זו תביעה כספית בגין הפרת הסכם שיווק , פגיעה בשם טוב, במוניטין ואובדן רווחים בסך 1,547,550 ש"ח, שלצורכי אגרה נתבע סך 1,047,550 ש"ח.
לטענת התובעים, התובעת 1 עוסקת בתיווך וייזום נדל"ן, התובע 2 הוא הבעלים והמנהל של התובעת 1 שבתקופה הרלבנטית לתביעה חזר ארצה לאחר שחי זמן ממושך בארה"ב.
מהות התביעה תשלום השכר החוזי, וכן נזקים כלהלן, ובגין הפרה של הסכם שיווק דירות, בעל פה שבין הצדדים, ושבוטל בחוסר תום לב, ושלא כדין ע"י הנתבעים.
לטענת התובעים קיים חוב לתובעת 1 בגין שיווק ומכירת תשע דירות בסך של 90,000 דולר +מע"מ, סך הכל 547,550 ש"ח למועד הגשת התביעה, וכן חוב בסך 1,000,000 ש"ח לתובעים 1 ו-2 ביחד ולחוד בגין אובדן הרווחים, פגיעה בשמם הטוב ובמוניטין שלהם.
הנתבעים מכחישים חבות כלשהי, וטוענים לדחיית התביעה, יצוין כי במהלך ניהול התביעה, נפטר הנתבע 2 ובהמשך לתצהיר עדות שהוגש בזמנו על ידו, הוגש תצהירה של עו"ד אורנה שגיב, שייצגה את הנתבעים בפרויקט והדירות נשוא התביעה.
הנתבעים מאשרים שקוים מו"מ עם המתווך מר דוד עזר, ולאחר מכן עם התובע 2, בקשר לשיווק 10-20 דירות ראשונות בפרויקט, שבנתה ברמת אביב, ועל מנת להציג מכר דירות בפני בנק מלווה של הפרויקט. ובכפוף להסכמה סופית בעניין, היה אמור להיחתם בין הצדדים הסכם לתקופה קצובה, לשיווק בלעדי של 40 דירות, ואולם, כאשר המגעים בין הצדדים הועברו למו"מ בין עוה"ד, לא הגיעו הצדדים ובאי כוחם למפגש רצונות, משכך לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, מה ששולל חבות כלשהי, ולגבי כל הסעדים הנדרשים.
מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות של ה"ה יוסף תמיר, הגר קידר, התובע 2 בעצמו, וכן אחיו של התובע מר סיני אברהמי. יצוין שעובר לדיון יום 2.5.2011, התקבלה בקשת התובעים לשמוע את עדות מר סיני אברהמי במועד נדחה, ונפסקו הוצאות לחובתם בהקשר זה, מכל מקום באותו מועד נחקרו כל העדים מטעם התובעים וזולת מר סיני אברהמי, התיק נקבע להמשך, בסופו של דבר, ליום 29.1.13, ולאחר שב"כ המקורי של התובעים, עו"ד שרנצל שוחרר מייצוג, ועו"ד מוזס קיבלה את הייצוג במקומו. עובר לדיון 29.1.13 התברר כי גם גב' מוזס הפסיקה את הייצוג, התובע 2 הגיע באיחור, מול השעה שנקבעה לתחילת הדיון, חרף זאת, ועל מנת למנוע דחיות נוספות, ו/או פסיקה שאינה לגופו, ולבקשת הנתבעים, כבקשה חלופית, לבקשת מחיקה בהעדר התייצבות, התובע 2 טען בעצמו לתובעים, כך שחקר בחקירה נגדית את עדי הנתבעים עו"ד אורנה שגיב וכן רוה"ח ועו"ד אמיר אורגד.
יצוין שהאדון סיני שלמעשה הדיון בזמנו נדחה בשל בקשה להעידו במועד מאוחר יותר, לא התייצב לדיון, בנסיבות אלה אני מורה על הוצאת תצהירו שהוגש בזמנו לתיק. בסיום הדיון סיכמו הצדדים את הטענות.
התובע טוען שהגיע בזמנו מארה"ב עקב מחלת אשתו, פגש כאן את המתווך מר עזר, שהיה בצרות כספיות, מר עזר קישר בין התובע לנתבעים, וכאשר התובע שוכנע להשקיע כסף במשרד התיווך של מר עזר, עקב הקשר עם הנתבעים ושיווק הדירות הצפוי בפרויקט שעמדו להקים.
נטען שהנתבעים מסרו לתובעים מחירונים, ולצורך שיווק הדירות ע"י התובע 2 בארה"ב, התובע 2 נסע לארה"ב והחתים רוכשים על הצעת רכישה וכן קיבל מהם שיקים, כפי שהנתבע 2 דרש ובתיאום עמו, ועם חזרתו לארץ נפגש יחד עם הנתבע 2, עם הבנק המלווה, ולצורך הוכחת רצינות וקידום הליווי לפרויקט. כן נערכה פגישה בין הצדדים, וכאשר התובע 2 מיוצג ע"י עו"ד מטעמו, עו"ד פרי, במשרד עו"ד שגיב כמייצגת את הנתבעים , וכאשר הצדדים לא חתמו על הסכם שיווק בסיומה. חרף זאת התובעים המשיכו לפעול לבקשת הנתבעים בשיווק הדירות בפרויקט, ובזכות פעילותם ניתן ליווי בנקאי לפרויקט.
התובע מדגיש כי הנתבע 2 מסר לו את עבודת השיווק ולא למר עזר, כי לא הציג עצמו במועד מסירת העבודה כמתווך אלא כיזם, שביכולתו להביא משקיעים מארה"ב, מאשר שקיימים הליכים משפטיים בינו לבין עזר, ואולם לטענתו תביעת עזר נגדו נדחתה, ואין בה לקעקע הטענות שמעלה כאן. התובע מציין שפנה למשפחה וחברים בארה"ב בקשר לרכישת הדירות, והעובדה שבסופו של יום הנתבעים התכחשו לשיווקן על ידו וכמוסכם, גרמה לו לנזקים עצומים בקהילה בה הוא מוכר ובקרב משפחתו.
הנתבעים טוענים כי התובע אינו מתווך לפי חוק המתווכים, אלא בעל מניות בתובעת 1 שהיא משרד לתיווך ומכוח עסקה עם המתווך עזר, נטען שהתובעת 1 נוסדה לאחר המועדים הרלבנטיים לתובענה כאן. נטען כי את טענותיו, המוכחשות, על התובע להפנות למר עזר, ולגבי מצגים שהוצגו בפניו, ולא כלפי הנתבעים, נטען שאי העדת מר עזר פועלת לחובת התובעים, ולא זו אף זו, מר עזר הגיש תביעה כנגד התובע, לפיה אין יסוד לטענות התובע כלפי הנתבעים. נטען שהשיקים שהציג התובע בקשר להצעות רכישה היו פיקטיביים, וללא כוונה אמיתית של רכישה מאחוריהם, כאשר נמסרו ע"י קרובי משפחה של התובע, שאיש מהם לא תבע בהמשך אכיפת הסכם. נטען שהתובע אינו הדיוט אלא היה מיוצג ע"י עו"ד מטעמו, שנכח בפגישה אצל ב"כ הנתבעים עו"ד שגיב, וכאשר היה ברור לתובע שטרם בשלו התנאים לחתימת הסכם שיווק, הואיל וטרם נסגר הסכם ליווי עם בנק, וכן באותו זמן הנתבעים טרם השלימו רכישת בעלות מלאה בחלקה עליה הוקם הפרויקט. נטען שהנתבעים לא שלחו את התובע לארה"ב, וכי המחירונים שנמסרו לתובע, נמסרו גם לגורמים אחרים כמו בנקים מלווים שנבדקו, או מתווכים אחרים, ואין במסירתם ללמד על כריתת הסכם מחייב בעל פה לתשלום בגין שיווק הדירות ו/או מתן בלעדיות. נטען שלא הוצגו ראיות של ממש לענין אובדן הרווחים ופגיעה במוניטין, וכאשר בהקשר זה ובזמן אמת, דרש התובע ע"י ב"כ סך של 10,000 ש"ח, ולא מיליון ש"ח כפי שנתבעים כאן. נטען שעדויות קידר ותמיר, הינן עדות שמועה וסברה ואין בהן לבסס התביעה, המנוגדת גם להוראות חוק המתווכים ותקנותיו, וכאשר בכל מקרה התובע לא היה הגורם היעיל בשיווק ומכר הדירות שבפרויקט, וכאשר דירה ספציפית שתיווך במכירתה בהמשך, שולמו בגינה דמי התיווך.
לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט לדחות את התביעה שבפני.
למעשה אין חולק שהיו שיחות ודיבורים בין הנתבע 2 לבין התובע בקשר לשיווק דירות בפרויקט ואפשרות מתן בלעדיות, ועל רקע דרישת הבנק המלווה למכירת מינימום דירות מלכתחילה, אין חולק גם שבפגישה בה נכחו פרקליטי הצדדים, ותכליתה גיבוש הסכמה לחתימה בעניין זה, בסופה, לא הושגה הסכמה ולא נחתם הסכם כלשהו בין הצדדים. לא ראיתי מן החומר שבתיק ומן העדויות, שהתובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם ועל פי מאזן אזרחי נדרש, בקשר לטענה, שחרף זאת, השתכלל בין הצדדים הסכם בעל פה, שמכוחו זכאים התובעים לסכום הנתבע בגין שיווק 9 דירות, ולא כל שכן הסעד הכספי הנוסף בגין נזקים עקיפים, שבהקשרו גם אין ראיות מספקות כלל ולעניין הסכומים הנדרשים.
הרושם הברור שביהמ"ש קיבל, ועל פי עדותה של עו"ד שגיב שנראית לי מהימנה, ומשקפת את מצב הדברים מבחינת הנתבעים, והגם שעקב פטירתו של הנתבע 2 לא ניתן היה להעידו על תצהיר שמסר בעניין לפני פטירתו. שיש לקבל טענת הנתבעים, שכל הסכמה לתשלום בקשר לשיווק הדירות בפרויקט, היתה כפופה מבחינת הנתבעים, לחתימת הסכם בענין, דבר שלא נעשה. הפעילות של התובע 2 לפני הפגישה בעניין ולאחריה, אין בה לשכנע, שמלמדת על כריתת הסכם בעל פה מחייב וכנטען ע"י התובעים. ברור שהתובעים קיוו שבסופו של דבר, יוכלו ליהנות מרווח כספי שקשור לשיווק הדירות, אך לא ניתן לקבוע, שאותה תקווה סובייקטיבית, ופעולות בקשר אליה, יש בהן ליצור הסכמה מחייבת בעל פה שמחייבת את הנתבעים.
שוכנעתי שמבחינת הנתבעים בהעדר הסכם, שבא גם להבטיח זכויות רוכשים, דבר שלא ניתן היה לעשות באותו שלב, וכאשר הנתבעים טרם רכשו את מלוא הזכויות בחלקה בה הוקם הפרויקט, לא קמה מחויבות לתשלום עמלת שיווק ו/או מתן בלעדיות, להבדיל משיחות שנערכו בעניין וכן מחירון שנמסר.
מעבר לאמור, והגם שלא הוכח קיום הסכם בעל פה מחייב, ומעבר לצורך, אציין שלטעמי חוק המתווכים חל בעניין, ובהעדר הזמנת עבודה בכתב על פי החוק והתקנות בעניין, שנקבעו כעניין מהותי, לא יכולה לעלות טענה לפיה צומחת חבות מכוח התחייבות בעל פה.
נוכח כל האמור, אני מחליט לדחות את התביעה, ומחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים, הוצאות הדיון בעניין, בסך 100,000 ש"ח, סכום זה בא בנוסף לחיובם בהוצאות שנקבעו בהחלטות ביניים בתיק.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.