הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התובענה להידחות על הסף מחמת התיישנות, כפי שהתבקש בבש"א 3555/05, ולהלן נימוקיי:
מבוא
1. ביום 1.7.04 הוגש כתב התביעה המקורי שבתיק דנן, כתב תביעה אשר תוקן במועד מאוחר יותר. במסגרת ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה (בש"א 3388/05) התרתי לתובעים, לבקשתם, להפסיק את התובענה כנגד הנתבעת מס' 1.
כתב התביעה המתוקן עוסק במעשים ובמחדלים המיוחסים לעובדי הנתבע מס' 2 (להלן -"
הנתבע"), שאירעו בתקופה שהחלה ביום 1.3.85 והסתיימה ביום 6.9.85. על-פי הנטען, התובע מס' 1 (להלן - "
התובע") הופנה לקבלת טיפול במרפאה של המרכז הקהילתי לבריאות הנפש באזור צפון בירושלים, מרפאה המוחזקת והמנוהלת על ידי הנתבע.
תחילה טופל התובע על ידי ד"ר איציקסון (מיום 6.2.83 ועד ליום 1.3.85). לטענת התובע, הוא אובחן כסובל מפרנויה. לאחר שד"ר איציקסון חדל לטפל בתובע והופסק הטיפול התרופתי שקיבל, חלה הרעה במצבו. למרות בקשתו להוסיף ולקבל טיפול תרופתי, טיפול כזה לא ניתן לו, ואף בקשתו להיפגש עם פסיכיאטר לא נענתה, על-פי הטענה. התובע הופנה לטיפול פסיכולוגי, ובפגישה עם מנהל המרפאה (ד"ר גרינברג) הופנה התובע לרופא פרטי, אם ברצונו להתקבל אצל פסיכיאטר. לטענת התובע, הוא שב וקיבל טיפול תרופתי, לראשונה לאחר תום הטיפול בו על ידי ד"ר איציקסון, רק ביום 9.9.85.
התובע טוען, כי כתוצאה מהטיפול הרשלני שניתן לו על ידי עובדי הנתבע במהלך שנת 1985, חלה החמרה במצבו הבריאותי, כאשר כתוצאה ממנה הוא פוטר מעבודתו כמנהל חשבונות בחודש פברואר 1986. כתוצאה מההתדרדרות במצבו, איבד התובע שליטה על מעשיו וביום 6.9.85 שפך מים רותחים על רעייתו, התובעת מס' 2 (להלן - "
התובעת"). התובעת מצדה, מייחסת לנתבע אחריות לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהמעשה הנ"ל של התובע.
2. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר סרג'יו מרצ'בסקי. כפי שצוין בחוות הדעת, המומחה התבקש לבחון את טיבו ואופיו של הטיפול שקיבל התובע בתקופה מוגדרת, מיום 1.3.85 ועד ליום 6.9.85. המומחה הגיע למסקנה, כי הטיפול שניתן לתובע היה "בלתי מקצועי, רשלני, לא מקובל על-פי כל מתכון מקצועי אשר היה קיים באותה תקופה ויש לראות את הטיפול הרשלני כאחד הגורמים העיקריים אשר תרמו לתקיפת אישתו ...".
אגב, המומחה מתח ביקורת גם על הטיפול שניתן לתובע על ידי ד"ר איציקסון, בתקופה שקדמה לתקופה אליה מתייחס כתב התביעה. נראה, כי טיעון מרכזי של המומחה מתייחס להפסקת הטיפול התרופתי במקביל לחילופי המטפלים בתובע ולטיבו הלקוי, לדעתו, של הטיפול הפסיכוטרפי שהחליף את הטיפול התרופתי.
3. בכתב התביעה המתוקן התייחסו התובעים לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבע בכתב הגנתו המקורי. בסעיף 46 לכתב התביעה המתוקן נטען כי התביעה לא התיישנה, וזאת בהתבסס על מספר נימוקים:
א. אין להביא בחישוב תקופת ההתיישנות את התקופה שבה היה התובע חולה נפש, כקבוע בסעיף 11 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן - "
החוק").
ב. במקרה דנן חלה הוראת סעיף 8 לחוק, שכן: "נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה", ורק בשנת 1998, כאשר פנה בתביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (ת"ק 2341/98), תביעה שנמחקה בסופו של דבר על ידי בית המשפט, היתה לו "ידיעה כלשהי על אפשרות קיומן של העובדות המהוות את עילת התובענה" (סעיף 46(ד)(1) לכתב התביעה המתוקן).
עוד נטען, כי למעשה גם כיום לא ניתן לייחס לתובע "ידיעה" בדבר קיומן של העובדות הנ"ל, וידיעתו כיום מקורה אך בחוות דעתו של ד"ר מרצ'בסקי. עד למתן חוות דעת זו, לא היתה לתובע ידיעה בדבר העובדות המבססות קיומו של קשר סיבתי רפואי-עובדתי בין אופי הטיפול שניתן לו בשנת 1985 לבין ההחרפה במצבו הבריאותי, ההתפרצות בגדרה תקף את התובעת והנזק שנגרם לתובע כתוצאה מההחרפה האמורה.
ג. אין להביא במנין תקופת ההתיישנות את פרק הזמן משנת 1998 ועד למועד הגשת התביעה דנן, שכן התובע נקט בפרק זמן זה ב"פעולות משפטיות", על מנת לפעול כנגד הנתבע. בהקשר זה מפנה התובע להוראת סעיף 15 לחוק.
התובע לא חזר על טיעון זה בהמשך, בגדרו של הדיון שהתקיים בבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, ואכן אין כל בסיס לטענה האמורה.
יצוין, כי חלק מהטיעונים הנ"ל אינם יכולים להועיל לתובעת, שכן אין כל טענה שסבלה ממחלת נפש. בנוסף, כפי שנראה להלן, לתשובה לבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף (בש"א 3555/05), צורף אך תצהירו של התובע ואין בו משום ראיה לענין מצב מודעותה של התובעת באשר לעובדות המקימות את עילת התביעה. לפיכך ספק אם מצויה לפני תשובה ראויה מטעם התובעת לבקשה האמורה. מכל מקום, לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין חשיבות רבה לענין זה.
4. בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (בש"א 3555/05) הוגשה עוד בטרם תוקן כתב התביעה. לאחר תיקון כתב התביעה, ומיקוד טענותיהם של התובעים במה שהתרחש במהלך התקופה שבין חודש מרץ 1985 לבין חודש ספטמבר 1985, תוקנה הבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות. לבקשה מתוקנת זו השיבו התובעים בכתב והנתבע השיב לתשובה. לתשובת התובעים צורף תצהיר התובע ובא כוח הנתבע לא עמד על חקירתו, מבלי שתהיה בכך הודאה באמור בתצהיר.
בתשובת התובעים לבקשה הנ"ל, הם חזרו, בהרחבה וביתר פירוט, על הטענות העיקריות בסוגיית ההתיישנות, כפי שאלה נטענו בכתב התביעה המתוקן.
5. להשלמת התמונה יצוין, כי הנתבע שלח הודעה לצד שלישי למדינת ישראל. הצד השלישי הצטרף לטענות הנתבע בדבר התיישנות התובענה.
דיון