התובעת הינה חברה, אשר עיקר עיסוקה במכירת מכשירי כתיבה וספרי לימוד בבית עסק המצוי בעיר אילת.
הנתבעת מס' 1 הינה המוציאה לאור של מקומון, המופץ בדרום הארץ ובעיקר בעיר אילת. הנתבע מס' 2 היה בתקופה הרלבנטית לתביעה העורך הראשי של העיתון. הנתבעות מס' 3 ו- 4, שימשו ככתבות העיתון.
ביום 11/8/05 התפרסמה בעיתון הנתבעת כתבה של הנתבעות 3 ו- 4, הנושאת כותרת
"סקר מחירים לקראת החזרה לבתי הספר".
התובעת מפנה לחלקים שונים בכתבה וטוענת כי הצגת הדברים, כפי שפורסמה בכתבה, נעשתה בחוסר תום לב ותוך הוצאת לשון הרע ביחס לתובעת.
התובעת מפנה בעיקר לקטעים המסכמים את הכתבה:
"
... מבין החנויות בהן נערך סקר המחירים נמצא, כי 'כפר השעשועים' היא החנות הזולה ביותר ואילו 'גרף', היקרה מביניהן.
תתפלאו כי לפעמים נסיעה של שתי דקות מחנות לחנות, יכולה לחסוך 30 עד 100 אחוזים פער במחיר מוצר.
הרשו לנו להציע לכם, ההורים, לקרוא את הסקר ולהמשיך לבדוק. הצביעו ברגליים וביחרו היכן לפתוח את הארנק".
התובעת מפנה גם לטבלה הכוללת פירוט של מחירים של 13 מוצרים (כגון: ילקוט אורטופדי, קלסר, מספרים, מחק וכו'), בסדרה של חנויות (7 חנויות), אשר חנות התובעת ("גרף") היא אחת מהן.
לטענת התובעת, אופן הצגת הדברים בכתבה, ובעיקר בסיום הכתבה, גרם לפגיעה במוניטין ובהיקף הפעילות של התובעת, ובמיוחד כאשר הדבר נעשה טרם פתיחת הלימודים בתקופת השיא של המכירות.
בהמשך לפנייתה של התובעת לנתבעת, פורסמה בעיתון ביום 1/9/05 הבהרה הנושאת כותרת: "תיקון והכחשה מטעם חנות גרף מרכז מור לדברים שנכתבו בכתבה סקר מחירים לקראת החזרה לבתי הספר מיום 11/8/05".
בגוף התגובה שפורסמה נרשם בין היתר:
"בניגוד למסקנות הסקר שפורסם ביום 11/8/05, חנות 'גרף מכשירי כתיבה', ממרכז מור, אינה החנות היקרה ביותר מבין החנויות בהן נערך הסקר, אלא מבין החנויות הזולות שנבחנו בסקר. המחירים שפורסמו בסקר אינם מייצגים בהכרח מוצרים דומה (כך במקור), אלא מוצרים שונים, אשר יתכן כי איכותם אינה דומה כלל...יתכן כי ההבדלים בין מחירי המותגים בחנויות השונות נובעים מכך שחלק מהמותגים הם מהשנה שעברה. כמו כן, יש לציין כי המוצרים שפורסמו בקשר לחנות 'גרף', הינם מוצרים באיכות גבוהה מתוצרת החברות המובילות וכי המותגים שנבחנו הם מותגים מהשנה הנוכחית. לא צוין בכתבה כי חנות 'גרף', נותנת הנחה בגובה 12% לחברי מועדון לקוחותיה... וכי כל קניה בחנות מזכה במתנה...".
התובעת טוענת כי ההודעה הנ"ל לא פורסמה בנוסח, במתכונת ובמועד הראוי, ולא מנעה את הנזק שנגרם לה כתוצאה מפרסום הכתבה.
התובעת העמידה את תביעתה על סך של 150,000 ש"ח.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי הכתבה לא התיימרה לערוך סקר השוואתי מקיף, אלא תכליתה היתה לברר מחירים של מדגם מצומצם של פריטים במספר חנויות באילת. לטענת הנתבעים, טרם פרסום הכתבה ניתנה למנהל התובעת האפשרות להגיב על תוכנה, אך הוא בחר שלא לעשות כן. הכתבה ציינה את כל אשר נאמר והוצג בפני הכתבות שערכו הבדיקה, שהציגו עצמן כקונות רגילות בחנות.
הנתבעים מבהירים, כי האמירה שחנות התובעת היא היקרה ביותר באשר למכלול המוצרים שנבדקו, היתה עובדה מתבקשת. הנתבעת מילאה את חובתה להביא מידע זה לכלל הציבור, כפי שפורסם בכתבה.
עוד טוענים הנתבעים, כי בכתבה לא היתה המלצה להימנע מלרכוש מוצרים אצל התובעת, או המלצה לרכוש אצל מתחריה. בנוסף, אם אכן בחנות התובעת קיימות הנחות ונערכים מבצעים שונים, היה על נציגי התובעת שהציגו המחירים לכתבות, לציין זאת בפניהן.
הנתבעים טוענים כי יש לקרוא הכתבה במלואה ובמיוחד מפנים לפתיח הכתבה שם צוין: