האם עומדת לספק זכות לתבוע את בעלי השליטה ונושאי המשרה בתאגיד בגין סחורה שסופקה לתאגיד זמן קצר לפני שנקלע להליכי פירוק? סוגיה זו, אשר כבר נידונה לא אחת בבתי המשפט בארץ, מתעוררת במקרה שלפני במתאר העובדות הבא: התובעת סיפקה לאגודה שיתופית בשם שלהב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "
האגודה"), חוטי נחושת בשווי של למעלה מ- 2.7 מיליון ש"ח, וזאת על פי הזמנות שיצאו במהלך חודש מרץ 2009, ושסופקו במהלך החודשים אפריל ומאי 2009. בראשית חודש יוני 2009 הגישה האגודה בקשה למתן צו פירוק, ובעקבות זאת לא שילמה את תמורת הסחורה. התובעת, שנואשה מהאפשרות לגבות את חובה מהאגודה, מבקשת להיפרע במסגרת הליך זה מנושאי התפקיד באגודה (הנתבעים 2 - 4), אשר לטענתה אחראים לנזק שנגרם לה, ומבעלת השליטה באגודה (הנתבעת 1) אשר לטענתה אחראית אף היא לנזק שנגרם לה, ואף התעשרה על חשבונה. השאלה המתעוררת היא האם הוכחו הנסיבות החריגות המאפשרות הטלת חיוב מסוג זה על נושאי המשרה באגודה ועל בעלי השליטה בה.
א.
הצדדים
1. התובעת, חברת חד מוליכי תבל בע"מ, היא חברה פרטית המייצרת ומספקת סחורה וחומרי גלם שונים ובהם חוטי נחושת, והיא מחזיקה במפעל לעיבוד נחושת הפועל בעיר נתיבות.
2. הנתבעת 1, חברת הארגז תעשיות בע"מ (להלן: "
חברת הארגז") אף היא חברה פרטית. במועד התרחשותם האירועים נושא תובענה זו החזיקה חברת הארגז ב- 51% מהון המניות של האגודה, כאשר 49% הנותרים הוחזקו על ידי קיבוץ יפעת.
3. הנתבע 2, מר חגי שלום (להלן: "
מר שלום"), קצין צבא בכיר בעבר ואיש עסקים בהווה, כיהן במועדים הרלוונטיים כיו"ר דירקטוריון האגודה, וכן כנושא משרה בחברת הארגז, בה הוא מחזיק 100% מהון המניות (באמצעות חברת הארגז אחזקות בע"מ). הנתבע 3, מר עדי כהן (להלן: "
מר כהן"), שהינו חתנו של מר שלום, כיהן במועדים הרלוונטיים כמנכ"ל האגודה וכחבר דירקטוריון בה, ואף הוא נושא משרה בחברת הארגז. הנתבעת 4, גב' אביגיל אורן (להלן: "
גב' אורן") שימשה כעובדת שכירה במחלקת הכספים של האגודה (יצוין כי התובעת טענה שגב' אורן מונתה כחברת הנהלה באגודה, זאת בהתבסס על דו"ח של חברת בי.די.אי. קופאס בע"מ. לא מדובר במסמך של האגודה או של מוסד רשמי כלשהו, ומעבר לכך, גב' אורן הגישה תצהיר בו הבהירה כי עבדה כעובדת שכירה בחברה ולא בדרג המנהלי של האגודה, ומר כהן אף העיד בעניין זה כי נפלה טעות בדו"ח בעניין זה. לפיכך, לא ניתן לקבל את טענות התובעת בעניין זה, והמסקנה המתבקשת היא כי גב' אורן אכן היתה עובדת שכירה באגודה ולא עסקה בתפקיד ניהולי). להלן יכונו הנתבעים 2 - 4, יחדיו, "
נושאי המשרה באגודה".
ב.
רקע עובדתי
4. הקשר בין התובעת לבין מר כהן ומר שלום נוצר בחודש נובמבר 2008 לערך, זאת על רקע בחינת האפשרות למזג את פעילות האגודה, שפעלה אף היא בתחום הנחושת, עם זו של התובעת. אין מחלוקת כי לא נוהל משא ומתן משמעותי בעניין זה, והמגעים הראשוניים הללו לא קרמו עור וגידים.
5. במקביל לכך נבחנה על ידי הצדדים האפשרות כי האגודה תרכוש נחושת ממפעלה של התובעת. ואכן, ביום 22.12.2008 התבצעה על ידי האגודה הזמנת ניסיון של 2 טון סחורה, במטרה לבחון את איכות חומרי הגלם, ובהמשך לכך בוצעה ביום 21.1.2009 הזמנה נוספת של כ- 30 טון סחורה.
6. לאחר משא ומתן שנוהל, בין היתר, באמצעות תכתובות דואר אלקטרוני בין הצדדים, הושגה בחודש פברואר 2009 הסכמה בנוגע לתנאי ההתקשרות. התובעת התחייבה לרכוש נחושת מספק שהיה מוסכם על האגודה ולעבדה לפי צרכיה של האגודה. תנאי התשלום שנקבעו היו שוטף פלוס 30 יום ממועד הוצאת החשבונית (נספח 11 לתצהירי הנתבעים). בעקבות כך, בוצעה ביום 23.2.2009 הזמנה נוספת של כ- 20 טון סחורה. התשלום עבור כל הסחורה שנרכשה עד למועד זה, בסך של 793,276 ש"ח, הועבר לתובעת.
7. עניינה של התובענה דנן בשתי הזמנות נוספות שבוצעו על ידי האגודה. בתחילת חודש מרץ, ביום 2.3.2009, הוזמנה כמות נוספת של כ-20 טון חוטי נחושת. ההזמנה האחרונה בוצעה ביום 26.3.2009, והיא כללה סך של למעלה מ- 100 טון חוטי נחושת (להלן: "
ההזמנה האחרונה"). הזמנות אלה סופקו לאגודה במהלך חודשים אפריל ומאי, כאשר ביום 21.5.2009 בוצע המשלוח האחרון (להלן גם "
הסחורה").
8. התמורה המוסכמת לה זכאית התובעת מהאגודה בעבור הסחורה, שסופקה בשתי ההזמנות שבוצעו במהלך חודש מרץ 2009, עומדת על 2,779,653 ש"ח (כולל מע"מ), אולם תמורה זו לא שולמה מעולם לתובעת. זאת משום שלקראת סופו של חודש מאי התקיימה ישיבת דירקטוריון באגודה, בה נידונה הפסקת פעילותה. בעקבות ישיבה זו נחתמה ביום 7.6.2009 החלטה רשמית בדבר פירוק האגודה, וביום 9.6.2009 הוגשה לרשם האגודות השיתופיות בקשה בהולה למתן צו פירוק. הסחורה שהועברה לאגודה על ידי התובעת שימשה לפירעון חובותיה של האגודה לבנקים במסגרת הליך הפירוק (חובות להן ערבה חברת הארגז), ואילו החוב לתובעת לא נפרע. יוער בהקשר זה, כי טענת התובעת לקיומה של תניית שימור בעלות בסחורה נדחתה על ידי מפרק האגודה.
9. התביעה שלפני מבוססת על טענת התובעת כי היא הוטעתה על ידי נושאי המשרה באגודה, אשר רכשו את אמונה, ואז הזמינו ממנה סחורה בשווי מיליוני שקלים זמן קצר טרם הגשת הבקשה לפירוק האגודה, כאשר כבר היה ברור להם כי האגודה לא תוכל לפרוע את חובה לתובעת בגין סחורה זו. לגישת התובעת התנהלות זו יוצרת עילה לתבוע את נושאי המשרה באגודה באופן אישי בנזיקין, ואת בעלת השליטה באגודה, קרי חברת הארגז, וזאת בין אם מכוח הרמת מסך ובין אם במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט.
ג. עיקר טענות הצדדים
ג.1. טענות התובעת
10. באי כוח התובעת טענו, כי מערכת היחסים בין התובעת לבין האגודה התגבשה לאחר שמר שלום ומר כהן פנו לתובעת, גילו בה עניין, והחלו לרכוש ממנה סחורה, זאת כאשר הם מציגים את האגודה כחלק מקבוצת הארגז. לטענתם, לתובעת הוצג כי מדובר בקבוצת חברות בעלת חוסן כלכלי וגב פיננסי איתן, זאת בין היתר על רקע ההצעה למיזוג עם התובעת. בעוד שמר שלום ומר כהן הציגו לתובעת כי הם אחראים לחובות האגודה, הם הסתירו ממנה שמצבה הכספי של האגודה היה קשה כך שהיא עמדה על סף חדלות פירעון, זאת למרות שנתונים אלה היו ידועים להם היטב.
זאת ועוד, על אף שמצבה הכלכלי של האגודה היה אנוש, ביצעו נושאי המשרה באגודה לקראת סוף חודש מרץ הזמנה של למעלה מ-100 טון סחורה. לטענת באי כוח התובעת, הזמנה זו לא הייתה במהלך העסקים הרגיל של החברה, זאת הן לאור הירידה המשמעותית במכירות שחייבה לצמצם את רכישת המלאי, הן לאור העובדה שלאגודה היה באותו שלב מלאי גדול יחסית, כך שלא היה צורך של ממש בהזמנת סחורה נוספת, בוודאי שלא בהיקף שהוזמן בהזמנה האחרונה. בפועל, עשה מפרק האגודה שימוש במלאי זה לתשלום חובותיה לבנק, חובות להם ערבה חברת הארגז.
בנסיבות אלה סבורים באי כוח התובעת כי יש להטיל על נושאי המשרה באגודה, אשר לא גילו לתובעת את מצבה הקשה של האגודה עובר להתקשרות עימה, והוסיפו להזמין סחורה גם כשהיה ברור כי מצב האגודה יוביל לפירוקה, אחריות אישית לנזק שנגרם לתובעת. לטענתם, התנהלות נושאי המשרה באגודה מהווה הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. בנסיבות דנן, כאשר ההתקשרות עם התובעת לא נעשתה במסגרת פעילותם השגרתית, מהווה התנהלות נושאי המשרה באגודה גם הפרה של חובת הזהירות החלה עליהם, והיא מקימה עילת תביעה בגין עוולת הרשלנות. עוד נטען כי על חברת הארגז מוטלת חובה לפצות את התובעת בגין נזקיה, ולחלופין להשיב את טובת ההנאה שהפיקה על חשבון התובעת מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
ג.2. טענות הנתבעים
11. באי כוח הנתבעים טענו מנגד כי לתובעת לא הוצג כל מצג לפיו חברת הארגז ערבה לחובות האגודה כלפי ספקיה, והדגישו כי רעיון המיזוג עלה על הפרק באופן כללי וראשוני בלבד, וכי הנתבעים מעולם לא הצהירו שהם אחראים לחובותיה של האגודה. לטענתם, מהעדויות עולה כי מצבה הפיננסי של האגודה כלל לא נידון בין הצדדים, וכי ממילא הקשיים שליוו את פעילות האגודה היו ידועים וגלויים לתובעת.