פסק-דין בתיק ת"א 737-05

1. תביעת בגין נזקי גוף שנגרמו בעת שהתובע, יליד 21.11.81, החליק ונפגע בכף ידו הימנית.  האירוע התרחש ביום 4.12.02 בשעה 20:00.  התובע טוען כי בעת שאירעה התאונה עבד אצל הנתבעת.  האירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המל"ל.

טענות הנתבעת

2. הנתבעת, טענה כי התאונה אירעה 10 ימים לאחר שהתובע הפסיק לעבוד אצלה (בערך ביום 25.11.04) וכן טענה כי התובע נפל בשטח ציבורי בקניון קריית הממשלה בבאר שבע ולא בשטח המסעדה שהפעילה.  עוד טענה הנתבעת, כי המסעדה שהפעילה נסגרה כל יום בערך בשעה 18:00 עקב מיעוט לקוחות.  עוד טענה הנתבעת, כי התובע פנה תחילה למנכ"ל קריית הממשלה וביקש לתבוע את החברה המנהלת את הקניון בגין נפילה בשטח ציבורי ורק משנענה בשלילה החליט לתבוע את הנתבעת.  עוד טענה הנתבעת בכתב ההגנה שהגישה, כי טופס תאונת העבודה שמילאה עבור התובע, נעשה עקב שקר של התובע ורק לאחר שהדברים נבדקו התברר לה כי התובע כלל לא עבד אצלה באותה עת.  הנתבעת ביקשה לקבל את הטופס בחזרה, אולם התובע עשה בו שימוש ותבע בביטוח לאומי ואף אושרה לו נכות שם. 
3. הנתבעת טענה בנוסף, כי ביום האירוע, הייתה שריפה במקום ומכבי האש בפעולות הכיבוי יצרו שלוליות באזור דחסנית האשפה של הקניון וקב"ט הקניון הזהיר את כולם לא להתקרב והתובע למרות זאת נכנס לשטח אליו התבקש לא להיכנס וכך החליק.

חוות דעת שהוגשו

4. התובע צירף חוות דעת מטעמו, של פרופ' ע. שגיא.  על פי חוות הדעת, לתובע נגרם שבר בעצם הסירה וידו גובסה למשך שישה שבועות.  פרופ' שגיא, סבר כי לתובע נותרו 10% נכות לצמיתות.
5. הנתבעת הגישה חוות דעת של ד"ר ולן על פיה לתובע לא נותרה נכות עקב התאונה.  ייאמר כי אף המל"ל קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין האירוע.  מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר חנן טאובר, קבע לתובע 3% נכות צמיתה, 20% נכות מיום התאונה ועד ליום 12.1.03, עת הוסר הגבס וכן 91 ימי אי כושר כפי שנקבעו לו.

העדויות שנשמעו בפני

6. בעדותו, טען התובע, כי עבד אצל הנתבעת מרגע פתיחת הקניון ולא קיבל תלושי שכר באופן שוטף, אלא קיבל את שכרו במזומן. לטענתו, לאחר האירוע, שלח אותו מנהל הנתבעת להנהלת החשבונות של הנתבעת שניפקה לו שלושה תלושי שכר אחרונים על מנת שיוכל לצרפם לטופס 250 של המל"ל.  על פי עדות התובע, הוא היה לבד במזנון בעת שהתרחש האירוע ונסע לבד לבית החולים.
7. במהלך עדותו עלה כי על פי דיווחי המל"ל, התובע דווח כמי שעבד ברשות לחינוך הבדואים מינואר ועד דצמבר 2002 וכן בכל שנת 2003.  התובע הסביר, כי למעשה לא עבד, אלא שלכאורה היה מביא כל יום מיכל מים לגן ונרשמה על שמו משכורת בעניין זה. 
8. התובע הכחיש את כל הטענה של הנתבעת בעניין השריפה במקום והקב"ט שלכאורה הרחיק אנשים וטען כי כל זה לא היה ולא נברא. 
9. התובע העיד כי היום הוא עובד כנהג אוטובוס והסכים כי הוא משתכר מעל 100,000 ש"ח לשנה ושכרו החודשי הנגזר מכך הוא 8,500 ש"ח.
10. התובע הסכים בחקירתו, כי אם היו מים במזנון של הנתבעת, הרי שהוא זה שגרם לכך בעת ששטף את הרצפה לצורך סגירת המקום.
11. העיד בפני מר דני רביב, שניהל את הקניון ואת חברת הניהול שלו.  מר רביב העיד כי אינו מכיר אישית את התובע אולם מכיר את המקרה.  לפי עדותו, את מר אלי זנה (מנהל הנתבעת) הכיר מהזמן בו התחיל מר זנה בהכנות לפתיחת חנות בקניון.  לדבריו, הוא זוכר את המקרה, כי מדובר במקרה ייחודי וקב"ט בשם יריב שמכיר את התובע הוא שסיפר לו כי התובע התעקש להיכנס לאזור דחסנית האשפה על אף ההנחיות לא להתקרב לשם.  מר רביב הניח, בתשובה לשאלת ב"כ התובע, כי היה בזמנו דוח בעניין אותה שריפה אולם לא התבקש לצרף אותו ולא צרף אותו ולטענתו, כיום כבר לא ניתן לאתר דוח כזה.  כן ציין מר רביב, כי כשנתן למר זנה מכתב ובו פירט את האירועים הללו, (מכתב שצורף לתצהירו של מר זנה), וזאת חמש שנים לאחר האירוע, פתח יומנים ושוחח עם הקב"ט ועל סמך זה הוציא את התצהיר. מר רביב העיד עוד כי הקניון פתוח עד שעה 20:00 לערך וכי עד שעה זו יש עדיין אנשים בקניון.
12. מר זנה העיד בפני וטען כי התובע עבד אצלו עד נובמבר 2002 ובדצמבר לא עבד אצלו עוד.  כשנשאל אם כן, מה עשה התובע בקניון, כשהייתה שריפה באזור הדחסנית, טען כי העובדה כי התובע עבד באותו זמן ברשות חינוך הבדואים, לא עומדת בסתירה להגעתו של התובע לקניון.  מר זנה העיד, כי הוא עצמו לא נכח באותו מועד בקניון ועל כן כל התיאור שלו את האירוע, מבוסס על דברים שסיפרו לו. 
13. בעדותו, הסביר מר זנה, כי חתם על טופס הדיווח למל"ל, משום שהיה ביחסים טובים עם התובע ורצה לעזור לו בתביעתו.  לטענתו, באותו מועד לא בדק את הדברים ורק מאוחר יותר לאחר שבדק את הדברים, גילה שבאותה עת התובע כלל לא עבד אצלו.  מר זנה טען, כי לא ייתכן שהתובע סגר את העסק בשעה 20:00, כי בשעה זו לא הייתה תנועה של קונים בקניון וזה היה גם הטעם לכך שבסופו של יום הוא סגר את העסק שלו. 
14. מר זנה הסכים כי התובע התקשר אליו לדווח לו על האירוע באותו יום או למחרת וטען כי התובע עשה כן, משום שהיו חברים ולא משום שהיה מעסיק שלו באותו זמן.  לדבריו, גם הנהלת החשבונות שלו לא בדקה באותה עת את תקופת העסקתו של התובע והם עלו על הטעות רק מאוחר יותר. 

השאלות השנויות במחלוקת

15. כפי שעלה מכתבי הטענות ומסיכומי הצדדים, השאלות השנויות במחלוקת בהליך זה הן: