ת"א
בית המשפט המחוזי בחיפה
|
676-08
05/05/2013
|
בפני השופט:
רון סוקול
|
| - נגד - |
התובע:
1. עז' המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל
2. ג' ר'
3. ע'ר'
עו"ד ד' טוטיאן זייד
|
הנתבע:
אנג'י (אנג'ל) שלגין
עו"ד ר' מגל
|
| פסק-דין |
1. תביעה נגררת להרשעה בפלילים שהגישו עיזבונה ויורשיה של המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל כנגד הנתבעת אשר הביאה למותה של המנוחה במעשה רצח נפשע.
רקע
2. התובעים הינם עיזבון המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל (להלן: "המנוחה") ושני בניה ויורשיה הטבעיים - ג' וע' (להלן: "היורשים").
הנתבעת הועמדה לדין בבית משפט זה והורשעה בעבירות של רצח בכוונה תחילה של המנוחה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בעבירה של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין (תיק פ"ח 3031/06).
3. מעשי הנתבעת שהביאו למותה של המנוחה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין מיום 18/2/2008 ועל כן אפרטם בקצרה בלבד.
המנוחה הייתה ילידת 1922 והתגוררה בגפה בשכונת ****. המנוחה נזקקה לעזרה בעבודות משק הבית ובתקופות שונות עבדה הנתבעת בביתה. ביום 10/1/2006, בשעה 19:30, או בסמוך לכך הגיעה הנתבעת לדירת המנוחה, ככל הנראה על מנת לבחון אפשרות להעסקה מחודשת שלה. הנתבעת שהתה במחיצת המנוחה מספר שעות בהן ישבו השתיים יחדיו, שוחחו ושתו.
סמוך לחצות, בעקבות ויכוח אשר פרץ בין שתיהן, החליטה הנתבעת להמית את המנוחה. לצורך ביצוע המעשה ניגשה הנתבעת לחדר השירות שבדירה ונטלה משם חוט פשתן. הנתבעת התקרבה אל מאחורי המנוחה, כרכה את החוט סביב צווארה, חנקה אותה באמצעותו וגרמה למותה.
4. לאחר מות המנוחה פיזרה הנתבעת את הפריטים השייכים למנוחה, יצרה אי-סדר בדירה, נטלה עימה פריטים שהיו שייכים למנוחה ושילחה אש במספר מוקדים בדירה; כל זאת במטרה לטשטש את עקבותיה ולהסוות את מעשיה כך שייראה כאילו מצאה המנוחה את מותה תוך כדי ביצוע שוד.
לאחר שנעצרה ונחקרה הודתה הנתבעת במעשים המיוחסים לה. בעקבות זאת הועמדה הנתבעת לדין בבית משפט זה. בבית המשפט כפרה הנתבעת בעבירות שיוחסו לה והעלתה גרסאות שונות.
5. בתום שמיעת הראיות, ביום 19/4/2007 ניתנה הכרעת הדין ובית המשפט קבע כי הנתבעת ביצעה את המיוחס לה. על כן הורשעה הנתבעת בעבירה של רצח בכוונה תחילה ובעבירת הצתה. ביום 18/2/2008 נגזר דינה של הנתבעת והוטל עליה עונש של מאסר עולם בגין עבירת הרצח ו-5 שנות מאסר בגין עבירת ההצתה. בגזר הדין נקבע כי אין מקום להחיל על הנתבעת את הוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין בדבר ענישה מופחתת. העונש, כך נקבע, ירוצה בחלקו באופן מצטבר למאסר העולם ובחלקו ירוצה בחופף. כמו כן ועל פי סעיף 77 לחוק העונשין הוטל על הנתבעת לשלם פיצויים בסך 25,000 ש"ח ליורשי המנוחה בגין נזקי ההצתה.
ערעור שהגישה הנתבעת (ע"פ 2933/08) נדחה בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 5/12/2012, והרשעתה של הנתבעת בעבירות של רצח בכוונה תחילה והצתה נותרה חלוטה.
התביעה
6. בעקבות הרשעתה של הנתבעת הגיש עיזבון המנוחה באמצעות היורשים את תביעתו הנוכחית כתביעה נגררת להרשעה בפלילים, על פי הוראת סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין ההוצאות שנגרמו להם בעקבות מותה של המנוחה, על נזקי הרכוש שנגרמו לדירה ולתכולה שהייתה בה, על הפסדי ההכנסות שנגרמו להם וכן על הנזק הלא ממוני שנגרם למנוחה. התובעים טוענים גם כי הנתבעת נטלה מהדירה כסף מזומן ותווי קניה. התובעים מבקשים עוד להטיל על הנתבעת פיצויים עונשיים שיביאו לביטוי את עצמת הזוועה שבמעשי הנתבעת.
7. הנתבעת חוזרת ומעלה חלק מטענות ההגנה שהעלתה בהליך הפלילי. הנתבעת חוזרת וטוענת כי לא התכוונה להרוג את המנוחה וכי לא התגבשה אצלה ההחלטה להמיתה. המעשה נעשה ברגע של איבוד דעת, בבחינת "עיוורון רגעי", ללא תכנון או הכנה מוקדמים ומבלי שהסתייעה בכלי תקיפה ממשי. הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים, היקפם והפיצוי המגיע בגינם. הנתבעת מדגישה כי אין מקום לפסיקת פיצויים עונשיים, לאור עונש המאסר הארוך ותשלום הפיצויים שהוטלו עליה במסגרת ההליך הפלילי. כן טוענת הנתבעת כי לאור מצבה הנפשי המעורער והעיוורון הזמני בו לקתה במועד האירוע, אין להשית עליה פיצויים מוגברים. לבסוף מדגישה הנתבעת כי אין לה משפחה כלשהי או תמיכה והיא חסרת כל כספים ורכוש, ועל כן ממילא היא לא תוכל לעמוד בתשלום פיצויים כלשהם.
יצוין כי הצדדים הסכימו כי התיק יוכרע ללא צורך בחקירות וסיכמו טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
8. ההליך שבפני הינו תביעה נגררת להרשעה בפלילים על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). סעיף זה קובע:
(א) הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לענין זה מוסמך בית משפט מחוזי לדון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט שלום.