ואילך).
13. לטענת התובע, הגם שבצילומים מתועד הנתבע בגרימת נזק לבית העסק רק באירוע זריקת הבקבוק, הנתבע הוא גם האחראי לנזקים הנוספים שנגרמו - כנטען לעיל - לעסק ולרכב. הא ראייה לכך, כך לשיטת התובע, היא העובדה שמאז אירוע זריקת הבקבוק אשר בגינו נחקר הנתבע במשטרה - "
כל ההתנכלויות לנו ולרכושנו נפסקו בדרך פלא" (ר' בסעיף 38 לתצהיר התובע; ר' גם דבריו בעדותו שלפיהם: "
הראייה היחידה שיש לי היא שברגע שהוא נתפס הנזקים פסקו באופן טוטאלי" - ר' בפרוטוקול, עמ' 16 שורה 3).
14. מטעם התובעים העידה כאמור גם אשת התובע, אשר תמכה בגרסת התובע. אשת התובע תיארה אף היא את הפחד הרב שממנו סבלו היא ובעלה, בתקופה בה אירעו התנכלויות לעסק, והקושי שחוו בקיום שגרת חייהם.
15. אשת התובע אף טענה כי כאשר הגיעה המשטרה לעצור את הנתבע היא עברה במקרה במקום והנתבע עשה כנגדה תנועת יד מאיימת, שגרמה לה לסערת נפש. יתר על כן, היא עדיין מבועתת לגלות - בעת שהיא פוגשת בנתבע מדי פעם, כאשר הוא מטייל בבקרים עם כלבו - כי הנתבע מסתכל עליה ומצחקק.
16. על רקע זה תבעו התובעים, כאמור, פיצויים מהנתבע בסכום כולל של 500,000 ש"ח. יש לציין כי פירוט הנזק בכתב התביעה המתוקן, כמו גם בתצהיר התובע, נעשה באופן כללי בלבד. כך, למשל, נתבעו, בגין "העוולה ברשלנות" סך שלא יפחת מ-100,000 ש"ח, ללא כל הסבר או פירוט. בנוסף, בתצהיר אשת התובע הודגש שהאישה - כמו התובע - סבלה אף היא מעגמת נפש רבה שבגינה נטען לנזק של 120,000 ש"ח, חרף העובדה שהאישה כלל אינה צד לתובענה.
ג.
עיקר ראיות הנתבע וטיעוניו: